ח'כ שלי יחימוביץ': מושחת. זיכוי ליברמן - מסרבת להצטרף למברכים. כסף גדול? לא בפריימריס שלי. על פרישת עופר עיני, על שקר הממוצעים ומדינת העובדים העניים, וכך תעזרו לי לנצח בפריימריס

מושחת. זיכוי ליברמן - מסרבת להצטרף למברכים. כסף גדול? לא בפריימריס שלי. על פרישת עופר עיני, על שקר הממוצעים ומדינת העובדים העניים, וכך תעזרו לי לנצח בפריימריס

מקהלת הפוליטיקאים החנפה והצוהלת שבירכה את ליברמן על הזיכוי, ועוד התנצלה בפניו על עינוי הדין שנרם לו - מקוממת ומעוררת דחיה. ליברמן הוא זה שצריך לבקש סליחה. מהפרקליטות, מהמשטרה, מהציבור בישראל - על עינוי הדין שהוא העביר אותנו.
אדם מושחת שיטה במערכת. אני מכבדת את החלטת בית המשפט, מגינה בעקביות על שלטון החוק ועל מערכות שלטון החוק, ודווקא משום כך חשוב לי לחדד את העובדה שאדם מושחת הצליח לשטות במערכת במשך שנים, לענות אותה, לחמוק ממנה, להערים עליה, למרר את חייהם של חוקריה המוכשרים והאמיצים ביותר - ראו את ניצב בדימוס ח"כ משה מזרחי חברנו, שהיה ראש אגף חקירות נקי כפיים ורודף צדק - והפך מטרה לרדיפה של ליברמן.
העדים: נפטר, התאבד, שכחה. הזיכוי השבוע היה בפרשה שהיא כבר אקורד אחרון בפרשות הרבה יותר חמורות שמהן נחלץ. חברות הקש, מיליונים שעוברים לחשבונו ממקורות עלומים בעודו משמש בתפקידים ציבוריים, "דמי יעוץ" בפרשת האי היווני, ועוד ועוד. איך נעלמו הפרשות בזו אחר זו? עד אחד התאבד, אחר נפטר, עוד אחד לקה בלבו, ועדה אחרונה איבדה לפתע את זיכרונה. חצות בסיציליה. יש ספר כזה.
פוליטיקאי מושחת, קר רוח, מתוחכם ורב כוח - חוזר השבוע לצמרת ההנהגה של המדינה שלנו. אני לא זקוקה להרשעה כדי לומר זאת בפה מלא. ושימו לב: מותר לנו לקרוא לזה בשם. שחיתות. לא כל מה שלא קיבל חותמת בית משפט הוא נקי וצח. הרף הפלילי של ההרשעה הוא לא המדד היחיד לאיפיון שחיתות. ואסור שיהיה. לא מסכימה להצטרף למברכים. סולדת מהפסטיבל סביבו, מצטערת מאוד על הסוף הזה של הפרשה. נמשיך להילחם בשחיתות.
הנה הרבה מאוד תקשורת מכל הסוגים, ראיונות ברדיו -  בגל"צ אצל ספי עובדיה ויועז הנדל,  ובראיון נוסף אצל טלי ליפקין שחק, וגם אצל גיא זוהר ברדיו ללא הפסקה. הנה גם ראיון אצל שי גולדן ורן שריג בערוץ 2 ביום הזיכוי:

עוד שבועיים הפריימריס לראשות המפלגה - אלה שבועיים קריטיים שבהם אני מבקשת מכם לתת גז, ולהירתם בכל דרך שיש לכם. להתנדבות, לתרומה כספית, ובטח שלהצבעה בקלפי - שהפעם הולכת להיות קלה מהרגיל - תוכלו להצביע מכל קלפי בארץ בלי קשר למקום מגוריכם ובלי הודעה מוקדמת! הנה ההודעה שפרסמה ועדת הבחירות, ובקרוב גם תקבלו הביתה הודעה לבוחר עם פירוט מיקומי הקלפיות. אין צורך להביא אותה, מספיקה תעודה מזהה (זהות, דרכון, נהיגה). ככה נראית פגישת רכזי המטות שלנו בכל הארץ בכל יום ששי, הנה תמונות מאתמול:

התרומות שלכם לקמפיין - מקסים ומחמם לב. שלחתי לכם מייל השבוע "בואו נוכיח שהכסף הגדול לא משחק במגרש שלנו". שהסביר בדיוק למה אנחנו עשירים ברוח, כשרון, יצירתיות, אמונה, כשרון וכמובן היקפי תמיכה - אבל חלשים בכסף.  וגם פירטתי מה עושים עם הכסף, ואת העובדה המדהימה שאנחנו אספנו 250 אלף שקל מ-500 תרומות קטנות שאתם תרמתם, ובוז'י גייס יותר ממיליון שקלים מחמישים תורמים עשירים! רגע אחרי המייל והסטטוס שהעליתי - נכנסו למערכת התרומות עוד 200 מכם ותרמו 25,000 שקלים, שזה פשוט מקסים ומחמם את הלב. עדיין חסרים לנו 75,000 שקלים, מוזמנים לתרום עכשיו, וגם להעביר את המייל ההוא לכל מי שאתם מכירים בצירוף המלצה שלכם לתרום. כנסו גם לסטטוס בפייסבוק ועשו לו שר, זה מאוד חשוב. 

 

פרישת עופר עיני. זה לא סוד שעופר רצה את מפלגת העבודה בתוך הממשלה, ואילו אני הובלתי את העבודה להנהגת האופוזיציה. סרבתי שנשמש (שוב) קבלן ביצוע של נתניהו, מה שבעבר כבר הוביל אותנו ל-0-4 מנדטים, ושחק אותנו מוסרית, פוליטית וציבורית. (מוזמנים לקרוא על זה מאמר מעמיק ומפרגן ב"הארץ", "בוז'י, תמוך בשלי" של השר ומזכ"ל המפלגה לשעבר מיכה חריש). העימות הזה ביני ובין עיני היה גלוי. זה גם לא סוד שעד לפני כמה שבועות - עיני העדיף את בוז'י בפריימריס. ועכשיו, כשהכל על השולחן, חשוב לי להתייחס לשני היבטים: 

האחד - הקרב על הזכות להתפרנס בכבוד. שנות כהונתו של עופר עיני כיו"ר ההסתדרות היו שנים חשובות ומשמעותיות במאבק למען הזכות הנשחקת להתפרנס בכבוד. הזכות הזאת היא אחד המאבקים הלאומיים החשובים ביותר במדינה. היא על צלמנו ועל דמותנו.  עופר הנהיג הסתדרות בתקופה של מתקפה קשה מאוד של כוחות הון ופוליטיקה, ועשה זאת בכבוד. עשרות אלפי עובדים התאגדו, רבים מהם צעירים, תוך מאבק נועז שזכה לגיבוי מוחלט שלו. נחתם הסכם פנסיה חובה, והועלה שכר המינימום.  שתיים מתוך  השביתות הכלליות בשמונה שנות כהונתו היו של העובדים החזקים למען העובדים החלשים: על הלנת השכר לעובדי הרשויות המקומיות, ועל עובדי הקבלן. קל מאוד, אחרי כל כך הרבה שנים של פעילות, לעשות רשימה ארוכה של מה לא היה בסדר, והיה. אבל דווקא השבוע ראוי לציין שבמאבק הגדול, עיני היה ציר מכריע לטובת העובדים.
השני - הפריימריס לראשות המפלגה והפרישה. ההודעה הפומבית של עיני שלא יתערב בפריימריס, שנלוותה להודעת הפרישה, ועליה חזר שוב ושוב - משמעותית בשבילנו. אין עובד אחד שלא  יודע מי ידידתו האמיתית ונלחמת בשבילו כל הזמן. עכשיו, כשהוסרה רשמית כל מחוייבות אחרת, יוכלו אותם עובדים מאוגדים לתמוך בי בגלוי, ולא רק בקלפי. לתקשורת,  וגם ראיון לאסתי פרז ביומן הצהריים של קול ישראל.

שירו של שר האוצר לפיד. לפיד נאם בכנס קיסריה, וכך אמר: "מה אנחנו רוצים?/ שהישראלים ירוויחו יותר/ ואיכות החיים שלהם תשתפר/ שהישראלים ירוויחו יותר/ ואיכות החיים שלהם תשתפר. אם אומר זאת מספיק פעמים זה הופך להיות סוג של שיר וזה נכנס לכם למוח והולך אתכם הביתה". באותו בוקר הופעתי לפני חברי התאחדות התעשיינים, בעלי מפעלים ומנכ"לים, והשבתי לשיר הזה, בשיר של פורטיס, ובעוד כמה דברים. לפוסט המלא, לנאום אצל התעשיינים, ולתקשורת.

120 העובדים בנעלי בריל: קורבנות הקמפיין נגד הקיצוץ בתקציב הביטחון. נגמר הטקס הקבוע שבו משרד הביטחון מאיים שיקצץ באבטחת יישובי הדרום/אימונים/גיוס מילואים/ סגירת מפעלים/פיטורים  משיג את מבוקשו, ומקבל תוספת תקציב. יש לנו צבא חזק ומתוחכם, וטוב שכך, אבל בסוף נשארים עם מציאות אפורה ותוצאותיה. למרות שבסוף לא היה קיצוץ, יש נפגעים על הדרך: 120 עובדים עניים במפעל נעלי בריל, שצה"ל מעדיף נעליים אמריקאיות על פני הנעליים שהם מייצרים. הנה ראיון מפורט על זה לעודד שחר ב"הכל דיבורים" בקול ישראל, וגם לבן כספית ואריה אלדד ברדיו ללא הפסקה.

 

שקר הממוצעים. 6541 שקלים, זה סכום המקסימום שמרוויחים חצי מהעובדים במשק (רובם מרוויחים פחות).  זו הפעם הראשונה שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת לצד השכר הממוצע גם את השכר החציוני. הפרסום הזה חושף את שקר הממוצעים. השכר הממוצע במשק הוא 9149 ש"ח בחודש. רחוק-רחוק מלתת תמונת מצב אמיתית. למה ממוצעים הם שיקריים, ואיך בישראל מתקיימות זו לצד זו שתי מדינות. אחת קטנה מאוד שבה אנשים מרווחים שכר דמיוני והשנייה מדינה גדולה מאוד של עובדים שלא מסוגלים לגמור את החודש, מדינת העובדים העניים. עוד על כך בפוסט המלא.

גבירותי ורבותי, מהפך. יש לנו חמישה ראשי ראשויות חדשים שעשו מהפך בעירם וניצחו בבחירות. ברכות לאנשים המצויינים שלנו שנצחו בסיבוב השני שהיה השבוע. בפתח תקווה מהפך - איציק ברורמן שלנו נבחר. בקרית טבעון נבחר דודי אריאלי לכהונה שניה. במגדל  ישראל אמרוסי,  בבית ג'אן ביאן קבלאן, בכעביה זידאן כעביה.
מפלגת העבודה רושמת לטובתה סך הכל חמישה מהפכים בבחירות המוניציפאליות: בנשר אבי בינמו, בפתח תקווה איציק ברורמן, במגדל  ישראל אמרוסי, בגני תקווה ליזי דה לה ריצ'ה, ובקריית אונו ישראל גל. סך הכל למפלגת העבודה יש כעת 28 ראשי ערים, וזה הישג נאה ביותר. הייתי השבוע בשתי חגיגות מאוד שמחות של שני ראשי עיר שלנו שעשו מהפך: מימין ראש עיריית נשר החדש אבי בינמו, משמאל עם ראש עיריית קריית אונו החדש ישראל גל. הרבה עבודה מצפה להם, בהצלחה!

היה מעולה, אבל את החשבון נשלם עוד חודשיים, בסדר?" תארו לעצמכם שזה מה שהייתם אומרים אחרי שקניתם מנה פלאפל. לא הגיוני, נכון? אז למה הממשלה מרשה לעצמה לשלם שוטף פלוס חודשיים או אפילו יותר לעסקים קטנים ובינוניים שמספקים לה שרות? הצעת חוק שלי שלא עולה למדינה שקל, אבל נותנת חמצן ועושה צדק בסיסי עם עשרות אלפי בעלי עסקים, נותני שרות וספקים קטנים ובינוניים - פשוט קובעת שהממשלה תחויב לשלם לספקים בתוך 30 יום מביצוע השרות. לפיד מטרפד אותה שוב ושוב. הנה הפוסט המלא עם הנעה לפעולה, ומוזמנים גם לצפות בסרטון קצרצר וממש מעולה שמדגים את העניין לגמרי בפשטות. תודה ליוצרים כפיר ונונו, ירדן לויתן ואיתי לפיד:

למה אני צודקת ונחמיה שטרסלר טועה. פרופ' ירון זליכה מסביר למה הוא תומך בי, במאמר שבו הוא מתעמת עם הרבה קלישאות שטרסלריות לדורותיהן: "כל חיי הצבעתי לליכוד. עמדותי המדיניות והביטחוניות נמצאות ימינה מעמדותיה של ראשת האופוזיציה ויו״ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ׳. אבל בבחירות האחרונות, בפעם הראשונה בחיי, הצבעתי למפלגת העבודה ולא לליכוד. זאת, לאחר שהשתכנעתי כי למדיניות הכלכלית הנוכחית של ישראל, שהונהגה על ידי הממשלה הקודמת ומיושמת ביתר שאת על ידי הממשלה הנוכחית, אין כל עתיד. מנגד, אין דבר עלי אדמות שהיה גורם לי להצביע למפלגת העבודה, אילולא עמדה בראשה יחימוביץ'. הסיבה לכתיבת מאמר זה היא העובדה שבשנים האחרונות, וביתר שאת בתקופה האחרונה, סופגת יחימוביץ' קיתונות של רותחין מצדו של פרשן "הארץ", נחמיה שטרסלר... אתחיל מניתוח התכונות האישיות החיוניות להצלחתה של מנהיגות כלכלית בכלל, ומנהיגות בעת הזאת בישראל בפרט. בתוך כך, יצוין, כי יחימוביץ׳ היא מנהיגה נדירה מאוד בפוליטיקה הישראלית. מה שהיא אומרת זהה בדיוק למה שהיא חושבת, וזהה בדיוק למה שהיא עושה. התנהגות זו חריגה מאוד בקרב מנהיגינו הלאומיים. היושרה הזאת מעידה כי ליחימוביץ׳ שתי התכונות החשובות ביותר שאנו צריכים שיהיו למנהיגינו – אמינות וחוט שדרה לעמוד בלחצים. אפשר להתווכח עם הדעות שלה, ובלבד שמציגים אותן באופן נאות. יחימוביץ׳ היא אמינה ויציבה. ההיפך הגמור למשל מיאיר לפיד, שמפזר עשרות הבטחות ודקה אחרי שנבחר עושה את ההיפך ממה שהבטיח. הניסיון מלמד, כי למדיניות כלכלית אין כל סיכוי להצליח אם אין היא מונהגת על ידי אנשים אמינים ובעלי חוט שדרה. ברם, מהתכונות החשובות האלה של יחימוביץ' שטרסלר מעדיף להתעלם..." למאמר המלא

4 בנובמבר הוא התאריך הלועזי שבו נרצח ראש הממשלה, שר הבטחון, ויו"ר המפלגה שלנו, יצחק רבין. הטקסים הממלכתיים מתקיימים בתאריך העברי, אבל בשבילנו ובשביל רבים-רבים בישראל שהיו מספיק בוגרים בגיל להבין מה קורה, 4 בנובמבר הוא היום שבו אנחנו זוכרים באופן אישי וצורב איפה היינו ומה עשינו. זה מועד מכונן שלא די להיעצב בגללו, אלא חובה לשמר אותו בשל משמעותו העמוקה. רבין נרצח בשל העובדה שהוציא לפועל את דרך השלום שבה האמין, בה דגל ועל בסיסה נבחר בבחירות דמוקרטיות. זו פגיעה אנושה בדמוקרטיה. הנה דברים שאמרתי בישיבה של סיעת העבודה השבוע, תקשורת, ובאותו ערב גם  קיימנו, חברי מפלגת העבודה ובראשם חברי חוג "4 בנובמבר" שנוסד אחרי הרצחו לשימור מורשתו – טקס יפה ושקט על המדרכה שליד האנדרטה בכיכר רבין. יהי זכרו ברוך.

שבת שלום ושבוע טוב לכולכם,

שלכם,

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית