דברי שר הרווחה, יצחק הרצוג בכנס אילת להתמודדות עם אלימות בחברה הישראלית

9.6.2010

דברי שר הרווחה, יצחק הרצוג בכנס אילת

להתמודדות עם אלימות בחברה הישראלית

 

החברה הישראלית היא חברה אלימה!

 

המציאות שמאפיינת את החברה הישראלית נוכח המצב הכלכלי, הביטחוני והחברתי - יוצרת חברה אלימה שההתמודדות איתה מורכבת היות ומדובר בנורמות שחלחלו עם השנים והן עוברות מדור לדור ומתחזקות.

 

לצערי, אנו עדים ליותר ויותר תחושות של תסכול, זעם אצור, קיפוח, חוסר שייכות, ניכור חברתי וזרות המובילות להתפרצויות אקראיות כלפי חוץ או כלפי בני המשפחה. תופעות אלימות חדשות בסגנון 'התפוז המכני' הופכות את האזרח התמים לקורבן פוטנציאלי אקראי. והתופעה חוצה אוכלוסיות, עמים ומגזרים.

 

מגמת העלייה בהתנהגות העבריינית האלימה וההחמרה באופיים של גילויי אלימות בקרב החברה הישראלית מתורגמים הלכה למעשה בנתונים אבסולוטיים של השנים האחרונות . התחום הבולט ביותר בא לידי ביטוי במספר התלונות על פגיעות בילדים ובחסרי ישע.

 

להמחשה:

§                    רק בשבוע הראשון של חודש יוני 2010 התקבלו כ-300 בקשות לחקירת ילדים וחסרי ישע.

§                    בשנת 2008 - היו כ-11,000 בקשות לחקירה.

§                   בשנת 2009 - חל גידול של 11% לעומת 2008 בבקשות לחקירה (12,139 פניות)

§                    בשלושת החודשים הראשונים של 2010 (ינואר-מרץ) אנחנו עומדים על כ-4,000 בקשות לחקירה.

אם הגידול הזה ימשך בסדרי גודל אלו, אנו צפויים לחתום את שנת 2010 במעל 15,000 בקשות לחקירות ילדים. המשמעות: גידול של כ-36% מאז 2008 !

 

התוצאה היא של ירידה בתחושת הסולידאריות החברתית והערבות ההדדית המעודדת תחושת שוליות בקרב קבוצות רבות ושונות. מדובר בבעיה חינוכית, ערכית וחברתית ממדרגה ראשונה .

 

במשך השנים נעשים ניסיונות רבים להתמודד עם הנושא, מושקעים כספי ענק בסקטורים, רשויות וגופים שונים. אך, למרות זאת, התחושה של האזרח היא שהאלימות כל הזמן הולכת ומתגברת.

 

האזרח גם לא טועה. החוסן הלאומי מתרגם למעשה את מכלול התחושות של האזרח. במבחן התוצאה - הביטחון הציבורי שמורכב מעובדות ותחושות - יורד! הגיע העת שנשכיל להבין שהחמרת הענישה איננה תנאי מספיק להתמודדות עם האלימות והשלכותיה החמורות.

 

ההתמודדות עם התופעה מורכבת שכן היא קשורה באכיפה, בהרתעה, במניעה, בטיפול ובשיקום - רק טיפול בכל הרכיבים הללו יחד יכול לתת מענה.

 

מה היגיון להוסיף 1000 שוטרים אם לצידם לא מוסיפים קציני מבחן, מוסדות טיפול, בתי כלא ? אם השוטר לוכד עבריין, אבל לא ניתן להעניק לאותו עבריין המשך טיפול של קצין מבחן, מוסד נעול, שיקום שימנע הישנות העבירה - הרי שיצא שכרנו בהפסדנו! למענה לאורך כל קצה הרצף יש חשיבות קריטית.

 

לא ניתן להשיג תוצאה אחרת ב"מבחן הביטחון הציבורי" ללא תוכנית כוללת, הוליסטית, רב מערכתית היוצרת ממשק של כל המשרדים הנוגעים בדבר - זו חייבת להיות עבודה בין משרדית עם שותפות מלאה.

 

המשרד לביטחון פנים יכול להיות הגוף המתכלל ונכון שיהיה כך. אבל התוכנית להתמודדות עם האלימות ויישומה בפועל - חייבת להיות הוליסטית.

 

בתוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, אותה משרד הרווחה מוביל ומתכלל, היה ברור לנו שלא ניתן להצליח ביישום התוכנית ללא שיתוף פעולה עם כלל משרדים הנוגעים בדבר קרי: קליטה, חינוך, בריאות, רווחה, ביטחון פנים.

 

זה המפתח להצלחה.

 

מבחינת משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ההתמדות עם אלימות באה לידי ביטוי בכל זרועותיו ושלוחותיו של המשרד ובכל הנושאים שעומדים בצנטרום העשייה שלנו. המשרד משמש כ'קולט הברקים' של האלימות בחברה, הטיפול נעשה בעוברי חוק ובקורבנות בכל המגזרים ובכל הגילאים, המשרד עוסק בתיאום וקישור באמצעות המענים הטיפוליים בין מערכות האכיפה מחד ומערכות החינוך והמניעה מאידך.

 

אנחנו מטפלים באלימות במשפחה כלפי נשים וילדים, כלפי קשישים, כלפי בגירים ונוער וגם באלימות כלפי עובדים סוציאליים.

 

ואני לא מרחיב על המחקרים הרבים שנעשו בארץ וברחבי העולם שמוכיחים שיש קשר בין אלימות, זעם, פשע, סמים ובין עוני.

 

אני טוען שחברה מתוקנת צריכה לדעת גם איך לטפל בנזקים של תופעת האלימות. לכן משרדי בהובלתי לקח יוזמה חדשנית למצוא פתרון לקבוצה של נפגעי העבירה, אשר לא קיבלה עד היום מענה כולל מאף גוף במדינה, ולתת לקבוצה זו סיוע ושירות. אני רואה בטיפול זה מעיין סגירת מעגל.

 

לסיכום: האלימות מתפשטת והיא כמו חיידק טורף. אף אחד לא מחוסן מפניה וצריך לטפל בה בכלים הנכונים. אנחנו כמשרד רואים חשיבות רבה בשילוב ידיים נמשיך לתרום את חלקנו.


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית