דוח על החלטות הממשלה ועל עמדותיי בנושאים האקטואליים

חבר/ה יקר/ה,

ביום א', ה-20 בפברואר, החליטה ממשלת האחדות ליישם את תוכנית ההינתקות, ולא
פחות חשוב מכך - להשלים את "גדר ההפרדה" ביהודה ובשומרון, בתוואי ראוי ומעשי.
התוואי הארוך, המפותל, היקר והבעייתי (ומקצתו אפילו בלתי ישים) שהממשלה הקודמת
החליטה עליו - בוטל. אחרי שנים יקרות של סירוב, עיכוב, התמהמהות ומאבקים מיותרים,
אושר תוואי חדש, שהוא כמעט במלואו התוואי של מפת מפלגת העבודה. התוואי הזה עולה
בקנה אחד עם פסיקת בג"צ, יש בו התחשבות בעמדת בית הדין בהאג והוא קרוב לתוואי
האמריקני עד כדי כך, שאיננו מעורר יותר את התנגדותו של הנשיא בוש.

התוואי החדש מותיר מעברו המזרחי 93% משטחי הגדה המערבית. רק 7% מהם יישארו
קשורים ברצף טריטוריאלי לישראל. זאת - לעומת מפת ממשלת הליכוד מה-1 באוקטובר,
 2003
שצירפה 16% מיהודה ושומרון לשטחים שבריבונות ישראל. הגדר השלמה לא תחדור
בשלוחות ארוכות וצרות לתוך שטחים המיושבים בצפיפות בפלסתינים. רק גושים גדולים של
יישובים יהודיים, דוגמת גוש עציון, ביתר עלית, מעלה אדומים, גבעת זאב, אלקנה ואלפי מנשה,
יהיו מן העבר המערבי של הגדר. הגדר "תספח" סיפוח דמוגרפי רק כ-10,000 פלסתינים,
כמחציתם באיזור ברטעה, וגם עניין זה עודנו בגדר "טעון עיון".

על פי תוכניות הביצוע החדשות, תושלם בניית הגדר בסוף 2005, או לכל המאוחר,  בראשית
2006
כל הניסיונות של החודשים האחרונים לעכב את בנייתה נדחו, ויש להניח ולקוות,
שניסיונות חדשים שיבואו כדי לעכב או לעצור את בניית הגדר - לא יבלמו עוד את תנופת
ההקמה.

ישיבתה של "העבודה" בממשלה היא ערובה לכך, שבניית הגדר תושלם סוף סוף, אחרי יותר מארבע שנים של התנגדות, התחמקות, התמהמהות והתחכמות, שעלו לנו במאות נפשות, באלפי נפגעים, בנזקים כבדים לרכוש, במכה אנושה לכלכלה, במתחים חברתיים ונפשיים. מחדל הגדר החל בזמן ממשלת ברק, שלא הקימה את הגדר, גם לא במחצית השנה הראשונה של האינתיפאדה.


המחדל הזה נמשך בזמן ממשלת האחדות הראשונה, שמרבית חבריה - מראש הממשלה ועד שר הביטחון - התנגדו לבניית הגדר, ואחר כך, כמי שכפאם  שד, היו אחראים לבנייה איטית וחלקית של גדר בצפון הגדה. היום עלינו לכפר על המחדל ההיסטורי המתמשך הזה בהקפדה מתמדת על בנייתה המואצת של הגדר, כי השיהוי הגדול בבנייתה עד כה הוא שהעיר ועורר התנגדות במוקדים שונים וחיבל ביצירת "עובדות בשטח" ובבנייתה בתנאים נוחים בהרבה.

למרות הניסיון לטשטש את העניין, הרי גדר ההפרדה איננה רק גדר בטחונית ודמוגרפית.
תוואי הגדר יהיה, למעשה (אולי בתיקונים באיזור אריאל), הבסיס לגבולות הקבע העתידיים בינינו לבין מדינת פלסתין שתקום בבוא היום. הגדר תפריד לא רק בין האוכלוסיות, בעצם צירופם של מירב המתיישבים ושיעור קטן של פלסתינים למדינת ישראל. הגדר כגדר מדינית תפריד בין שתי טריטוריות, ואי אפשר להתחמק מהמשמעות המדינית שלה. כל מי שיטענו אחרת, ינהגו כמאחזי עיניים. המתנחלים עצמם מכירים בעובדה זו, שהרי אם לא כן, לא היו נאבקים כדי להיכלל בצד "הישראלי" של הגדר ולא היו מתנגדים לגדרות ביטחון פנימיות.

לבסוף, ראוי עוד לציין, כי אורך התוואי הכולל של הגדר יהיה כ-550 ק"מ, לעומת יותר מ-800ק"מ שכלל התוואי ה"פוליטי" של שתי הממשלות הקודמות. המדובר בחיסכון של כשליש מההוצאות ובגדר הרבה יותר טובה על פי כלל מטרותיה. למרות מה שמנסים לייחס לה, רק 4% ממנה הם חומה - בעיקר בירושלים. ייעודה העיקרי של הגדר הוא במניעת חדירתם של מתאבדים, מסתננים בלתי-חוקיים, הגברת בטחון הפנים לרכוש
ולנפש ובלימת פעילות פלילית דו-לאומית. היא לא נועדה לא למניעת ירי תלול-מסלול ולא ירי שטוח- מסלול. ערוצי המניעה בתחום זה יהיו שונים לגמרי.


ברצוני לייחד כמה דברים לעימות שהתרחש בישיבת סיעת העבודה בכנסת ביום ב' ה-21 בפברואר, ביוזמת אהוד ברק.

אינני מתכוון להתייחס למניעים הפוליטיים ולביטויים האישיים שהיו מקור העימות הזה.
ברצוני להעלות את העובדות כהווייתן בכל הקשור לנושאים הענייניים שעלו בישיבת הסיעה:

  1. ממשלת ברק לא עשתה דבר וחצי דבר למען יישום רעיון ההפרדה.
    נהפוך הוא - עד הרגע האחרון, כאשר הממשלה נשענת על כרבע מחברי הכנסת ערב
    הבחירות לראשות הממשלה, ובהיעדר לגיטימיות ציבורית, ניסה ראש הממשלה של
    אז, אהוד ברק, להגיע להסכם עם יאסר עראפת. גם לאחר התמוטטות שיחות
    קמפ-דיוויד, ובניגוד לכל האותות, הסימנים והמידע, שלח ברק את נציגיו
    לוועידת הסרק בטאבה, ממש ערב הבחירות. יותר מכך, ברק עצמו הצטדק על שלא
    בנה את גדר ההפרדה, משום שניהל משא ומתן לשלום.
  2. מאז פרוץ האינתיפאדה כיהנה ממשלת ברק עוד כחצי שנה. במשך פרק זמן זה
    לא נבנה ולו מטר אחד של גדר הפרדה. ממשלה זו היתה אחראית למחדל
    אי-בניית הגדר לא פחות מאלו שבאו בעקבותיה.
  3. בכל מערכת הבחירות של 2001 לא העלה אהוד ברק ולו ברמז דק את רעיון
    ההיפרדות החד-צדדית. בדקתי את כל תשדירי הבחירות ואת הדיווחים
    בעיתונות. ראש הממשלה המתמודד ברק פרס את משנתו המדינית ואת
    מצעו המדיני לקדנציה נוספת. תוכנית ההיפרדות החד-צדדית וגדר ההפרדה
    לא נכללו בה, למרות ניסיונו החוזר ונשנה לשכנע היום את הציבור,
    שזו היתה משנתו המדינית.
  4. אהוד ברק חוזר ומצטט את עצמו, כמי שהציע "גשר של פלדה" לראש הממשלה
    שרון, כדי להבטיח את ביצוע תוכנית ההינתקות. אלא שהוא מסתיר, שדרש
    ממפלגת העבודה להתנות את "גשר הברזל" בהסכמתו של שרון לבחירות מוקדמות
    -
    ואם לאו, אל לה למפלגת העבודה להצטרף לקואליציה. התנייה מפוקפקת זו
    נשללה על הסף על ידי שרון, ולא היה לה בדל של סיכוי. למעשה, ברק התנגד
    להצטרפות המפלגה לממשלת האחדות, התנה את התמיכה בהינתקות וגינה בחריפות
    את מי מחברי המפלגה, שתמכו תמיכה מובהקת במהלכי שרון, מנעו את הפלתו
    על ידי הימין ועשו למען כניסה לממשלה כדי להבטיח את מימוש תוכניתו.
  5. אילו היתה עמדת ברק הופכת לעמדת "העבודה", ההינתקות לא היתה יוצאת לדרך
    והגדר לא היתה בתהליך השלמה עד עצם היום הזה. היינו שרויים היום בעיצומה
    של מערכת בחירות, שהיתה סותמת את הגולל על "חלון ההזדמנויות" של הוצאת
    ילדינו מעזה.


עוד נושא שעלה על הפרק מחדש הוא מועד הבחירות הפנימיות לראשות מפלגת העבודה.
ישנם הדורשים גם היום לקיים את הבחירות הללו בעוד כ15- שבועות, ביוני 2005,
באמצע היערכותה של הממשלה לביצוע ההינתקות וימים ספורים לפני תחילת פינוי
היישובים.

לפי כל סקרי דעת הקהל האחרונים מסתבר, שרוב ציבור מצביעי העבודה וחבריה סבור,
שיש להחזיר את מועד ההתמודדות לתאריך המקורי, דהיינו - בסוף 2005, ולא לדבוק
בשינוי המועד שבא בעקבות "ליל המיקרופונים".

אין זה ראוי - ויותר מכך - אין דבר מטופש וחסר אחריות יותר מלקיים את
ההתגוששות במערכת הבחירות הפנימיות לראשות העבודה בעצם הימים כבדי האחריות
והמעשה של ההיערכות להינתקות. כל מי שיתעקש וינסה להיאבק על קיומן ביוני,
יפעל, למעשה, בחוסר אחריות לאומי ומפלגתי.
דעתי היא, שיש לקיים את הפריימריס לראשות המפלגה בנובמבר, 2005, אחרי סיום
ההינתקות ולפני ההיערכות לשלב המדיני הבא.

בברכה,

חיים רמון

 

 

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית