הסוציאליזם חי, ונראה לאחרונה בתל אביב וברמאללה

מאת קולט אביטל ואבשלום וילן

20.6.2005

מבלי לשים לב, חמק אחד הכנסים המדיניים החשובים של השמאל הבינלאומי שהתקיימו פה בארץ מתחת לאפה של התקשורת הישראלית והציבור הישראלי – האינטרנציונאל הסוציאליסטי.

האינטרנציונאל הסוציאליסטי הינו ארגון רציני המונה 166 מפלגות מחמש יבשות. השבוע, התכנס לראשונה מזה 47 שנה בארץ - בתל אביב וברמאללה.

בעולם בו הקומוניזם נוצח, בו מפלגות ליברליות אינן מוצאות נושאים למאבק משותף, בעולם של "קץ ההיסטוריה" עליו נאמר כי עידן האידיאולוגיות הגדולות הגיע לסיומו, בעולם של גלובליזציה בו מעמיקים הפערים בין העולם הטכנולוגי המפותח והעשיר, לעולם השלישי, העני, נוהרות עדיין מפלגות סוציאל דמוקרטיות מכל העולם, משחרות לפתחו של האינטרנציונאל הסוציאליסטי, מייחלות לקחת חלק בפעילותו.

בעולם בו מתרחשות הפרות גסות של זכויות אדם ואזרח מינימליות ומחלות קשות מכלות חברות שלמות, נותר ארגון מפלגתי בינלאומי אחד, וולונטרי, המנסה להתמודד באמת ובתמים עם מכלול הבעיות המשסעות את חברותינו. גוף בינלאומי יחיד, בו ניתן לדון בנושאים שהוזכרו, בראיה

ליברלית ושוויונית אמיתית, ללא הבדל בין גזעים, לאומים ומין.

אולי אין זה מיותר להזכיר כי האינטרנציונאל התניע תהליכים של דמוקרטיזציה במדינות רבות בעולם: מאבקי אינטרנציונאל הנשים הביאו לייצוג מכובד של נשים בפרלמנטים של מדינות רבות ברחבי אפריקה ואמריקה הלטינית; תהליך השלום בינינו לבין מצריים החל ביוזמה סודית ובעבודה מאחורי הקלעים של כמה מראשי האינטרנציונאל אז, ביניהם קאנצלר גרמניה ווילי ברנדט, קאנצלר אוסטריה קרייסקי וראש ממשלת שבדיה אולף פלמה; מדינות לא מעטות כוננו קשרים דיפלומטיים הודות למאמצי האינטרנציונאל.

גם היום משמש ארגון זה מקום מפגש לדיאלוג בינינו לבין נציגי מדינות שעמן עדיין איננו מקיימים קשרים, מעיראק ולבנון ועד פקיסטן ומאלי.

את הכינוס הנוכחי של האינטרנציונאל בחרו מארגניו לקיים דווקא כאן. לאחר 4 שנות אינתיפאדה, כאשר השמאל בעולם עוין ברובו את מדינת ישראל ושש לגנותה מעל במות שונות, קיבל האינטרנציונאל הסוציאליסטי החלטה לקיים את מפגשו השנתי בישראל ובפלשתין, לאות הזדהות עם עמי האזור ובתקווה לשלום.

ההחלטה להתכנס כאן כאמור, כמעט ולא זכתה להתייחסות. ובכל זאת, ראשי האינטרנציונאל זיהו בצדק כי עתה יכולה הקהילה הבינלאומית לסייע בחידוש ובהתנעת תהליך השלום ואולי לקרב עמדות בין הצדדים. אין ספק כי המפלגות החברות בארגון זה יכולות היום, ערב הבחירות ברשות הפלשתינית, לסייע לפת"ח להתחזק. מיותר לומר, כי לנו כחברה וכמדינה צריך להיות עניין בכך.

ואכן, זאת היתה מטרתם של כ- 300 נציגים בכירים, ראשי מפלגות, שרים וחברי פרלמנט, ארגוני נשים וארגונים מקצועיים, מאוקראינה ועד ארגנטינה, מטוניסיה ועד אפריקה, שהגיעו ארצה. הם השמיעו בקול רם תמיכה במדיניות ההתנתקות של ממשלת ישראל, הגם שראו בה צעד ראשון שיש לדאוג להמשכו.

היום, בפתחה של המאה ה- 21, עומד הארגון בפני שאלות זהות קשות – מהו עתידה של הסוציאל-דמוקרטיה בעידן של גלובליזציה? האם האידיאולוגיה הסוציאליסטית רלוונטית, ואם כן במה? כיצד מגשימים צדק חברתי במערכת של עולם חד מעצמתי וקפיטליזם של כלכלת שוק, ההופך את החברה לחברת שוק? כיצד אמור הסוציאליזם המודרני להתמודד עם בעיות האבטלה הקשות הנוצרות בשל שינויים אלה ברחבי העולם? אלו שאלות כבדות משקל, שבכל מפגש של האינטרנציונאל נידונות בכובד ראש. הפעם הן נבחנו דווקא באספקלריה של נושא השגת השלום במזרח התיכון.

הכנס הנוכחי של האינטרנציונאל הסוציאליסטי, שננעל אתמול ברמאללה, היה בעל חשיבות בינלאומית מהמעלה הראשונה. חשיבות קיומו היתה רבה אף יותר מכמות כוסות השמפניה שחולקו לאורחים.

הכנס הנוכחי של האינטרנציונאל הסוציאליסטי שננעל אתמול ברמאללה, היה בעל חשיבות בינלאומית מהמעלה הראשונה.  לא יהיה זה יומרני מדי לומר, כי עצם כינוס רב מדינתי של מפלגות סוציאליסטיות בארץ שלנו ובשטחי פלשתין בו זמנית, מצביע אולי על שינוי מגמה בתפיסת העולם אותנו, את שכנינו ואת הסיכוי להגיע לשלום בר קיימא באזור. הבחירה במדינת ישראל כמארחת אינה עניין של מה בכך, והאמירה בה היא חזקה. הדבר ראוי שיהווה עבורנו, בימים טרופים אלו, מקור גאווה ותקווה, או לפחות יהיה שווה ציון בין הדיווחים מביקורו של שרון בשדולת איפא"ק.


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית