נאום השר הרצוג בכנס הרצליה

31.1.2010

עיקרי נאום השר הרצוג בכנס הרצליה

 

לא ייתכן שחוסן לאומי ייבחן אך ורק בפרמטרים של בטחון חוץ וכלכלה. בטחון לאומי כולל בתוכו גם את הביטחון החברתי-סוציאלי.

 

ישראל עומדת מול סכנה ברורה ומיידית של הגברת הניכור והאלימות בתוכה, ומול סכנה חמורה של גידול בסימפטומים של תלישות וחוסר יציבות אצל בודדים, בתחושת שחיקה של הלכידות החברתית הפנימית עד כדי פגיעה בכושר עמידתה של המדינה למול אתגרים קשים מבית ומחוץ.

 

כדאי שנודה על האמת בלי לטייח - ישראל הופכת לחברה אלימה יותר, שנחצים בה גבולות יום יום.

 

מערכת השירותים החברתיים הפכה למורכבת יותר, מאותגרת יותר, משפטית יותר, היא סובלת מהשפעות חיצוניות זרות החוצות קווים אדומים שלא ראינו בעבר וברור לנו שעוד קיימים בתוכה פערי כוח אדם משמעותיים ונדרש שיפור משמעותי בסביבת העבודה ברבים מהם.

 

הבעיה שלנו כמדינה וכחברה היא שאנחנו אוהבים לדבר על עוני אך לא בדיוק אוהבים עניים. הממשלה מתנהגת לעיתים בכפל לשון ובאמביוולנטיות בכל מה שקשור לרווחתם של אזרחי ישראל. היא מזדעזעת כל פעם מחדש מתופעות קשות אך לא מוכנה ללכת לצעדים אמיצים באיתור משאבים ומתן כלים להתמודדות עימן. היא אומנם מעלה קצבאות, אך במקביל מעלה את מחירי המים ומוצרי היסוד, למשל עולים מחירי המים, המוצר הבסיסי ביותר של בן אנוש לכדי מחייתו, ב-25%!!

 

אני זועק תחת כל במה כבר חודשים שיש פה עיוות, שיש צורך לפצות בעלי הכנסות הנמוכות על עליית מחירי המים ו/או להוריד את התעריף הבסיסי של המים - ואין קול ואין עונה ואין התייחסות ציבורית ראויה.

 

ממשלות ישראל מדברות כבר שנים על הצורך להשקיע במיוחד במגזר הערבי והמגזר החרדי ובמיוחד בתעסוקת נשים, אך מסתבכות במשפטיזציה מגבילה ומסורבלת ומתנהלות בכבדות למרות השינויים המשמעותיים בקבוצות אלה והפוטנציאל העצום שטמון בהם לכלכלת ישראל.

 

ממשלות ישראל מדברות גבוהה גבוהה על הצורך להגדיל ההכנסה הפנויה של נשים חד הוריות הקורעות תחת הנטל ונמצאות במלכודת הבטחת ההכנסה, אך לא מוכנות להעלות את תקרת ההכנסה המותרת שתמנע מהן שלילת קצבתן תוך כדי שיפור בפרנסתן.

 

אם אנחנו רוצים לעשות שינוי חברתי אמיתי זה מחייב אותנו לשינוי פרדיגמה. זה מחייב אותנו לתיאום בין מערכתי ובין משרדי, זה מחייב אותנו לשחיטת פרות קדושות,לא לפחד לבחון מחדש את מדיניות הפחתת המיסים ואת חלוקת ההון בחברה שלנו כדי שההון יחלחל אל כל רובדיה, לא לפחד מלבחון היטב את היקפו וגדלו של תקציב הביטחון ועד כמה יכולה המדינה לשאת בהיקף שכזה אל מול הצורך החיוני לתגבר את התקציבים לחיזוק החוסן החברתי שלנו. מותר להשתחרר מן התסביך שנותן עדיפות מובהקת בשיח התקציבי הלאומי דווקא לאנשי הביטחון ולתת את אותו המשקל בדיון שכזה גם למנהיגים ומובילי מדיניות חברתית.

 

הערכת המצב החברתית אינה מעודדת. היא אולי יכולה להישאר יציבה לזמן מה, אך שיפור משמעותי של הביטחון החברתי יבוא רק משינוי פרדיגמות דרמטי ומהפכני. אם לא כן המצב החברתי בישראל יתדרדר ויחמיר.

 

מצ"ב הנאום המלא


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית