סוגיית המשנה לראש הממשלה
9.1.05
חבר/ה יקר/ה,

בעקבות שאלות שנשאלתי, וטענות שנשמעו בתקשורת, אני רואה צורך לפרוס לפניך
את הדברים הבאים בעניין הסדר הנושא של "המשנה לראש הממשלה".

בסופו של דבר, הסוגייה נפתרה לשביעות רצון כולם, ללא שינוי החוק הקיים:
ראש הממשלה הסכים, שבהסכם הקואליציוני ייאמר בפירוש, כי שמעון פרס הוא השר
הבכיר בממשלה, וכי הוא יודיע, שפרס יתמנה ל"משנה לראש הממשלה". ככל שהדברים
נוגעים לי, אילו היו הדברים אך ורק בידיי, הפתרון הזה היה נמצא מלכתחילה.

אשר לעניין עצמו, ההצעה שפרס יהיה ממלא מקומו של שרון באה דווקא מצידו של ראש
הממשלה, שהבין, שאם איננו מעניק מעמד בכיר ליו"ר מפלגת העבודה (למשל, על ידי
מינויו לשר החוץ), עליו למצוא פתרון אחר, שייתן גושפנקא רשמית לבכירותו של פרס.
אני נטלתי על עצמי את התפקיד כפוי הטובה להוליך בשם הקואליציה לעתיד את המהלך
החקיקתי, משהתברר, שהצדדים אינם מגיעים לפתרון מוסכם אחר.

לגופו של מעשה, אני מסכים, שראוי ליצור מציאות, שבה אין משנים חוקי יסוד בתדירות
גבוהה. אלא שלדעתי, התקבלו "חוק יסוד: הכנסת" ו"חוק יסוד: הממשלה" במתכונתם
הבסיסית מתוך נטיית יתר להכליל פרטים, שמקומם איננו בחוק יסוד (למשל,
הרעיון לכלול זאת בחוקה). זוהי הסיבה העיקרית, שחוק יסוד: הכנסת תוקן 35 פעמים
מאז שהתקבל, וחוק יסוד: הממשלה, הצעיר יותר, תוקן כעשר פעמים.

יתרה מזאת, שילוב התואר של "ממלא המקום" ב"חוק יסוד: הממשלה" נולד מסיבות
פוליטיות וקואליציוניות, ולא ממניעים קונסטיטוציוניים עקרוניים. ב-1981, בסמיכות
לבחירות, שונה חוק יסוד: הממשלה, ונקבע, שאחד השרים יהיה "ממלא המקום".

ב-1984 שונה החוק שוב בעניין "ממלא המקום" לאחר הבחירות, לצורך המפורש של
הקמת ממשלת האחדות של אז (אגב, איש מאנשי האקדמיה והמשפט לא קם בעת
ההיא והשמיע את הטיעונים הנלהבים, שנשמעו כעת!). ב-1992 שוב תוקן החוק גם
בנוגע לממלא המקום, וב-2001 שונה שוב נוסח החוק גם בכל הנוגע לממלא המקום,
ובחוק המחודש נכלל לראשונה סעיף 16 המפורסם, שבגינו סירב הליכוד לוותר על
מינויו של השר אולמרט על פיו.

על כן, שינוי נוסף של חוק היסוד לא היה חריג לא מבחינה מהותית ולא מבחינה
קונסטיטוציונית, וקודם כל - משום שתואר "ממלא המקום" עצמו ושאלת מעמדו
נולדו, כאמור, מסיבות פוליטיות וקואליציוניות.

עקרונית, אינני סבור, שכשמדובר בשאלות טכניות-פוליטיות בנושאים, שמלכתחילה
לא היו צריכים להיכלל בחוק יסוד, ושנוצקו כשלעצמם לתוך החוק בנסיבות פוליטיות
כדי להסדיר בחוק מציאות פוליטית מסוימת - מתקיימת "קדושה" של החוק.
אין בשינויים כאלה פגיעה בזכויות יסוד, לא מהפכות חוקתיות, ואפילו לא פגיעה
באושיות הדמוקרטיה, למרות מה שיש המנסים לטעון. השינוי איננו "מלבין" עבירה
והופך אותה ל"כשרה".
לכן, כל האנלוגיות והטיעונים העקרוניים אינם ממין העניין כאן.

לסיום, ברצוני לשוב ולהדגיש, שאמשיך לפעול ללא ליאות למען ההינתקות, שאני
רואה בה הזדמנות היסטורית אמיתית לפריצת דרך בסכסוך הישראלי-פלסתיני.




בברכה,

חיים רמון