ח'כ אראל מרגלית: נובל או לא נובל זאת השאלה

  הצטרפו אלי בפייסבוק

1.10.2013

שלום,

 

חוק היוצרים

כמה אנשי תוכן, יוצרים שהמקלדת היא פרנסתם, אתם מכירים שמצליחים לגמור את החודש? כן יש כאלה, אבל לא הרבה. מנגד כמה לפי דעתכם מנועי החיפוש בארץ מרוויחים בשנה? "חוק היוצרים החדש״ שהגשתי מסדיר את זכויות גופי התקשורת והיוצרים העצמאי ע"י מנגנון תמלוגים מיוחד. כיזם לשעבר אני מלא הערכה וכבוד לטכנולוגיה ולחברות הללו שמשנות את המציאות.  אבל... צריך להבטיח שלא נגיע לריכוזיות גם בתחום מנועי החיפוש והשליטה על התוכן בישראל. חוק היוצרים הנוכחי הוא מימי המנדט. החוק החדש פותח את עולם התוכן המכוון וקובע בצורה ברורה שההכנסות מתוכן ויצירה צריכות להתחלק עם בעליהן ולא להתרכז אצל גוף אחד גדול. אסור לנו להמשיך אם מדיניות כיבוי השרפות. אם לא נחוקק עכשיו את החוק, העיתונות החופשית בישראל תפגע קשות ונשאר רק עם עיתונים שנשלטים ע"י אנשי הון והמשתמע מכך.

אין בחוק דבר נגד גוגל או הצעה להגביל את מנועי החיפוש או את רשת האינטרנט או משהו שמשנה את הקשר החופשי שיש היום בין הגולש, מבקש המידע והתוכן, לבין מנוע החיפוש.

מה כן יש: הערכות מדברות היום על כ-1000,000,000 ₪!! הכנסות מפרסום על תוכן של מנוע החיפוש. מיליארד השקלים הללו בשנה (ורק בישראל) נעשה מפרסומות על תכנים. יוצרי התוכן עצמם מרוויחים הרבה, אבל הרבה פחות מזה.

מי שמניע את הרשת זה יצרני התכנים, ככל שהתוכן טוב יותר, שהתמונה חזקה, שהסרטון מרגש, שהבלוג חד ומדויק יהיו יותר כניסות ועניין. מי שמניע את הרשת זכאי לקבל תגמול על עמלו. זה הסיפור וזה סיפור חשוב.

ובמספר פשוט: אם גוגל מרוויחה 100 שקל מפרסומות על התוכן אז שיוצרו ירוויח 7 שקלים - פשוט וקל הגולש רק ייהנה מתכנים טובים יותר

תקראו היטב את ההצעה. היא אינה מבקשת עמלות על שימוש בדפדפן, הגבלת גוגל או רחמנא ליצלן אפילו לא מיסוי על גוגל. אלא פשוט שכמה שקלים בודדים יעברו לצלם שהתמונה שלו עולה בגוגל או בלוגר שגוגל מפרסמת את הטקסט שלו. גוגל היא צינור וגם היא נשענת על יוצרי התוכן

 

נובל או לא נובל זאת השאלה

לפני כמה שנים אח של דבי אשתי, חזר לישראל לאחר תקופת מחקר בחו"ל. הוא חזר לא בגלל המשכורת, (תאמינו לי ששם הוא היה מרוויח יותר) הוא חזר בגלל הזדמנות שניתנה לו להקים את אחד ממרכזי הננוטכנולוגיה המעניינים בעולם. אבל אח של דבי הוא לא היחיד, סטודנטים רבים אחרים נוסעים מעבר לים, ללונדון, לברלין ולארה"ב, כדי לרכוש ידע ולהתפתח. אני אגב מאוד בעד! חשוב שהם ייסעו לרכוש מיומנויות באוניברסיטאות בחו"ל, לדעתי זהו נכס גדול לסטודנטים ברמה האישית. גם אני, את הדוקטורט שלי עשיתי בניו יורק. הבעיה היא שהיום רק מעטים חוזרים. אבל מה כבר לא נאמר על בריחת המוחות מישראל. כל פעם מחדש (סוג של ד'ז׳ה וו) החברים צועקים; אין מספיק תקנים, המעבדות ישנות, המשכורות נמוכות, האקדמיה בגירעון... אז מה הפלא שהם בורחים? אז צריך לזכור שבישראל הכסף לא גדל על העצים ולכן הפתרון חייב לבוא מעידוד אינטנסיבי של שיתוף פעולה בין המגזר הפרטי לאקדמיה.  שיתוף מסוג זה ייתן לאותם מוחות ישראלים הזדמנות להגשים חלום ולהשתלב בהקמה של מרכזים חדשים בקדמת המחקר בדיוק כמו בסיפור של אח של דבי. כמובן ששיתוף כזה צפוי להגביר את הפריון במשק ולהעצים את הכלכלה וכך למעשה לשלם את החשבון.

 

יום השנה לרצח רבין

מוצאי שבת ושוב מתרחשת עצרת בכיכר לזכרו של יצחק רבין. איפה הייתם אתם לפני 18 שנה בדיוק במוצאי שבת בליל עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל 1995? אני הייתי בבית עם המשפחה. גרנו אז בשכירות בנטף, וראינו את העצרת בטלוויזיה. תאיר שהייתה אז כמעט בת 6 ועדן שהייתה בת 4 בדיוק היו מכורבלות על הספה לידי אחרי מקלחת. דבי החזיקה את מיה הקטנה שהייתה אז בת 6 חודשים. כמשפחה הרגשנו אז הרבה אופטימיות, ושנפתחות בארץ הזדמנויות חדשות, גם לצעירים כמונו. הייתה אז תקופה כלכלית חדשה ותקווה חדשה של תהליך שלום, שלמרות שיצר ויכוח בתוך העם, הביא אתו גם הרבה תקווה. אני זוכר את התקופה של רבין כתקופה של מנהיגות. מנהיגות ששינתה סדרי עדיפויות, שבנתה בכל פינה בארץ, שהשקיעה בחינוך, בטכנולוגיה, בתשתיות, בפיתוח כלכלי והחזירה הרבה אמון לאזרחים. מנהיגות שמתוך כוח קבלה החלטה להגיע לפשרה עם הפלסטינים ולהתחיל לקחת את התהליך גם לשלום אזורי עם מדינות ערביות נוספות כמו ירדן, מרוקו ותחילתה של נורמליזציה עם מדינות המפרץ. האמנו אז בדרך שיצחק רבין הוביל. גם העולם האמין שתחת הנהגתו נפתחה כאן בישראל ובאזור תקופה חדשה. שלושת הכדורים שפלחו אז את הלילה שברו לנו את הלב וקטעו את אותה תקופה במכה קשה. אבל כולנו המשכנו הלאה. גם המשפחה שלנו. היום תאיר ועדן סטודנטיות שמתכוננות לפתיחת שנת הלימודים באוניברסיטה ומיה גמרה טירונות ומתחילה שירות סדיר בחיל הים. הרבה כוח יש בחיים שבנינו ביחד, הרבה אהבה והרבה גאווה. אז, בתקופה של מנהיגותו של יצחק רבין, התגבשנו לנו כהורים וכמשפחה צעירה. היום, 18 שנים מאוחר יותר, אנחנו מרגישים על בשרנו כמה דרושה לנו כאן מנהיגות מעיזה, חזקה, פתוחה ויצירתית כפי שיצחק רבין הביא אז לעם בישראל. יהי זכרו ברוך.

 

עסקים קטנים

על עסקים קטנים ובינוניים תשני את הטקסט, הוא לא מספיק חד. הנה הצעה: מהיום בו הודעתי על גיבוש קבוצת הרכישה לאשראי פנו אלי מאות בעלי עסקים בישראל. במושב הכנסת הקרוב אני מתכוון לפעול בכל האמצעים שיש ברשותי לשים את העסקים הקטנים והבינוניים במרכז השיח הציבורי והפוליטי. בשבועות האחרונים פגשתי בעלי עסקים באילת, באר שבע, תל אביב, חדרה, פרדס חנה וחיפה במטרה לפעול יחד ולהציב את מגזר העסקים הקטנים והבינוניים במקום הראוי לו בשיח הכלכלי בישראל. תפיסת הכלכלה משתנה ואתה מוקדי הכוח, חלוקת ההון, התקציב ויחסי הגומלין בין השחקנים במשק. הממשלה עוד לא הפנימה כי צמצום הפערים החברתיים והאי שיוויון במשק ויצירת מנועי צמיחה, יושבים עמוק בבטן של המגזר העסקי הלא מתוקשר ולא נוצץ, אבל זה המפעיל את ישראל מידי בוקר. בישראל חסרים מנגנוני תמיכה שיאפשרו לעסקים להפנות את מירב המאמצים לניהול העסק וצמיחתו.  400 אלף בתי עסק שחוצים את כל מגזרי המשק, תורמים לכלל הסקטורים וחייבים להיות עוד היום חלק בלתי נפרד מסדר יומה של הממשלה. 

זה הזמן להיכנס ללינק, להצטרף לקבוצת הרכישה, לצרף חברים, להרחיב את הקבוצה ולהפעיל הלחץ על הבנקים. בקרוב מאוד נתחיל את הפעילות מול הבנקים.

 

שבוע טוב,

אראל


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית