ח'כ שלי יחימוביץ': דנקנר ואנחנו - לא חכמה לבעוט במלך ישראל רק אחרי שהוא נופל. עבר החוק שלי לתשלום בזמן לעצמאים חברות ועסקים! מאבק הקהילה הגאה - אהבה וסוציאל דמוקרטיה. ומחפשים אותי (בגוגל)

22.12.2013  

 

דנקנר ואנחנו - לא חכמה לבעוט במלך ישראל רק אחרי שהוא נופל. עבר החוק שלי לתשלום בזמן לעצמאים חברות ועסקים! מאבק הקהילה הגאה - אהבה וסוציאל דמוקרטיה. ומחפשים אותי (בגוגל)

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

פופולאריות וצדק. רק אחרי שסיימתי לכתוב לכם את הניוזלטר - הבנתי שיש מכנה משותף לכל הנושאים: הם התחילו כמאבק שולי, לא פופולארי בכלל, כנגד כל הסיכויים - והמשיכו לליבה של הדיון הציבורי, כולל קבלות והצלחות. אז כבר בהתחלה, המסקנה: יש מאבקים שחייבים לנהל גם כשהם מאוד מאוד לא פופולאריים, פשוט כי הם צודקים. ובסוף, לא תמיד אבל לעיתים קרובות, אחרי סבלנות והתמדה ועבודה קשה ואמונה בדרך - הצדק יוצא לאור. זה נכון לחזון גדול, זה נכון גם למשימות קשות וספציפיות. אז במה נתחיל?

 

בבשורה לעצמאים, חברות ועסקים קטנים ובינוניים: השבוע עבר פה אחד במליאה בקריאה טרומית החוק שלי למוסר תשלומים. חברות, בעלי עסקים קטנים ובינוניים, עצמאים ופרילנסרים - יקבלו תשלום תוך גג שלושים יום על שרותיהם! עוד הוכחה לכך שכשמשהו הוא צודק צריך להתעקש עליו עד שהוא מחלחל ומצליח. הגשתי את החוק לראשונה עם יריב לוין (ליכוד) ואיציק ועקנין (שס) לפני שלוש וחצי שנים בשתוף עם לה"ב, ארגון העסקים הקטנים והבינוניים. הוא נתקל אז בדחיה מוחלטת. לפני חצי שנה הוא כבר כמעט עבר, אבל נתקל בהתנגדות ובטרפוד של לפיד (בטענה אפיינית שהוא מקים "צוות לבחינת העניין").

 

השבוע - יגעת ומצאת תאמין - בשילוב נסיבות של הבשלת התודעה הציבורית, עבודה מתמשכת ורגע פוליטי נכון - הוא עבר במליאה בקריאה טרומית. זו הצעת החוק שנועדה לתקן מצב שבו המדינה מתעמרת בחברות ישראליות, עצמאיים ובעלי עסקים קטנים שעובדים בשבילה, ודוחה את התשלומים לשוטף פלוס מאה שנות בדידות. זה פוגע מאוד בנותני השרותים, ומוסר התשלומים הקלוקל מחלחל למשק כולו ופוגע בכלכלה שלנו. יש עוד לא מעט עבודה בקידום הצעת החוק, אבל היא יוצאת לדרך ברוח גבית ובתמיכת הממשלה!

 
הנה כתבה 
בדמרקר, וסרטון מקסים על שוטף פלוס שלושים שהכינו, בהתנדבות, כפיר ונונו, ירדן לויתן ואיתי לפיד:

תמונות מסמינר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, שמתקיים ממש עכשיו, זה היום השני, בנורדיה עם 200 משתתפים שלפי הדווחים ממש, אבל ממש נהנים ביחד. לפני שלוש שנים נבחרה מיכל בירן, אז העוזרת הפרלמנטרית שלי, ליו"ר המשמרת, זה היה כנגד הסכויים וכנגד המנגנון וכנגד אהוד ברק שהיה אז יו"ר מפלגה - היא הקימה יש מאין והיום המשמרת היא מקום גדול וחשוב של פעילות אידיאולוגית ופוליטית:

עם יובל, סוציאל- דמוקרטית מבטן ומלידה בסמינר, ברקע אמא מיכל מאיירס:

 

לא רק אידיאולוגיה. לורה ואבישי (זוג מקסים) בסמינר היום, הם הכירו בסמינר הקודם. לורה טלינובסקי (29) מנכ"לית ONE VOICE , היתה העוזרת הפרלמנטרית שלי, פעילה חברתית ראש תחום סטודנטים במשמרת, עם אבישי בן אהרון (26) עד לפני זמן קצר מ"פ בשריון, בוגר מכינת רבין, וגר בקהילה שיתופית בחיפה:

    

נוחי דנקנר היה מלך ישראל עד לפני שנים מעטות, מוחנף, מוגן ומלוקק בידי פוליטיקאים, תקשורת, ראשי ראשויות, המשקיעים המוסדיים, הבנקים. הוא פשוט עשה מה שהתחשק לו. היה לי קשה מאוד לנהל נגדו מאבקים ענייניים לגמרי. תמיד מצאתי את עצמי לבד. גם כשהכתובת היתה על הקיר, גם כשהציבור שילם, ובגדול, גם כשעשה מעשים איומים.
בתקופה האחרונה לא תקפתי אתו בכלל. זו חכמה קטנה מאוד להצטרף לעדר דווקא מה שהוא מייצג כבר חבול ומוכה, ודווקא כשפתאום זה מאוד באופנה לתקוף אותו. האתגר הוא לא לעשות מה שאופנתי, אלא מה שנכון. לא להיגרר אל תוך הזרם, אלא לייצר זרם אחר, נכון וראוי יותר.
פרשת דנקנר היא משל להרבה דברים: לשיטה כלכלית קלוקלת, לתאוות בצע שאינה יודעת גבולות, לאזלת יד, לעיתים קרובות מכוונת - של המדינה מול אינטרסים של מעטים, לשריפה של כסף שהושג בעבודה קשה של רבים בתוך מדורה של הרפתקאות פיננסיות, למעמד ולכוח שנקנים בכסף ומתעצמים על ידי הכסף, וגם לחובה שלנו להיות שם ולהיאבק למען הערכים שאנחנו מאמינים בהם.
"לסייד במקום נוחי את הגדר" הוא פרק מתוך הספר שלי "אנחנו", שתיעד בשעתו קטע אחד  במאבק, הנה כמה קטעים:
"תום סוייר הילד הדרומי הפרוע, גיבורו האלמותי של מארק טוויין, קיבל עונש מדודתו פולי על מעשיו הרעים: לסייד את גדר הבית. עונש קשה פיזית, וכרוך בהשפלה פומבית. ילדי השכונה נקבצים סביבו לשאול מה קרה, לרחם עליו, ואולי קצת ללעוג לו. תום, בכמה צעדים מתוחכמים, נותן להם להבין שמדובר במשימה יוקרתית ומורכבת שמעטים ראויים לזכות לעשותה, וסופו של דבר שתום שוכב על גבו ונח, כל החברים צובעים את הגדר, נושאים בעונש במקומו וגם מרוצים מאוד, ודודה פולי שחוזרת ומוצאת את הגדר מסוידת בכמה שכבות משבחת אותו עד בלי די וכמובן סולחת לו.
זה סיפור שמתחיל בחטא ובעונשו הצפוי, אבל נגמר בשיווק, מיתוג מתעתע וכחש, ובילדים תמימים רבים שעובדים בפרך בשביל ילד חכם וערמומי אחד שסרח. זה סיפור קטן ופשוט, על איש אחד עם הרבה כסף שהפסיד מעט כסף, ולא התחשק לו לשלם מכיסו על ההפסדים, אז הוא גרם לכך שהרבה אנשים אחרים יתחלקו ביניהם וישלמו את הפסדיו, ככה שכל אחד ייתן קצת ואז הם לא ממש ירגישו שזה על חשבונם, ובסוף הם גם היו מרוצים, והוא נבחר לאיש השנה של גלובס בשנת 2009.
לאיש קוראים נוחי, ואת המהלכים שהביאו לתסריט הזה שהוא בלתי סביר בחיים נורמליים של בני אדם, הוא כמובן לא עשה כ"נוחי", אלא כיושב ראש וכבעל שליטה רב-עוצמה, ובאמצעות מנהליו המוכשרים והמתוגמלים בנדיבות. הכול כחוק. אותו חוק שעוצר בחריקת בלמים כשהוא מגיע לשעריו של תאגיד...
סיפורה של משפחת דנקנר הוא סיפור מורכב ומרתק על ההון בישראל. זו היתה משפחה ענפה שהתעשרה מכלכלת אמת, מבנייה ומתעשייה. צאצא אחד שלה התגלה כאצן מחונן בשבילי הג'ונגל הפרוע של שוק ההון, והפך לאחד האנשים החזקים במשק הישראלי, אם לא החזק שבהם... דנקנר אמנם שולט גם במפעלי תעשייה, אך איננו תעשיין כמו דוב לאוטמן, דן פרופר או סטף ורטהיימר שבראו וגידלו מפעל המפתח מוצרים ומפרנס אלפי עובדים. הוא בעיקר פיננסייר - כלומר הוא משתמש בכסף, בעיקר בכספם של אנשים אחרים באמצעות אשראי ומינוף, כדי להשתלט על יותר כסף, וממנו להפיק עוד כסף, וחוזר חלילה...
מתוך עוצמתו הכלכלית נגזרת גם שליטה והשפעה על העיתונות, על הפוליטיקה, על השלטון המקומי ועל החברה הישראלית כולה. ואולם הפרק הזה ייוחד לאירוע אחד קטן הממחיש בפשטות עד כמה מילטון פרידמן נשאר מאחור, ועד כמה הקביעה הקיצונית והמקוממת לכאורה, ולפיה "האחריות החברתית" וחובתו החוקית של תאגיד היא להפיק רווחים למחזיקי המניות שלו - אפילו היא עוותה וסורסה ואינה מתקיימת עוד... האם נוחי דנקנר משלם ופורע את החובות שיש לו בחברה הפרטית המפסידה גנדן תיירות, כמו שהיה עושה למשל בעל חנות למכשירי חשמל שהיה נקלע לחובות, או בעל מסעדה  שהמסעדה שלו לא שגשגה כמו שקיווה? מה פתאום. הוא מוכר את החברה המפסידה הפרטית שלו לחברה הציבורית אי-די-בי פיתוח שבשליטתו, וכך גורם לציבור המשקיעים בה, שזה הציבור הרחב, להתחלק אתו בהפסדים. למה הוא עושה את זה? כי הוא יכול..."
להמשך קריאת הפרק המלא אתם מוזמנים
להקליק כאן, אבל בכל זאת אני רוצה לדלג ולהביא אתכם אל סוף הפרק, שהסתיים בקטע מהבלוג שלי משנת 2009:
"... כן, בסופו של יום, כשאספת בעלי המניות של אי-די-בי אישרה את עסקת גנדן ישראייר, נוחי דנקנר ניצח בנקודות, וכמובן, הציבור כולו הפסיד... אבל במאבק ראשוני כזה חשוב לשים לב להישגים, ואצביע עליהם בקצרה.
1. התודעה הציבורית החלה להתעורר ומעכשיו תיבדק כל עסקה כזאת בשבע עיניים ולא בתרדמת האופיינית, עם יותר סקרנות ועניין מצד הציבור ומצד התקשורת. גם המשקיעים המוסדיים ידעו שההחלטות שהם עושים ייבדקו בזכוכית מגדלת.
2. הטפלון נסדק, ואני מניחה שנוחי דנקנר, שמשקיע מאוד בתדמיתו - גם הוא יהיה זהיר יותר. 
3. ובנוסף, אחזור על מה שאני מאמינה בו מאוד: יש מאבקים שחשוב לנהל גם אם הסיכויים לנצח בהם הם קטנים. פשוט משום שאלה מאבקים צודקים".

 

אהבה וסוציאל דמוקרטיה. לסביות, הומואים, טראנס בי וקוויר - מאבקה של הקהילה הוא לא רק על "הזכות לחיות עם מי שאוהבים", אלא מאבק על צדק, חופש, ושוויון. חלק מסדר היום הסוציאל דמוקרטי, ומבחן בינלאומי לנאורות וקדמה של מדינה. חברים הומואים שלי, בני גילי, עברו בשעתם דרך הרבה יותר מייסרת וקשה. גם כאן קרה לקהילה דבר טוב: ממאבק שרוב הפוליטיקאים בורחים ממנו כמו מאש, יש תזוזה אל תוך הקונצנזוס, וזה מעולה! לכן חברי ושותפי היקרים מהקהילה, ובראש ובראשונה החוג הגאה הנפלא שלנו בראשות עדי שריקי וצוף יצחקי, ומיסודו של ניב סוניס -  אפשר לשמוח בכך שהולכות ומתרבות המפלגות שרוצות שתאהבו אותן. ובלבד שהקמפיינים יהיו מגובים במעשים ולא בספינים ריקים מתוכן (ראו את הדו קרב המלאכותי והמיותר שמייצרת יש עתיד מול הבית היהודי. ואללה, ממש חשבנו שהבית היהודי יקדמו את זכויות הקהילה עד שבא הלוחם יאיר לפיד וגילה לנו שאחיו בנט נגד הקהילה) ח"כ סתיו שפיר הכינה הצעה מצויינת לכמה דברים שאפשר לעשות מייד, בלי דרמות גדולות. הנה נאום קצר שלי בכנסת השבוע:

וגם כמה תמונות מההפגנה שהיתה השבוע מול הכנסת:

לא חוקי, לא מוסרי, לא חינוכי. מתברר שהרב מוטי אלון, שהורשע בשתי עבירות של מעשה מגונה בכח בקטין, ונגזרו עליו שישה חודשי עבודות שירות ומאסר על תנאי – ממשיך ללמד בישיבות, ולא מתכוון להפסיק.
קודם כל זה לא חוקי.
באוקטובר 2007 נכנס לספר החוקים חוק שלי (תיקון מס' 4 לחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים) אשר קובע מפורשות שגם עברייני מין מורשעים שלא הוטל עליהם עונש מאסר בפועל, לא יועסקו במוסד שבו שוהים קטינים ו/או חסרי ישע
.

שיעוריו של הרב אלון במוסדות חינוך הם גם כשל מוסרי וערכי לכשעצמו, לעג לשלטון החוק, מסר נורמטיבי קשה ומבלבל לתלמידים צעירים שנושאים את עיניהם אליו, ופגיעה נפשית בקורבנותיו בפרט ובקורבנות של עברות מין בכלל.
אני רוצה להצדיע לפורום "תקנה" של הציבור הדתי לאומי בישראל, שחבריו נהגו באומץ לב יוצא דופן ולפעמים עברו גהינום כדי להגיע לרגע שבו יעשה צדק
אי אפשר שכל זה ימחק ושעבריין מין מורשע יהנה מחיבוק מביש של רבנים ידועים, ועוד ימשיך לבוא במגע עם תלמידים. הנה הפוסט המלא, המכתבים ששגרתי לשר החינוך שי פירון ולשר לבטחון פנים איציק אהרונוביץ, ותקשורת.

פנינו אל השמש העולה. בקשו ממני בתוכנית חדשות הלילה של חדשות ערוץ 2 לבחור שיר שאני אוהבת. בחרתי בשיר שנכתב לפני יותר משמונים שנה, של יצחק שנהר, והוא כמו המנון בעיני: "פנינו אל השמש העולה, דרכנו שוב פונה מזרחה. אנו צופים לקראת שעה גדולה, זקוף הראש נפשנו עוד לא שחה..." ישן אבל אקטואלי. הנה הקליפ, למעוניינים, והנה הקטע מהתוכנית של דוריה למפל וליאור פרידמן:

מחפשים אותי, וזו לא תלונה. גוגל הבינלאומית פרסמה כמדי סוף שנה את מדד החיפושים החמים שלה בכל מדינה, השם שלי הוא במקום השלישי בחיפושים מבין הנשים בישראל (אחרי אור דניאל מהאח הגדול וסימה אליהו אלמנתו של אריק איינשטיין) ובמקום השני מבין הפוליטיקאים - אחרי נפתלי בנט, אין לי מושג מה זה אומר, אבל כמובן שאשתדל להשתמש בזה לטובה. הנה הכתבות על זה.

שבוע טוב שיהיה לכם,

שלכם,

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית