ח'כ שלי יחימוביץ': נרות ריחניים, חביתה ומנהיגות

8.12.2013

נרות ריחניים, חביתה ומנהיגות

יש עתיד, וזה לא שם של מפלגה. תמונות ממפגש מרחיב לב השבוע, בערבה התיכונה, ליד חצבה, 1200 תלמידי י"ב בתום מסע אופניים של ארבעה ימים. דברנו על הפרק הבא בחייהם: שנת שרות וגיוס. על צדק, על שוויון, על ציונות ועל שלום - ומה האחריות שמוטלת עליהם מהרגע הזה ואילך. אלה בני מושבים וקיבוצים מכל קצוות הארץ, גם מקסימים, גם סקרנים, גם אידיאליסטים. בראש המסעות האלה עומד בכל שנה יואל מרשק, והוא מצליח, עם כושר ארגון מדהים והרבה השראה, לייצר בהם שילוב נדיר של כיף גדול, תכנים עמוקים וכן, גם הטלת אחריות. יש עתיד, ואני לא מתכוונת למפלגה שנושאת את השם הזה.

 

על נרות ריחניים, מנהיגות וחביתה. לא נוח לי להיכנס לפרטי חשבון ההוצאות המשונה של בתיו של נתניהו. זה אפילו מביך אותי. אבל מעבר לבזבזנות האדירה והבלתי נתפסת של כספי ציבור, נשאלת השאלה עד כמה באמת אפשר להנהיג ציבור ולייצג אותו כשחיים כך. ההוויה קובעת התודעה, ואי אפשר שהתודעה תכיל בכלל קיום יומיומי, על כל קשייו וטרדותיו, כשאורח החיים הוא אורח חיים של מלך, ולא של משרת ציבור.

יוסי ורטר בטורו ב"הארץ" מספר שכדי להמחיש עד כמה גדולים הקיצוצים במעון רוה"מ, ספרו לו בלשכת רוה"מ שלפני חודש חזר נתניהו הביתה בשעה מאוחרת, ומרוב רצון לחסוך בשעות נוספות של עובדי הבית, לא היה מי שיכין לו חביתה, והוא הלך לישון רעב.

אני רוצה להציע כאן רעיון מהפכני: שנתניהו, בלי עזרת משרתים, יכין לעצמו חביתה.

שלוש דקות, אפשר תוך כדי שיחה מאוד חשובה בטלפון, לערבב שתי ביצים, לשפוך למחבת, להפוך אחרי  שתי דקות, ולאכול. בתאבון.

 

 

הסכם הביניים של המעצמות עם איראן הוא עובדה מוגמרת. לא מכל סעיפיו אנחנו מאושרים, עד לפני רגע הסכם כזה נראה כמעט דמיוני, אבל זו המציאות.  אף אחד מאתנו לא מוכן לקבל איראן גרעינית, ומתברר שוויכוח פומבי עם ארה"ב וקריאת תיגר עליה לא מובילים להישגים. זה הזמן להוריד פרופיל פומבי ולהפסיק עם ההתלהמות, ולעשות הכל כדי שבהסכם המוגמר - האינטרסים הביטחוניים שלנו ישמרו. התקדמות מאוד משמעותית בשיחות עם הפלסטינים, היא דרך מצויינת להפוך אותנו מחדש לגורם חזק ומשפיע בזירה הבינלאומית. הנה ראיון לאסתי פרז ביומן הצהריים של קול ישראל, וזה, בין היתר, גם מה שאמרתי לשליח המיוחד של האו"ם במזרח התיכון, רוברט סרי, בפגישה ארוכה וטובה שקיימנו השבוע. 

 

 

בשורות טובות: חילופים משמחים בלשכת עורכי הדין. ערן גולן, שותף לדרך, עו"ד מבריק, מהמומחים הגדולים בארץ לדיני עבודה, וחלק מדור חדש של מנהיגים צעירים וערכיים - נבחר ליו"ר פורום דיני עבודה בלשכת עורכי הדין. בזאת תמה כהונתו של עו"ד נחום פיינברג, שעל יכולותיו המקצועיות אין עוררין, אבל את כישוריו הרבים רתם בראש ובראשונה לטובת מעסיקים גדולים, נגד התארגנויות עובדים, וברוח זו גם ניהל את הפורום בלשכה. ערן הוא בדיוק ההפך. לפוסט המלא על המשמעות של החילופים האלה, וגם סקירה של החוקים ומהלכים שהעברתי לטובת עובדים, לרוב החלשים ביותר - ביחד עם ערן ובהשראתו - הקליקו כאן:

 

 

 

קצת פרספקטיבה, חזון, אורך נשימה ודבקות בדרך - אפשר לשאוב מוותיקי התנועה שלנו. הצטרפתי אתמול לישיבה הקבועה שלהם בימי חמישי, להודות להם על התמיכה היכולות והשותפות לדרך - וגם להביא עוגת יום הולדת ליו"ר התא - רבקה בית הלחמי, ולאחל לה עוד מאה ועשרים שנים כאלה. 

 

 

 

וזה הזמן לומר לכל מי שמודיע שבגלל ההפסד בפריימריס הוא מבטל חברות במפלגה, או לא רוצה להיות ציר ועידה - חבר'ה, זה ההיפך ממה שצריך לעשות. אנחנו כאן, אנחנו חזקים, אנחנו ממשיכים, השגנו המון, שינינו את פניה של המפלגה ויש לנו עוד הרבה מאוד עבודה. להיפך, המשא על הכתפיים שלנו והמחויבות להמשיך בדרך שלנו, כחלק מכיבוד הדמוקרטיה והכרעותיה - הוא כבד יותר, ומחייב יותר. וחוץ מזה, ובנוסף ולא במקום - אני פשוט זקוקה לכם איתי במסע הזה.

 

ארוכה הדרך לחירות. מת אחד מהגדולים שבלוחמי החופש, הצדק והשוויון  שידעה האנושות, נלסון מנדלה. ממתנגד משטר חמוש ונחוש, שישב בכלא כמעט 30 שנה, הוא היה לנשיא השחור הראשון של דרום אפריקה, ובמו ידיו, בדרכי פיוס ודמוקרטיה, בשיתוף עם לבנים, שם קץ להפרדה הבין-גזעית. להיות חופשי, אמר מנדלה,  משמע לא רק להשתחרר מכבלים, אלא גם להיאבק על חירותו של הזולת. בן 95 היה במותו. חייו, מעשיו ורוחו - יחצו גבולות של מקום וזמן, וישמשו לכולנו מקור השראה.

 

 

שבת שלום,

שלכם,

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית