ירושלים ‏21/04/2005

 

חברות וחברים יקרים,

 

 

בפרוש חג הפסח, חובה לספר ביציאת מצרים, והפעם אנו עומדים בפרשת היציאה מעזה. ההיסטוריה, ידידי, חוזרת וכמו שהסכם השלום עם מצרים אושר בכנסת רק בזכות קולות נציגי העבודה, כך גם ההחלטה על ההתנתקות לא הייתה עוברת אלמלא התמיכה העיקשת שלנו.

למרות תחושת הסיפוק על כך שמי שעמד בראש תנועת ההתנחלות מאמץ ומבצע את המדיניות שלנו, קשה לשמוח כאשר אנשים חרוצים וישרי דרך נאלצים לעזוב את בתיהם ואת משקיהם, ופעוטות מתנתקים מנוף ילדותם.

 

עמדנו בכנסת מאחורי הגדלת הפיצוי למפונים ואנו דואגים בממשלה למצוא פתרונות דיור ותעסוקה שיאפשרו להם לפתוח פרק חיים חדש ומכובד. אלא שבימים האחרונים, אולי בגלל רגשות אשמה שחשים ראשי הליכוד, צץ רעיון שבעיני הוא רע, ואפילו מסוכן: להעתיק את כל יישובי הגוש לאזור ניצנים. כמו כן, מכיוון שאין מספיק אדמות באזור, יילקחו 3500 דונם מאדמות נחל עוז ויינתנו לעיבוד אנשי גוש קטיף. לא יאומן, אבל האנשים בנחל עוז, היושבים מול עזה למעלה מיובל שנים, עם כל הסבל והתלאות הכרוכים בכך – הם אלה שישלמו את המחיר. אין גבול לציניות כנראה.

את המפונים המבקשים להמשיך לעסוק בחקלאות צריך ליישב בנגב ובגליל. בעת סיור בגליל, נפגשתי עם ראשי המועצות האזוריות, חברינו אבי קרמפה והודה שביט, ולדבריהם הם מוכנים לקלוט חקלאים רבים, ולתת להם אדמות ומים. הצגתי את הדברים בפני הממשלה, תוך שאני מציינת כי בהחלטה נבונה אחת ניתן לפתור 4 בעיות:

 

1.         להפנות אנשים טובים ומשאבים לגליל.

2.         לספק פתרון הוגן ואפשרות פרנסה למפוני גוש קטיף.

3.         להימנע מפגיעה בשמורת הטבע הייחודית בניצנים.

4.         למנוע גזל אדמות קיבוץ נחל עוז.

 

 אעשה כמיטב יכולתי לדחוף את ההצעה הזו. מדברים אצלנו ללא הרף על הצורך לסייע לגליל ולנגב – הנה ההזדמנות גם לבצע.

לבסוף, אני מאחלת לכם חג אביב שמח ומאושר.

שלכם,

 

דליה איציק

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית