ח'כ שלי יחימוביץ': צער לך וצער לי. אריק איינשטיין - הכאב המפתיע על מי שקיומו העוטף היה מובן מאליו. השבוע שאחרי הפריימריס: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" ציטטתם לי השבוע, ובצדק

29.11.2013

 

צער לך וצער לי. אריק איינשטיין - הכאב המפתיע על מי שקיומו העוטף היה מובן מאליו. השבוע שאחרי הפריימריס: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" ציטטתם לי השבוע, ובצדק

"אני עצוב, אמר אדון שוקו", כתב מישהו. רק במותו הבנתי עד כמה היה חלק כל כך בלתי נפרד, ועם זאת כה מובן מאליו, של חיי. מילדותי, כשאכלתי בננה שכופף מכופף הבננות, דרך הנעורים עם החלום הראשוני של אני ואתה נשנה את העולם בתוך ערימה של חבר'ה על הדשא, ועד בגרות, דרך ילדותם של ילדי, שבהן אדון שוקו נסע לבקר אדון שוקו אחר ושבת בבוקר היתה יום יפה שאמא שותה המון קפה ואבא קורא המון עיתון ולי יקנו המון בלון. כך לאורך כל החיים. מלים פשוטות שנותנות שם לשחיקה - "לקחת פסק זמן ולא לחשוב, לשבת מול הים ולא לדאוג, לתת לראש לנוח מהפיצוצים, לתת ללב לנוח מהלחצים", לאהבה ולתקווה "בין האתמול לעתיד, בין האוצר לתחתית, אומרים שיש עוד תקווה, קוראים לזה אהבה..." לצער, לנחמה, לתפילה.

   

הדור שהלך ולא יחזור? הערה בהשראת תותי: בשולי האבל הקולקטיבי על מותו של אריק איינשטיין, יש נטיה להספיד, בנוסטלגיה מובנת, אבל קצת מעוורת, את "הדור שהלך ולא יחזור". ובכן, לזה אני לא מסכימה, ויודעת בודאות  שבעשור האחרון בקע החוצה דור חדש ונפלא.  טוב יותר מהדור שלי, דור הביניים. דור הביניים שלי בחר לעשות ההיפך ממה שעשה הדור שלפניו - להתכנס פנימה, לפעמים באופן מוגזם, אל האינדיבידואליזם והמימוש העצמי וה"לעשות לביתי".  ואילו הדור החדש הוא אידיאליסטי ואכפתי, ומתבונן החוצה אל פני החברה ורוצה לתקנה. רבים מכם כאלה, ולא יודעים אפילו כמה אתם מיוחדים ומפיחי תקווה וכמה שום דבר ממה שאתם עושים לא מובן מאליו. אין מקום לבכי ולנהי על "ארץ ישראל הישנה והטובה" שהלכה לבלי שוב, אבל יש מקום בהחלט למסע ארוך  לתקן את מה שנפגם, ובמדה רבה המשימה הזאת היא על כתפיכם. היא לא פשוטה, אבל הרי "לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים", וזה כבר מתכתב ישירות עם הפסקה הבאה:

 

לפני שבוע בדיוק, מייד אחרי הפריימריס, עדיין בתוך ההלם הראשוני, התכנסנו בהתראה קצרה ובאופן מאולתר על הדשא של רפי בן מרדכי בהוד השרון. רבים מכם דברו דברים כואבים וכנים ומרגשים, למי שלא היה, הנה חלק מהדברים שלי אליכם בוידאו, הנה באודיו, מגל"צ, קצת תמונות מהמפגש, ואחריהן הטקסט כמעט במלואו, וחשוב לי שיגיע גם למי שלא היו.

"קודם כל תודה. אני יודעת שזאת מילה קטנה מדי ואומרים אותה בין אדם לחברו כמעט באופן פורמלי. אין לי אפילו מילים שיבטאו את הכרת התודה שלי אליכם. למסירות המוחלטת שלכם, לימים וללילות שנתתם, לאמונה ולשותפות לדרך, ולעבודה הסיזיפית היומיומית והאינסופית. פשוט מסרתם את נפשכם בתקופה הזאת, שקדמו לה שנים לא מעטות. זו שותפות עמוקה, דרך משותפת. המנוע שלכם הוא אידיאולוגיה. ערכי תנועת העבודה, וטובתה של החברה הישראלית. זה הדבר הראשון. תודה תודה תודה ושוב תודה. אתם פשוט נפלאים. לא חשבתי שתהיו כל כך רבים בהתראה כך כך קצרה, אבל אני מבינה את הצורך לבוא ולהתכנס ביחד, ולערב הזה יהיה כמובן המשך.

 
שנית:  אנחנו חיים ונושמים ופעילים בתנועה ומפלגה דמוקרטית ולכן אנחנו מכבדים תוצאות של בחירות דמוקרטיות, מקבלים אותן, ונרתמים לעשייה משותפת יחד עם היו"ר הנבחר. אני הולכת להתייצב באופן מוחלט לצידו של היו"ר שנבחר בוז'י הרצוג. אני יודעת שלחלק מכם יש רגשות קשים, ואכן, קיימים פערים אידיאולוגיים בינינו ובין בוז'י,  אבל דמוקרטיה היא דמוקרטיה היא דמוקרטיה.
בי נשבעתי שלא אעשה ליו"ר הנבחר את מה שעשו לי כשנבחרתי. בלי תנאים ובלי דרישות. בלי איומים ובלי דרישות למספר 2 משוריין ובלי דרישות מוזרות ומגוחכות. הנהגה לא נבנית לא בג'ובים ולא נבנית בכל מיני דילים. היא נבנתי בהתווית דרך. ולנו יש דרך משמעותית.
אנחנו נושאים את הדגל ואנחנו חורשים את התלם הארוך. אנחנו מאמינים בחברה מוסרית וצודקת ואנחנו מגשימים את הציונות כמו שהיא צריכה להיות: ציונות סוציאל דמוקרטית. אני יודע שיש כאלה שלא מבינים את השיח שלנו, אבל רבים יותר ויותר מבינים וחוברים אלינו.
אני רוצה לשים את הכישלון בפריימריס, עם כל הקושי שבו, וגם לי קשה- בתוך ההקשר הרחב. כי שמעתי מכם דברים קשים. יש לנו דרך ארוכה לעשות. הנתיב שלנו הוא בהיר. אנחנו ידועים במה אנחנו מאמינים. ולאן אחנו לוקחים את החברה הישראלית. אנחנו לא נגררים בטרנדים ובאופנות.
יש לנו דרך להוביל וזאת דרך שהיא נכונה וצודקת, דרך הוגנת שבמרכזה אחריות של המדינה על אזרחיה. דרך שהיא פטריוטית הרבה יותר מכל דרך אחרת. דרך שמאמינה שאסור שהחלשים יזרקו אל שולי החברה, דרך שמאמינה בשויון בין בני אדם בלי הבדל דת גזע ומין, ככתוב במגילת העצמאות, אבל אנחנו מגשימים את זה במעשים ובעשייה.
אנחנו נעמוד כנגד הרוחות הרעות שמנסות להטיל ספק באתוס הבסיסי הזה שהוא בסיס קיומה של המדינה: של ערבות הדדית של המדינה לאזרחיה, בין אדם לחברו,  שלכל אדם מגיעות קורת גג, פרנסה בכבוד, בריאות טובה בין אם הוא עני בין אם הוא עשיר, חינוך טוב. וכן כל אדם זכאי לתרבות ולהגשמה עצמית. לא לשרוד בשולי העדר רק כדי להישרד. לצערנו הולך ורב המספר של אנשים שמושלכים אל שולי הדרך.
אנחנו מתווים את הדרך לחברה מוסרית וצודקת והוגנת. היריבים שלנו טוענים שזו דרך מיושנת. זו טענת סרק. ההיפך הוא הנכון. אני אומרת לכם שמי שמבקש להפריט את מערכת הבריאות ולהפריט את מערכת החינוך ולהפוך בני אדם לעבדים הוא זה שחוזר מאות שני אחורה. הדרך שלנו היא הדרך הנאורה, הצודקת, הנכונה. דרך של חופש ושגשוג, ושאיפה לחיים בכבוד של כל בני האדם.
אסור, אסור שנהיה מדינה שבה אנשים רגילים, ובוודאי עניים,  יושלכו אל סוף התור בבואם לקבל טיפול רפואי, ואדם עשיר יתקבל בכבוד בשערי בית החולים  ויקבל מיד את הרופא הטוב ביותר בלי לחכות בתור. אני מציינת דווקא את זה כי הקולות שקוראים להכניס טיפול פרטי בתוך בתי חולים ציבוריים וממשלתיים גוברים כל הזמן. זו לא נאורות. זו לא קדמה. זה מקום של חושך זה מקום שמחזיר אותנו לפאודליזם. במקום שבו יש חברה טובה והוגנת עם  חלוקת משאבים צודקת לאזרחיה, עם חינוך ובריאות לכל,  במקום הזה יהיו גם ישגשגו ויפרחו היזמות והיצירתיות והמחקר. ומאותו מקום, של צדק, קידמה, סובלנות – יבוא גם שלום אמת עם שכנינו. שלום אמיתי מגיע מתוך חברה צודקת. הדרך שלנו היא הדרך הנכונה ואנחנו נמשיך לדבוק בה, והנה הדבר שהכי חשוב לי לומר הערב:
מפלגת העבודה היא המקום הפוליטי היחיד שבו יש מקום לאתוס שלנו. ערכי תנועת העבודה הם הערכים שלנו.
כמה מכם, מיעוט אמנם, מדברים על כך שיש להקים גוף פוליטי אחר. מבקשים לבטל חברות במפלגה. אני מבקשת למשוך  מיד את כל מכתבי ביטל חברות. אל תעלו על דעתכם בכלל לעזוב את המפלגה אלא בדיוק ההפך. להיות עוד יותר מעורבים ועוד יותר דומיננטים לגייס חברים חדשים שותפים חדשים ומתפקדים חדשים שהם שותפים להשקפת עולמנו.  אנחנו חברים במפלגה אמיתית שיש לה שורשים יש לה עבר ויש לה הווה ויש לה עתיד גדול, ואתם העתיד שלה. במפלגה כזאת יש מתח פנימי והוא היה קיים כל השנים. לפעמים בין ניצים ויונים, לפעמים בין ניאו ליברלים עם חמלה דבר שאין בכלל בצד שני לבין סוציאל דמוקרטים כמונו,  ויש מקום לכולם תחת הגג הזה והתפקיד שלנו עכשיו הוא לחזק את מפלגת העבודה בצדה הערכי שלנו.
עכשיו המשימה היא לחזק את המפלגה שלנו. אין מפלגה אחרת בפוליטיקה הישראלית שראוי ונכון להיות בה ושהיא בתפיסת עולמנו. אנחנו פועלים מתוך המרכז הציוני ולא מתוך השוליים כי אנו מדברים על כל החברה הישאלית לא על קבוצות ולא על אליטה.
חלק מכם מאוד צעירים וקשה לכם ואני יודעת שחשתם אכזבה גדולה ואפילו  תחושת שבר גדול. אני רוצה שתראו את התמונה הגדולה. לא רק פוליטית, ופוליטיקה היא עולם סוער, הפכפך ומשתנה במהירות - אלא בעיקר אידאולוגית. אנו חורשים יחד תלם ארוך.
בתלם הזה יש מהמורות. ויש הצלחות וכשלונות, תבוסות ונצחונות. אבל אסור לנו בשום אופן לוותר על הדרך. זה חוט השדרה שלנו. הכישלון בפריימריס האלה הוא אבן נגף אחד בדרך הארוכה שיש לנו לעשות לתיקון של מדינת ישראל והחברה הישראלית שאנחנו אוהבים אותה ומסורים לה.  
ולכן חבר'ה קחו נשימה עמוקה. תישנו טוב, תנוחו, תאכלו אוכל נורמאלי, תחשבו, תאגרו כוחות לקראת המאבק הגדול והוא על על דמותה של החברה הישראלית, ותבינו שיש לפנינו עוד דרך ארוכה למימוש החזון וזו דרך לא פשוטה. אבל אנחנו אנשים מאמינים והמנוע שלנו הוא אידיאולגי ולא אופורטוניסטי. כך אנו מתנהלים.
גם כעת אני לא מצטערת על שום הבטחה שלא הבטחתי תמורת קולות, על שום כסף ושווה כסף שלא חילקתי, והרשימה עוד ארוכה. כי אם אנחנו נוהגים באופן שאינו ראוי ואינו נקי כפיים - כי אז גם המשמעות של הדברים שאנחנו מאמינים בהם מתערערת.
תודה ענקית לכולם, אני אוהבת אתכם קשורה אליכם שואבת מכם המון כוח.  אתם נושאי הדגל של החברה הישראלית ומראה דמותה נישא על כתפיכם. נמשיך לעשות ביחד, באמונה משותפת. חיבוק גדול לכולכם." הנה גם תקשורת על המפגש.

כינסתי השבוע מסיבת עיתונאים בכנסת. כאן תקשורת, וכאן הוידאו במלואו, למי שיש סבלנות.

ברכות שלי לבוז'י בפתח ישיבת הסיעה שהתקיימה מייד אחרי מסיבת העיתונאים: "בוז'י אני מברכת אותך על היבחרך ליושב ראש מפלגת העבודה. נבחרת ברוב משמעותי, זו הייתה החלטה דמוקרטית של מפלגה דמוקרטית שאנחנו גאים להיות חברים בה. אני מתייצבת לצידך במלוא הכנות ובמלוא הכוח. אני משוכנעת שמפלגת העבודה היא מפלגת שלטון ובבחירות הבאות יש סיכוי גדול שהיא תחזור כמפלגת שלטון ואני מתכוונת להתגייס בכל כוחי כדי שהדבר הזה יקרה. אני מתכוונת לסייע לך בכל דבר אפשרי בלא תנאי ובלי סטופר. אני סומכת עליך ומעריכה אותך ואני בטוחה שתעשה את זה על הצד הטוב ביותר ולא רק בעזרתי, אלא בעזרת כל חברי הכנסת שיושבים כאן ואני משוכנעת שיתנו לך גיבוי מלא. אתה אדם מוכשר, קיבלת פיקדון מאוד רציני עם אחריות כבדה. אתה הולך לעבוד נורא קשה, אבל אתה יודע לעבוד קשה. המון בהצלחה לך, לכולנו, לכל חברי מפלגת העבודה, לכל מצביעי מפלגת העבודה, לכל מי שעוד יצטרפו אלינו בזמן הקרוב. בהצלחה."
הנה ראיון בערוץ 2 לסיוון רהב מאיר:

ברוך שפטרנו - הרשימה המוזרה של החוגגים באופן בוטה את תוצאות הפריימריס מחדדת את ההכרה בחשיבות המשך הדרך ביתר כוח. למי שפספס, הנה המייל ששלח לי המטרידן מלשכת ראה"מ לשעבר, נתן אשל, ועל כך אומר שיש לי כמה אויבים שאני די גאה בכך שהם אויבי. הנה לינק לסטטוס. והנה הפוסט באתר שלי:
 

"העיקר שנתן אשל מבסוט". כמה מאמרים מעניינים שהתפרסמו השבוע, ושיהיה ברור, אני לא חותמת על כל מלה ומלה שנכתבה בהם. "העיקר שנתן אשל מבסוט" כתבה בדמרקר של רווית הכט: "די להביט בשורת הבריונים שפרצו שלובי ידיים במחול דבקה סוער על דמה של שלי יחימוביץ' כדי להבין, שמנהיגת העבודה המובסת בכל זאת עשתה משהו נכון... ההשתלחות שלהם ביחימוביץ' חושפת את עומק הסכנה שהיא היוותה להם ולשכמותם... אם יבינו כל מי שאינו מחובר לעתודות הכוח והשררה בישראל, כי אינטרס אחד להם - רק אז תקום אלטרנטיבה שלטונית אמיתית ותשנה את הפנים הכעורות של ישראל. ייתכן גם, שיחימוביץ', נבונה ומנוסה יותר, תעמוד בראש אלטרנטיבה כזאת, על אפם ועל חמתם של מתנגדיה." "יחימוביץ' תחסר לי" מאמר של מתי גולן בגלובס: "יש לה איכות מנהיגותית תקיפה, בלתי מתפשרת, ובעיקר בלתי מתחנפת. היא מעצבנת מרגיזה, מקוממת, כלומר: מעוררת. לא משעמם לידה. היא מכריחה אותך לחשוב, לנקוט עמדה, לא להיות אדיש. זה מוצא חן בעיניי. שלי, אין ספק שאת עוד תחזרי למרכז הבמה, כי יש לך את זה. ואם יש אנשים שזקוקים ליותר זמן כדי להבין זאת, לא נורא. את ממהרת לאיזה שהוא מקום?"  שלי רדיקלית מדי ללוויתנים מאמר של גלעד הלפרן בהארץ: "...הדרך היחידה להפוך את מפלגת העבודה למפלגה רלוונטית, וכתוצאה מכך לאלטרנטיבה שלטונית, היא להציל אותה מעצמה. את זאת הבינה שלי יחימוביץ', וכך עשתה. היא נשבעה לאתגר את הממשלה מן האופוזיציה, למגינת לבם של חסידי שיטת ה"השפעה מבפנים... את הזרעים לשינוי היא כבר זרעה..." ועוד דברים של עודד שחר בפתח "פוליטיקה".

 

התפקדו ופקדו את מי שמאמינים בדרך שלנו, דווקא עכשיו, אפילו הרגע, כאן:  https://hitpakdut.havoda.org.il/?fb ואם עוד לא הבהרתי את זה מספיק טוב במייל הזה: כל מי שחלפו בראשו הרהורי נטישה/ ביטול התפקדות/ הרהורים על מפלגה "חדשה" מתבקשים, במחילה, לעשות בדיוק ההיפך.  ומכל הדברים הרבים, הנפלאים והמרגשים שכתבתם, גם עלי אישית, ושממש רציתי לשים את כולם כאן כפי שהם (אבל זה בלתי אפשרי) אצטט את רביב אלף, שהיה לא אישי אבל תכליתי:  "... הפוך גוטה הפוך. עכשיו צריך להתפקד למפלגת העבודה. זה הזמן להתפכח מהשאננות ושכרון הכוח שצצו פה ושם במחנה הסוציאל דמוקרטי. זה הזמן להתחיל לעבוד קשה עבור מה שאנו יודעים שנכון. עבור חברה ישראלית צודקת וראויה יותר, לטובת כולנו. 
צמצום פערים, תעסוקה ופרנסה בכבוד, התאגדויות עובדים, כל אלה הם כבר מזמן חלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי הישראלי, ואת זה אך מערכת בחירות לא יכולה להעלים.
אבל כל מי שחשב שתוך מספר שנים של התחדשות השיח הציוני-סוציאל דמוקרטי כבר נמצא את עצמנו בחזרה עם הידיים על הגה המדינה, כבר מבין כעת שהדרך עוד ארוכה.
עם הנצח, אומרים חבריי מהציונות הדתית, לא מפחד מדרך ארוכה. וכך גם אנחנו.

 

שבוע טוב שיהיה לכם, וכמובן ש - יהיה טוב, כן יהיה טוב.

שלכם,

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית