ח"כ עינת וילף משיבה בנושא טקס הזיכרון ליצחק רבין

24.10.2010

לעינת ווילף היקרה

שלום רב!

 

רק לפני ימים אחדים הפצתי לחברי את המידע על פעילותך הברוכה במשך ימי הפגרה של הכנסת. שכן נראתה לי כעבודה רצינית וחשובה ביותר. והנה הפתעת את הצבור בנושא יום הזיכרון ליצחק רבין. הן ברור שהייתה ברצח טראומה נוראית לציבור כולו או לפחות לרובו, והאבל טרם חלף ויש בהחלט מקום לאזכרות ציבוריות וממלכתיות. ואף אם יש מקום לחשיבה על שינוי כלשהו בזיכרון הציבורי, אין מקום לזרוק את הרעיון בדיוק בערב יום הזיכרון. אין זה טקטי ואין זה הוגן. וודאי וודאי לא חכם!!! בטוחני שבמחשבה שנייה תגיעי לכך בעצמך.

 

בברכה

אטי וצבי שהם

קבוץ גבת

* * *

לאטי וצבי היקרים

 

שלום,

 

תודה לכם על מכתבכם.

 

בשל דבריך, אני חושבת שנכון לחלוק איתך שהרקע לפרסומים בכלי התקשורת היה מאמר מערכת בעיתון ג'רוזלם פוסט שנכתב לבקשתם לרגל יום הזיכרון ליצחק רבין. זוהי לשון המאמר בעברית:

 

"לפני מספר חודשים, זמן קצר לאחר שנכנסתי לכנסת מטעם מפלגת העבודה, הגעתי לישיבתי הראשונה בחדר הסיעה החדש של מפלגת העבודה. הדבר הראשון אליו שמתי לב בחדר היה ציור צבעוני גדול מאוד במסגרת מוזהבת של יצחק רבין. בחדר הלא גדול, לציור היה מקום דומיננטי במיוחד מעל למושביהם של יו"ר המפלגה ויו"ר הסיעה. בפינה, במקום הרבה פחות בולט, היה צילום קטן יותר בשחור-לבן של דוד בן-גוריון ממוסגר במסגרת אלומיניום פשוטה.

 

"עבורי - די היה להביט בחדר הסיעה ובשתי התמונות כדי להבין את תמצית הידרדרותה של מפלגת העבודה מאז רצח ראש הממשלה יצחק רבין. גם דוד בן-גוריון וגם יצחק רבין היו מנהיגים נועזים וגדולים למפלגה, אבל במשך הזמן הם הפכו לסמלים של דברים שונים בתכלית: דוד בן-גוריון מזוהה עם כל מה שנעשה תחת מנהיגותו. יצחק רבין, שנרצח, הפך שלא בטובתו, לסמל של כל מה שהיה יכול להיעשות ונקטע. בין שני קצוות אלה, מפלגת העבודה שקעה אל תוך אבל על מה שהיה יכול להיות, כואבת את היעלמותו של עתיד ורוד שנקטע באיבו. הותרנו מאחור את התעוזה של העשייה והחזון שאפיינו את רוחה המעשית והפעלתנית של מדינת ישראל ומפלגת העבודה. 

 

"מארגני העצרת השנתית בכיכר רבין הודיעו השבוע שהם שוקלים להפוך את המפגש השנתי הנוכחי לאחרון. אין זה בהכרח דבר רע או סמל עצוב. ייתכן שזה בדיוק מה שנדרש לנו כדי לשים מאחור 15 שנות אבל, ולשוב ליום שלפני, ל-3 בנובמבר 1995, כשעוד האמנו בלהט ביכולתנו לעצב את עתידה של ישראל, ובעיקר בחובתנו לעשות זאת."

 

אלה הדברים שאני מאמינה בהם ועומדת מאחריהם. אני בטוחה שאתה מבין היטב שבדברים שאמרתי אין ומעולם לא הייתה שום כוונה לצאת כנגד יצחק רבין, נגד מורשתו, או לפגוע בזכרו, ובוודאי שלא לגרום כאב למשפחתו וכל מי שכואב את הירצחו ולכתו - כאב שהוא גם מנת חלקי. התזמון של הצעתי להחליף את מיקום התמונות בחדר הסיעה (ולחלוטין לא "להסיר") היה לפני חודשים רבים ולא נועד ליום זה. ברור שזהו רק צעד סמלי, אבל גם סמלים הם דבר חשוב. מטרתי הייתה ונותרה לפעול לכך שמפלגת העבודה תצא מהאבל ומהשקיעה וההתכנסות הפנימית שאפפו אותה במידה רבה -מודעת או לא מודעת - מאז הרצח, ותאמץ מחדש את רוח העשייה והתעוזה שאפיינו את דוד בן-גוריון ואת יצחק רבין בחייהם.

 

ייתכן שתמצא עניין לקרוא גם את טורו של כתב מעריב אריק בנדר שהחליט לפרסם את הכתבה (על בסיס המאמר בג'רוזלם פוסט) שהחלה את כל מחול השדים. הוא התייחס לאירועי הימים האחרונים ותיאר את הדברים ביושר.

 

ברכות חמות ושבוע טוב,

עינת.

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית