הדרמה האמיתית בחיי החברה הישראלית מתרחשת בעולם העבודה. פרק מהספר

1.10.2010

 

הדרמה האמיתית בחיי החברה הישראלית מתרחשת בעולם העבודה. ובלי חמלה בבקשה. פרק מהספר שלי

 

הי חבר'ה,

 

בשבוע הבא מחדשת הכנסת את פעילותה. אנחנו כמובן נזדקק לרוח הגבית שלכם וגם למתנדבים במשרד בכנסת. כתבו לנו ל syechimovich@knesset.gov.il או לחצו כאן.

 

כבר סיפרתי לכם שאני כותבת ספר על כלכלה וחברה בישראל בעשור האחרון, מתוך השקפת עולם סוציאל דמוקרטית, כמובן. מזמינה אתכם לקרוא פרק מתוך הספר. הוא אמנם יצא לאור רק בשנה הבאה, אבל בסוכות שני פרסם מעריב מוסף מעולה (בעריכתו של יואב ריבק) שעסק במאבק החברתי בישראל, ולא התאפקתי מלהעביר להם טיוטה של אחד הפרקים. אתם מוזמנים לקרוא.

 

***

יש רגעים מכוננים שבהם המציאות מכה בך, והחל מאותו רגע ניטל ממך מנגנון ההגנה הנוח של עיוורון מלא או חלקי לעוול שמתרחש מתחת לאף שלך. לי היה רגע מכונן כזה בהבנה של עוצמת העוול והחומרה שבהעסקת עובדי קבלן. זה קרה במעלית של בניין JCS, שם ממוקמת השלוחה התל אביבית של חברת החדשות של ערוץ 2 שבה עבדתי, יחד עם עוד אולפנים ומערכות הפקה.

 

הייתי עיתונאית וכבר מודעת לגמרי לתופעה ולהשלכותיה הקשות, אבל לא לכך שבפועל מדובר בעבדות מודרנית. איתי במעלית הייתה מגי, אחת המנקות של הבניין, אישה קטנה וצנומה. ידה הימנית הייתה חבושה בתחבושת עבה, וכתם דם מבהיל, גדול וטרי הלך והתפשט עליה. היא סיפרה לי שיום קודם, בזמן ששטפה כלים בכיור שבמטבחון, נשברה בידה כוס זכוכית ואחד השברים חדר עמוק אל תוך כף ידה. 

 

צוות שבדיוק יצא למשימת צילום הביא אותה למיון באיכילוב, שם תפר כירורג את ידה השסועה בכמה עשרות תפרים. למחרת בבוקר התייצבה מיד בעבודה. עכשיו כנראה נפתח אחד התפרים והחל לדמם.

 

אמרתי לה שאסור לה לעבוד. שהיא חייבת לחזור לבית החולים ואחר כך לנוח עד שתחלים. היא אמרה שאינה רוצה שהקבלן יחשוב שהיא "עושה בעיות".

 

ממילא, אמרה, כבר הפסידה אתמול חצי יום עבודה. הסברתי לה שהיא זכאית לימי מחלה בתשלום על פי חוק, וכנראה גם לפיצויים, משום שנפצעה בתאונת עבודה. "לא, חמודה, לא צריך. תעזבי", היא אמרה.

 

כשאמרתי שאני מתכוונת ברגע זה להתקשר אל הקבלן ולדבר איתו, היא כבר נכנסה ללחץ אמיתי, תפסה את ידי בידה החבושה והתחננה בדמעות שלא אעשה זאת. "תישבעי לי", היא אמרה, "שאת לא הולכת לדבר איתו. אלייך הוא יהיה נחמד ואחר כך הוא יתנקם בי. אסור לי להסתבך. אני ממש צריכה את העבודה הזאת".

 

איזה ערך יש לדיונים בני עשרות השנים על פרט כזה או אחר במתווים העקרים להסדר מדיני, כשיותר ויותר אזרחים במדינת ישראל הם מגי? ומהן זכויות אדם, כשזכויותיו של עובד נרמסות עד שהוא מאבד את צלם האנוש שלו? מה שווה חופש הביטוי בשביל מגי? מה שווה חופש העיסוק? הזכות לקניין? זכויות אופנתיות כמו "זכותי לנשום אוויר נקי?". השוק החופשי, האם הוא מעניק למגי חופש? האם הדמוקרטיה מאפשרת לה להביע את דעתה ולקבוע את גורלה? לא.

 

מגי היא לא שפחה במובן המוכר. אם תימלט, אדונה לא ילכוד אותה, ילקה אותה ויעביד אותה בכוח כפי שהיה קורה לשפחה בלואיזיאנה לפני 150 שנה. אבל בפועל, נתיבי הבחירה שלה הם אפסיים, והחופש האמיתי שלה מוגבל באופן מצמרר, ולפיכך, היא מתפקדת בתוך סוג מודרני של עבדות.

 

מגי היא תוצר של שיטה נבזית במיוחד: ניתוק בין המעסיק בפועל לבין עובדו באמצעות מתווך, סוחר בבני אדם, ש"מספק" ראשים אנונימיים תמורת קופון שהוא גוזר על ראשם. המעסיק האמיתי שלהם לא יודע מי הם, וכך אין לו אחריות כלפיהם ולכאורה, רק לכאורה, הוא לא יודע באיזה תנאים נוראיים הם עובדים. למגי אין שום מעמד בעולם העבודה. גם לא עתיד. אפשר להעיף אותה בהבל פה.

 

האלימות הגלויה שאפיינה את עידן העבדות הוחלפה במנגנון משוכלל המעניק לגיטימציה למצב לא מוסרי באופן קיצוני. עד לא מזמן קראו למתווכים בבני אדם "קבלני כוח אדם". כעת עברו כולם הסבה והם מכנים את עצמם "ספקי שירותים". כך, בחסות המדינה ובתי המשפט, חמקו בקלילות מחוקים שהגבילו מעט קבלני כוח אדם. פשוט שינו את השם. אין אשה שמנקה, יש "שירותי ניקיון". אין בחור שמאבטח, יש "חברה לשירותי שמירה ואבטחה". אין אדם שהוא עובד סיעודי, יש "שירותי סיעוד".

 

הגורל הזה אינו רק נחלתם של העובדים העניים הלא משכילים. הזליגה למקצועות מעמד הביניים היא מהירה ותמידית. יותר ויותר מורים אינם מועסקים עוד באמצעות משרד החינוך, אלא באמצעות עמותות הורים וחברות כוח אדם שונות ומשונות, ולא רק שהם משתכרים שכר דל כמו עמיתיהם המורים הקבועים, אלא שבנוסף הם סובלים מהיעדר תנאים סוציאליים ומהעסקה על בסיס שעתי בלי זכויות סוציאליות בסיסיות. כמוהם גם מתכנתים, קלדניות, עובדים סוציאליים, טלפנים, אחיות, ואפילו רופאים, והרשימה ארוכה והולכת ומתארכת בכל יום.

 

לקריאת המשך הפרק, כנסו לאתר שלי.

 

שבת שלום,

שלכם,

שלי

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית