ח'כ יצחק הרצוג: הבחירות מתקרבות, התמיכה מתגברת, הקרב על הקלפיות וליברמן חוזר למשרד

 

12.11.2013

חברות וחברים יקרים,

 

שנות כהונתה של ממשלת רבין עד הרצח הנורא ההוא היו שנים מהפכניות. בזמן קצר הספיקה הממשלה לעשות שינויים מרחיקי לכת בתחום החברתי והמדיני: גידול דרמטי בתקציב החינוך וההשכלה הגבוהה והכפלת תקציב המדען הראשי; חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי; הפעלת קצבאות ילדים לכולם, מהפכה ביחס למגזר הערבי והדרוזי; סלילת כבישים חדשים והשקעה בתשתיות; וכמובן החתירה הבלתי מתפשרת לשלום שבאה לידי ביטוי בהשגת שלום עם שכנתנו ירדן ובחתימה על הסכם אוסלו.

 

באותה עת, כפעיל צעיר למדתי המון משרי הממשלה ההיא. ראיתי איך אפשר בזכות רצון, חוכמה ופרגמטיזם לעשות שינויים דרמתיים בזמן קצר לטובת העם והמדינה.השבוע אותם שרים שחנכו אותי בתחילת דרכי הגיעו להביע תמיכה במועמדותי לראשות המפלגה. הייתה פגישה מאד מרגשת עם עוזי ברעם, משה שחל, אברהם בייגה שוחט, רענן כהן, אפרים סנה ויוסי ביילין."אנחנו לא כאן בגלל העבר אנחנו בשביל העתיד. הרצוג הוא מנהיג אמיתי והיחיד שיוכל להחזיר את המפלגה לימיה הגדולים ואת הבוחרים שעזבו הביתה. מפלגת העבודה צריכה לחזור ולהיות אלטרנטיבה אמתית לממשלת נתניהו", אמרו.

 

השרים לשעבר מתחו ביקורת חריפה על התנהלות המפלגה כיום, על זניחת הדגל המדיני ועל הפיכת המפלגה למפלגת נישה שלא נוגעת בשלל הנושאים על סדר היום, והם מצטרפים לח"כ יולי תמיר וקולט אביטל ולעוד שורה ארוכה של שרים, יושבי ראש כנסת וח"כים לשעבר שהביעו גם הם תמיכה. יצאתי מהמפגש באותה תחושה שעולה שוב ושוב בפגישותיי וסיורי בארץ, של התכנסות מלאה מצד אלפי תומכים העומדים מאחורי ומחכים לרגע שבו נתחיל יחד לשקם את המפלגה.משפר ימים קודם, קיימתי פגישה אישית עם נשיא המדינה שמעון פרס, הבעתי בפניו את מחויבותנו העמוקה לתהליך המדיני.

 

בעוד שבוע וחצי ב21 בנובמבר יתקיימו הפריימריס לרשות העבודה. המפלגה ממשיכה לרדת בסקרים. סקר פאנל פוליטיקסמסוף השבוע האחרון מראה שמפלגת העבודה נשארת עם 15 מנדטים. יש עתיד איבדה 8, התנועה 2, ואנחנו לא התחזקנו כלל. עשרה מנדטים שהיו אמורים להגיע אלינו , מתחלקים בין הליכוד למרצ. אני רואה בזה כישלון של שלי יחימוביץ'. הציבור לא רואה בהנהגתה כל אלטרנטיבה וזאת מכיוון שהפכה את המפלגה למפלגת נישה.

 

מי שרוצה להבין את מהות הכישלון די לו בסיפור קטן ממערכת הבחירות הנוכחית. בשנת 2011 במרוץ ליו"ר המפלגה היו פרוסות ברחבי הארץ 171 קלפיות ב 140 אתרים שונים. שנתיים עברו, המפלגה שמתגאה שמצבה הכלכלי השתפר החליטה להציב רק 66 קלפיות קבועות ועוד קלפיות ניידות לחלקי היום שהוקצו ליישובי הפריפריה. הנתון היבש הזה מסביר את  תפיסת העולם הנוהגת כיום במפלגה, אותה אני אשנה.

 

בהסכמת שלי יחימוביץ החליטה המפלגה לצמצם קלפיות קבועות בערי פריפריה חשובות כמו: בטבריה, בית שאן, אופקים, נתיבות וקרית מלאכי; בקיבוצים במושבים, במגזרים הערבי והדרוזי. אני לא יכול לתאר את ההתקוממות שאני חש נוכח המהלך המתנשא הזה שכל תכליתו הדרה של קבוצות שלמות בתוך המפלגה. אני לא מוצא טיעון הגיוני לכך ואל תיתנו להשוואה אל הבחירות לקביעת הרשימה לכנסת אשתקד שהיו ממוחשבות עם עשרות מועמדים להשלות אתכם. איזו הצדקה יש לשלול את הזכות הלגיטימית של חברים משלמים לממש את זכות הבחירה. יושבת ראש המפלגה לפתע נאלמה דום, בתשובה לבית המשפט אמרה שהיא מכבדת את שיקול הדעת של ועדת הבחירות. זאת, במקום לתפוס עמדה מנהיגותית ולהצטרף לקריאתנו כפי שראוי.

 

כמו אחרונת החברות הפרטיות מבצעת המפלגה "התייעלות" על חשבון החברים. אז זהו, שהמפלגה אינה חברה פרטית. לא של יחימוביץ ולא של אף אחד אחר. מחר תידון העתירה שהגשתי, בתמיכת מאות חברים, במוסד לבירור עתירות של המפלגה, ואני אלחם בכל ערכאה משפטית אפשרית על מנת לוודא שכל חברה וחבר יוכלו לממש את זכות הבחירה במרחק סביר מביתם בקלפי קבועה שתהיה פתוחה לאורך כל היום.

 

למען הסר ספק אני אנצח בין אם ב-66 קלפיות ובין אם ב-140. יחד עם זאת, בתחילת הקמפיין התגאתה יחימוביץ (ובצדק) שאנחנו המפלגה הדמוקרטית היחידה בכנסת. אני אדאג לכך שבאמת כך יהיה.

 

הביעו את מחאתכם ופנו למפלגה על מנת לתבוע את הזכות לבחור.

 

לכנס שהתקיים אמש בחיפה הגיעו למעלה מ-500 חברות וחברים. האווירה באולם הייתה מחשמלת. חיפה האדומה תמיד הייתה אחד מהמוקדים החזקים של מפלגת העבודה והיום אני נהנה בא מתמיכה מסיבית. בכל יום יותר ויותר חברות וחברים מצטרפים לשורותינו ומביעים תמיכה עוד מחוז ועוד ישוב ועוד קיבוץ ועוד כפר ואני בטוח בניצחוני.

 

ישראל הולכת למקום מאד מסוכן במדיניות החוץ שלה. הצמד ליברמן ואלקין הם הצמד הלא נכון במקום הלא נכון. מול מתקפת החיוכים הם מביאים מתקפת חיכוכים, הם יבודדו את ישראל ויגרמו נזק הסברתי, בכך הם משחקים לידי מתנגדי ישראל בעולם. ליברמן הוכיח שהוא שר החוץ הגרוע ביותר בתולדות ישראל, אדם שלא מקובל בשום מדינה מערבית, ואני לא מבין איזה תועלת תצמח לישראל מחזרתו לתפקיד. מלים רבות כבר נכתבו סביב היחסים ההולכים ומתערערים בין ישראל לידידתה הגדולה והחשובה ארה"ב.המשבר הנוכחי סביב הסכם אפשרי עם איראן, ההולך ומעמיק מדי יום, מסמן לנו כי עלינו לשנות כיוון במדיניות החוץ שלנו, שינוי שלא יקרה כל עוד ליברמן ואלקין ממשיכים לאחוז במושכות, כשמאחוריהם כמובן עומד ראש הממשלה נתניהו.

 

אני חוזר ומזמין את שלי יחימוביץ להופיע מולי בעימות, שבו הצופים יוכלו לעמוד על אותם הבדלים בינינו. לצערי, היא מסרבת. חבל, שלא לומר מוזר. הרי רק לפני שמונה חודשים היא קראה לנתניהו להופיע מולה בעימות בטיעון המוחץ הבא: "הציבור זכאי ואנחנו מחויבים לדיון נוקב, אמיתי, של שתי השקפות עולם העומדות לפני הבוחרים". נותרו לנו עוד שבועיים עד לבחירות, אני חושב שגם במקרה הזה לא מאוחר להתחרט.

 

שלכם,

יצחק (בוז'י) הרצוג

יו"ר סיעת העבודה

 

להתנדבותיצחק (בוז'י) הרצוג / טל' 050-8975493 / matehertzog@gmail.com

 

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית