ח'כ שלי יחימוביץ': אנחנו צבא ההגנה של רוב הציבור, מול המתקפה המאורגנת שלפיד ונתניהו הכריזו על 99% מהישראלים; ועוד...

16.6.2013

 

אנחנו צבא ההגנה של רוב הציבור, מול המתקפה המאורגנת שלפיד ונתניהו הכריזו על 99% מהישראלים. קבלו את הניתוח הראשון, המעמיק, של חוק הגזירות, חוק ההסדרים. המכירה של וויז - הצלחה מסחררת יחד עם אחריות חברתית - מי אמר שזה לא הולך ביחד?

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

ונפתח בברכות. מי אמר שאי אפשר ליישם חזון עסקי, ציוני וחברתי ביחד? המאבק של מייסדי ווייז על השארת החברה בארץ, כחלק מהמו"מ למכירתה - הוא פשוט מעורר השראה.

גוגל הודיעה השבוע רשמית שהיא רוכשת את ווייז הישראלית בסכום עצום של 1.1 מיליארד דולרים. המייסדים של וויז התעקשו שהחברה תישאר בארץ, ואתה כל העובדים המוכשרים, שגם על שימורם ותיגמולם נאבקו בעלי החברה. יש כאן שילוב מעורר הערכה של חזון עסקי, חברתי וציוני.

זו דוגמה טובה לכך שהצלחה עסקית, יזמות, מחויבות לעובדים ואחריות הדדית - יכולים לחיות מצויין ביחד.

וגם - מותר לנו להתגאות בחינוך הציבורי המפואר שלנו שמצמיח מהנדסים מוכשרים.

האקזיט הזה מזכיר לנו שוב שעל המדינה לחזור ולהשקיע במערכת החינוך כדי לעצור את השחיקה שהיא עוברת בעשור האחרון. אז ברכות ושאפו גם למייסדים וגם לעובדים של חברת ווייז!

 

התקציב וחוק ההסדרים הם מתקפה מאורגנת של נתניהו ולפיד על רוב הישראלים. הם תוקפים את כולם, ואף אחד לא יוצא בלי פגע: הקשישים הסיעודיים, עסקים קטנים ובינוניים, סטודנטים, עניים, מעמד הביניים באשר הוא, עובדים, עקרות הבית, חקלאים, חולים, זוגות צעירים שחולמים על דירה, פנסיונרים, ילדים, ועוד ועוד ועוד -  כו-לם. 99% מהציבור. בשם מי המתקפה הזאת? ועל מי נתניהו ולפיד כן שומרים? הם עוטפים בצמר גפן את המילייה החברתי שלהם: החברות העשירות במיוחד, ההון הגדול, מקבלי שכר המיליונים.

הכל במעטפת של מלים יפות וריקות מתוכן, מסכת של המצאות ושל הפרות בוטות של התחייבויות לציבור.

מהצד השני אנחנו - חומת המגן על כל הציבור. אנחנו שומרים על הציבור. ונלחמים בשבילו. זה לא קרב פשוט, אבל אני קוראת מכולכם להשתתף בו, כי הא הולך להתחמם בשבוע הבא, עם תחילת הדיונים וההצבעות על התקציב.

אנחנו צבא ההגנה של הציבור.

קבלו את הניתוח הראשון, היסודי, והמקיף של חוק ההסדרים - שבו מרוכזים חלקים גדולים של התוכנית הכלכלית ההרסנית של נתניהו ולפיד (חלק מהגזירות כבר מתבצעות ולא כלולות בחוברת כי הן לא צריכות את אישור הכנסת. העלאת המיסים האדירה של 15 מיליארד שקלים, למשל).

זו הפעם הראשונה שמוגש בה לעיונו ולשימושו של הציבור מסמך סיעתי ומפלגתי מגובש שמשקף את עמדתה ואת ערכיה של מפלגת העבודה ושל סיעתה בכנסת, והפעם הראשונה בכלל שבה סיעה ומפלגה, ולא ח"כים יחידים, מגישים ניתוח כזה. מאות שעות הוקדשו לניתוח הזה.

כמי שעברה וניתחה מספר לא מבוטל של חוקי הסדרים, אני חייבת לציין שמדובר באחד מחוקי ההסדרים הקשים והתמוהים שהונחו על שולחן הכנסת בשנים האחרונות. זה נראה כאילו מישהו עשה ניקיון כללי במשרד האוצר וזרק לארגז אשפה אחד כל נייר מעלה אבק. התוצאה פשוט קטלנית.

לתקשורת, לוידאו מפתיחת ישיבת הסיעה, לראיון אצל אריה גולן בקול ישראל, אבל בעיקר אני מבקשת מכם, שאתם מודעים ומעורבים יותר מרוב הציבור - להיכנס למסמך המלא, שהוא אמנם לא קצר אבל מאוד שימושי ופשוט - בהקלקה כאן:

 

"אני אומרת לא פעם לנתניהו - בכל פעימה שתעשה לקראת הסדר מדיני לא נתנהג כאופוזיציה ונצביע בשבילך, מספסלי האופוזיציה. תתקדם ותבקיע באומץ. לא מגיע לנו להיות בין ארבע המדינות השנואות בעולם..." דברים שאמרתי ב"שבתרבות" בנס ציונה, הנה הוידאו, הרבה תקשורת. וגם על הבושות בביקור רה"מ בפולין, כשנתניהו מסכם על הצהרה משותפת בדבר פתרון שתי המדינות, אבל מתחרט ברגע האחרון בגלל לחצים פוליטיים מתוך מפלגתו ומתוך הקואליציה שלו, תקשורת.

שימו לב, זה מגיע להכרעה.  הגז הטבעי מעניק לנו הזדמנות מופלאה לפריחה ושגשוג כלכליים, לאנרגיה, חשמל ומים זולים, לעצמאות אנרגטית - זה לא יקרה אם ניתן את הגז לאחרים בעבור חופן עלוב של דולרים, וזה למרבה הצער התרחיש הצפוי. נתניהו כבר החליט בעצם, מגובה על ידי לפיד, לאפשר ייצוא כמויות גדולות של גז טבעי מישראל. זו החלטה הרסנית, פזיזה ולא אחראית. הם מתכוונים להביא אותה לממשלה בימים הקרובים.

ככה לא מקבלים החלטות שמשפיעות באופן דרמטי על עתידה האסטרטגי, הכלכלי והסביבתי של המדינה.

הכוונה של נתניהו ולפיד לאפשר לדלק ולנובל אנרג'י למכור את זכויות הפיתוח על מאגר לווייתן, שקיבלו מהמדינה לחברה אוסטרלית, כדי שזו תייצא את הגז למזרח הרחוק - משרתת את טייקוני הגז ואת אזרחי דרום קוריאה וסין שייהנו מאנרגיה זולה וזמינה, אבל לא אותנו, הישראלים. הנה הפוסט המלא שלי בעניין הזה, תקשורת, וגם עוד תזכורת (מי סופר) לפוליטיקה חדשה: מלה זו לא מלה, הבטחה זו לא הבטחה, ערכים הם לא ערכים. לפיד לפני הבחירות:

 

חיים על נייר זכוכית. יורם קניוק נפטר השבוע, בן 83, וזה עצוב לי מאוד, גם אישית וגם בשביל כולנו. "חיים על נייר זכוכית" קוראים לאחד מספריו, וכך גם היו חייו. הוא אהב את המדינה, לחם למענה, אבל גם מתח עליה ביקורת מרה וקשה. כמו אוהב מאוכזב שאינו יכול להפסיק לאהוב, חרף אכזבותיו.

הוא היה גאון בקנה מידה שקשה לתאר. גאון של מילים, סופר מדהים ועתיר רבדים. וגם צייר מצויין. לפני שנה וחצי התפקד למפלגת העבודה. כשהבאתי את טופס ההתפקדות שלו, נדהמתי מההתרגשות שזה עורר אצל החבר'ה הצעירים שלנו. היו לו המוני מעריצים צעירים. אני קראתי כל ספר שכתב, הוא ליווה אותי בספריו, ואחר כך כחבר, מאז שהייתי ילדה ועד היום. אבל המוני צעירים נחשפו אליו רק בשנים האחרונות, דרך תש"ח, שפרש לפניהם את האתוס של הקמת המדינה מזווית כנה, עזה, אישית. עצוב כל כך שהסופר הגאוני והמצליח הזה נאבק גם על הישרדות כלכלית, בעוד הוא נאבק בזקנה ובחולי.

הוא לא היה פרטנר קל: גם מחמיא, מזדהה, מעשיר - וגם מצליף ומבקר בלי רחמים.

התמונה שלנו, אחת מיני רבות, היא מכנס שעשיתי - "אנחנו" - שהוא הופיע בו וריתק ושיעשע את הקהל. הנה הפוסט המלא שלי על קניוק, וגם פוסט מקסים מאוד ומומלץ במיוחד שכתב עליו ירדן בן צור.

 

שבת שלום,

שלכם,

שלי

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית