המקום המסוכן ביותר לילדים הוא הבית - בדיקת 2 הצעות חוק בנושא אלימות מינית נגד ילדים
המקום המסוכן ביותר לילדים הוא הבית

20.3.07

 

שלי יחימוביץ' בדיון משולב על שתי הצ"ח בענייני אלימות מינית נגד ילדים של חברי הכנסת הרב מיכאל מלכיאור והרב יצחק לוי

 

שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):

 

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת ברכה, אני חולקת עליך. אין קשר בין סכסוכים לאומיים, כיבוש, ובין אלימות מינית כלפי ילדים בתוך המשפחה ומחוצה לה. אתה יודע שאני מתנגדת לכיבוש, ובכל זאת, אלימות מינית היא אוניברסלית, אורכה כאורך ההיסטוריה, והיא קיימת - - -

 

מוחמד ברכה (חד"ש):

 

תורידי קצת את המיקרופון כי הוא מותאם לגובה שלי.

שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):

אני מסתדרת מצוין. אני רואה סוג של פטרנליזם בהערה הדאגנית הזאת.

 

מוחמד ברכה (חד"ש):

 

חס וחלילה.

שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):

 זה בסדר. על כל פנים, מדובר בשתי סוגיות שונות לחלוטין, ואלימות בתוך המשפחה – בין שהיא אלימות, בדרך כלל, של גבר כלפי אשתו או של הורים כלפי ילדיהם, ובין שהיא אלימות מינית – היא תופעה שחוצה לאומים, חוצה מעמד סוציו-אקונומי, מתרחשת גם בחברות שיש בהן שלום, שלווה וצדק חברתי, ואכן, אין קשר בין הדברים. לא שאני מתערבת, חלילה, בתוכן נאומך ובזכותך לומר את הדברים שאתה מבקש לומר, אבל הקישור בין הדברים פשוט אינו נכון מבחינה חברתית והיסטורית גם יחד.

 

מוחמד ברכה (חד"ש):

 

בוודאי שנינו מסכימים למשפט האחרון שאמרתי, שתופעות כאלה צריך לחפש בשורשים החברתיים - - -  הקיימים בתוך החברה. יכול להיות – שמתי לב שלא לכל דברי את הקשבת. היית עסוקה. אני מסכים אתך - - -

שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):

פה ושם אנחנו יכולים להיות חלוקים, אתה יודע. זה לא קורה הרבה, אבל לפעמים זה קורה. על כל פנים, אני רוצה לברך את חברי חברי הכנסת הרבנים מלכיאור ולוי, על שתי הצעות החוק המצוינות האלה. אחת נותנת את מה שמתבקש מאליו, והוא סיוע מיידי, הוליסטי, תחת קורת-גג אחת, לקטינים נפגעי תקיפה מינית – אפילו קשה לחשוב על כך שהחוק הזה לא נחקק קודם לכן. קיים מרכז כזה בירושלים, אבל הוא מופעל בידי נדבנים, לצערי, כמו חלק מהדברים הטובים שמתרחשים היום. כאן אנחנו מדברים על חקיקה באחריות המדינה, בחסות המדינה ובמימון המדינה, ומי כמונו יודע כמה קשה לחוקק חוק כזה. אני מלווה אותך, חבר הכנסת מלכיאור, בחלק מהמהלכים, ואני מודעת לעבודה הסיזיפית שאתה משקיע בקידום החוק הזה.

 

גם חשיבותו של החוק של חבר הכנסת יצחק לוי היא ראשונה במעלה, ומאירה תופעה שבמשך שנים רבות היתה במחשכים, ובמשך תקופות רבות אפילו לא היה לגיטימי לדבר עליה. יש אצלנו התעסקות יתר בכל מיני אנסים מפורסמים ומתוקשרים. מדי פעם יש פניקת בני סלע או פניקת האנס מרעננה או מה שזה לא יהיה. לא שחלילה אני מקלה ראש באנסים המסוכנים האלה ובנזק הנורא שהם גורמים לקורבנותיהם, אבל פחות מדי אנחנו מתעסקים בבעיה המיידית, הקשה, כיוון שהיא מזעזעת את כל אושיות סדרי החשיבה והאמונות שלנו, והיא העובדה שבסופו של דבר המקום המסוכן ביותר לילדים הוא לא סמטה חשוכה, אפילו לא בית-הספר, אלא הבית.

 

בבית מתרחשות רוב העבירות הקשות כלפי ילדים, בין שאלו עבירות אלימות ובין שאלו עבירות מין. והן נוראות פי כמה וכמה כשהן מתרחשות בבית, כיוון שהבית אמור להיות המסגרת המגוננת, המנחמת, החוצצת בין העולם האכזרי ובין הטריטוריה של הילד ושלומו. אבל לא כך הוא. הבית הוא מקום מאוד מסוכן – לא רק בעבירות מין, אגב, גם בתאונות ביתיות, אבל זה כבר עניין אחר. ועל כן, החוק הזה הוא מאוד חשוב, הוא חודר אל תוך ד' אמותיו של אדם, דבר שבעבר החוק נמנע מלעשות – וחשוב שכן ייעשה.

 

אני רוצה לציין בשולי הדברים ומעבר לברכות, שהחקיקה שלנו היא מאוד מתקדמת בתחום עבירות המין, ואתם תורמים בחקיקה שלכם לאותה חקיקה נאורה ומתקדמת. יש פער עצום בין החקיקה הטובה שיש לנו ובין המציאות הישראלית, שהיא מאוד אפלה, מאוד שוביניסטית, מאוד סקסיסטית, מאוד לא מכירה בזכויותיהם של הקורבנות ובעצם היותם קורבנות, ואני מקווה שיבוא יום שבו נדביק את הפער הזה.

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית