אחרי אנאפוליס
אחרי אנאפוליס - ח“כ קולט אביטל

13.12.2007

 

למרות הציניות וחוסר האמון שאפיינו את ועידת אנאפוליס בקרב חלק גדול מהציבור, אני מאמינה כי היא יכולה להירשם כציון דרך בדרכנו הארוכה והמפותלת אל השלום עם שכנינו.

 

יש מי שטוענים כי רוב המנהיגים שהצטופפו באולם, באו לשם בגלל הזמנתו של ג'ורג' בוש, וכי הם, למעשה שרתו את מטרתו. גם אם כך הוא הדבר, הייתה זו הפעם הראשונה שמנהיגים בכירים המייצגים מדינות שאינן מקיימות יחסים רשמיים עם ישראל, היו מוכנים להתרועע בגלוי עם נציגי ישראל ואף מחאו להם כפיים.

 

אין ספק כי התכנית הסעודית שאומצה ב 2003 על ידי כל מדינות הליגה הערבית, ושאליה התייחסה ישראל הרשמית בקרירות ובחשדנות, היא בסופו של דבר שינוי מהותי ומשמעותי בעמדות של העולם הערבי כלפי ישראל.

 

יצוין כי מפלגת העבודה, בהנהגת פואד בן אליעזר, הייתה היחידה לברך אז על התוכנית, וכללה אף התייחסות לכך גם במצע שלה.

 

באנאפוליס התכנסו מנהיגים שיותר מאי פעם נראו כמי שרוצים לקדם את השלום בין ישראל לבין הפלשתינאים ומאמינים שהזמן קצר וכל יום מחליש את כוחם מול הקיצוניים. אינטרס משותף זה צריך לעמוד לנגד עיננו כאשר אנחנו מפקפקים ברצונם וביכולתם לקדם את השלום.

 

זאת ועוד – מטרת המפגש הייתה להניע את תהליך השלום והיא הושגה במלואה. עתה הכדור נמצא במגרש הישראלי.

 

ירצו מנהיגינו להיכנס ב 12 לדצמבר למו"מ רציני, רצוף ואינטנסיבי, כפי שנקבע (וכפי שהצהיר ראש הממשלה אינספור פעמים) – הדבר אפשרי ואף מתחייב.

 

יש, כמובן, אלה הטוענים כי מטרתו של רה"מ הייתה להסיח את דעת הקהל מחקירותיו השונות, ובכך להרוויח עוד שנה בשלטון.

 

כך או אחרת, היכולת להפוך שנה זו למשמעותית ולקדם את התהליך לו ייחלנו זמן רב היא בידינו. אנחנו, מפלגת העבודה, חייבים עכשיו להפוך לשותפים בכירים בהתוויות תהליך השלום, להתוות דרך ופתרונות ולהשפיע על מהלך ותוצאות המו"מ.

 

אדרבא, במסגרת קואליציונית חלשה ומעורערת, כאשר ש"ס וליברמן מאיימים לפרוש, יכולה מפלגת העבודה להכריע. מפלגת העבודה הייתה תמיד בראש מחנה השלום; בשעה זו היא אינה יכולה להרשות לעצמה להסס או לאפשר לאחרים להוביל את המחנה. זוהי שעתנו ועלינו למצותה עד תום.

 

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית