ח'כ שלי יחימוביץ': יש לי סטרטאפ: דלי, סמרטוט, מגב. על ראוותנות ובזבוז חסר גבולות מול שיא בינלאומי בעוני. נתניהו יסר אתכם בשוטים, לפיד ייסר אתכם בעקרבים: התרמית, הנתונים הקשים, המאבק

19.5.2013

 

יש לי סטרטאפ: דלי, סמרטוט, מגב. על ראוותנות ובזבוז חסר גבולות מול שיא בינלאומי בעוני. נתניהו יסר אתכם בשוטים, לפיד ייסר אתכם בעקרבים: התרמית, הנתונים הקשים, המאבק

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

יש לי רפורמה חדשנית שתפחית 100,000 שקלים מהוצאות משק בית על ניקיון. הפיילוט לרפורמה מבוצע אצלי כבר כמה עשרות שנים, והוא ניתן ליישום מיידי.

דרוש הון התחלתי של כחמישים שקלים לקניית דלי, מגב, סמרטוט רצפה וחומר ניקוי.

בתמונה: מצגת של הסטרטאפ

 

*וכל הזכויות שמורות לשי סקיף שצילם את זה באקראי לפני כחצי שנה, ולכם ששלפתם את התמונה מאלבום נידח בפייסבוק והמצאתם טקסטים הרבה יותר משעשעים מזה שלי, שמפאת כבוד מוסד ראש הממשלה מייל זה אינו יכול להכיל.

 

ועכשיו ברצינות: הראוותנות, הוצאות הענק על חשבון הציבור של מעון ראש הממשלה, המיטה הזוגית במטוס, חצר המלכות שנולדה לנו מתחת לאף – מרתיחים את הדם במיוחד כשבאמצע החג, נוחתת עלינו הידיעה ש"הוכתרנו" למדינה העניה ביותר מבין המדינות המפותחות. כך קובע ארגון ה-OECD. עוני הוא כשל מוסרי ובעיה כלכלית חריפה. הפחתת העוני היא יעד לאומי. ככל שמעמד הביניים נשחק-  כך הופכים חלקים ממנו לעניים. עוני הוא לא גזרת גורל ולא תופעה שיש להשלים אתה, בטח לא במדינה שלנו, שבה סולידריות וערבות הדדית הם ערכי יסוד וצורך לאומי ואפילו בטחוני. המשך בפוסט המלא בבלוג שלי. וזו טבלת הבושה, אנחנו מככבים בעמודה הכי ימנית:

 

נתניהו יסר אתכם בשוטים ולפיד ייסר אתכם בעקרבים. הטבלה למעלה היא לא גזרת גורל אלא תוצאה של מדיניות כלכלית מכוונת ומודעת, פרי העשור השחור של נתניהו מאז שהיה שר אוצר ב-2003. מתועד בה המצב באמצע כהונת נתניהו כראש ממשלה בקדנציה הקודמת.

אבל הטבלה הנוספת, שתראו עכשיו, למטה, היא כבר התוכנית הכלכלית של לפיד בכבודו ובעצמו. המספרים בה חזקים מכל מילים, והם משקפים באופן מזעזע ובלתי נסלח את אי הצדק העמוק ואת השגיאה הכלכלית המרה שבתוכניתו של מי שפשוט הוליך שולל את בוחריו.

ניתחנו עבורכם את נטל הגזרות על פי עשירונים. בסיס הנתונים, הגזרות, המחשבון המפרט אותם, ועוד - בפוסט המלא בבלוג, אבל התוצאה ברורה. נטל גזרות קשה, רגרסיבי, אי-שוויוני בעליל שפוגע בעיקר בעניים ובמעמד הביניים וכמעט לא נוגע בעשירים ביותר.

מדאיגה אותי מאוד גם הרשלנות הפושעת.

העובדה שבאוצר לא טרחו לעשות (ולהציג לציבור) בדיקות פשוטות של ההשלכות הכלכליות והחברתיות של הצעדים הללו על ממדי העוני, האי-שוויון והפגיעה הבלתי פרופורציונלית במי שיאיר לפיד התיימר לייצג - האדם העובד.

 

סטירת לחי מצלצלת לציבור, זו משמעות תוכנית נתניהו-לפיד שאושרה בלילה אחד בממשלה. "גלו אומץ לב, אחריות מיניסטריאלית, רצינות וחשיבה עצמאית, והצביעו נגד ערימת הגזירות, הקיצוצים והדיכוי שבתוכנית האוצר" כתבתי לשרי הממשלה בבוקר הישיבה. "אל תקבלו את התוכנית כאילו היא זו ואין בלתה. ההיפך הוא הנכון. אנא אל תקבלו החלטות פזיזות שאינכם מכירים לעומקן, ואשר נזקן לאזרחי מדינת ישראל, לכלכלתה ולגורלה - "קשה מנשוא". הם לא שמעו, אבל עוד ישמעו - במהלך הדיונים בכנסת, שם נמרר להם את החיים כמיטב יכולתנו. מזמינה אתכם לקרוא את המכתב המלא, שמהווה גם ניתוח ראשוני של התוכנית, ויכול לשמש אתכם כשאתם זקוקים לטיעונים. מפורטים בו דיכוי הפעילות במשק, העדר מנועי צמיחה, סכנת מיתון והיעדר מחוללי הקטנת גרעון, וההיקף חסר התקדים של הקבוצות הנפגעות באוכלוסייה. לתקשורת.

הנה ראיון אצל איילה חסון ב"יומן" על התוכנית הכלכלית:

 

 

וגם: ראיון בגל"צ אצל ירון וילנסקי, אצל אריה גולן במשדר הבוקר של קול ישראל (גם על הפגישה עם אבו מאזן שמיד אדווח עליה), בערב חדש אצל עידן קוולר ושרה בק, וידאו מסיעת העבודה בכנסת (גם על המפגש עם אבו מאזן), ועוד הרבה מאוד תקשורת.

 

בתחילת השבוע נסעתי לרמאללה להיפגש עם יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס (אבו מאזן). תחילה השתתף בפגישה סאיב עריקאת, אחר כך ישבנו שעה ארוכה לשיחה גלויה מאוד בארבע עיניים. דברנו על המצב במזה"ת ודנו בסיכוי להבקעה מדינית.

דיברתי על המחויבות שלנו למצות את האפשרויות לפתרון שתי המדינות לשני העמים, יחד עם החיוניות המוחלטת לשמירה על הביטחון שלנו, אזרחי ישראל, בכל הסדר ובכל מתווה.

למה למצות כעת כל מאמץ לפריצת דרך?

יש הרבה סיבות, והנה חלק מהן:

בגלל המאמצים האינטנסיביים של האמריקאים,

בגלל שאבו מאזן עלול להיות המנהיג הפלסטיני האחרון שאפשר לדבר אתו,

בגלל שהעמדה של ראש ממשלת קטאר והליגה כולה, עם כל הבעייתיות שלה, יוצרת כאן תקווה זהירה לפיוס עם חלק מהעולם הערבי,

בגלל שאנחנו מאבדים שליטה על התהליך בזמן שההכרה החד צדדית במדינה הפלשתינית מעמיקה - בלי שאנחנו בתמונה,

בגלל שהחלופה לפתרון שתי המדינות עלולה להיות מדינה דו לאומית, וזה אסון לחזון הציוני ולמדינה היהודית דמוקרטית,

בגלל שגם למי שאינם מאמינים - אין פריווילגיה שלא לנסות,

בגלל שחברות דירוג האשראי יעלו את הדירוג שלנו ברגע שיהיה כאן שביב של תהליך מדיני (הן אומרות את זה בדוחות שלהן). לתקשורת

 

ואתמול נפגשתי עם נשיא המדינה שמעון פרס, עדכנתי אותו על הפרטים של הפגישה ברמאללה. אמרתי לו גם מה שאני אומרת לכם: שהמאבק בעוני הוא יעד לאומי ואסטרטגי לא פחות חשוב מהחתירה לשלום.

 

אני מבקשת מכם להירתם בעוצמה למאבק נגד יצוא הגז. השבוע התקיים בוועדת הכלכלה של הכנסת דיון סוער, חשוב, ומביך ביותר בעניין הזה. החדר היה עמוס באנשים, חלקם הגדול לוביסטים מטעם, יועצים לחברות הגז, בכירים לשעבר באוצר ובמערכת הביטחון שעכשיו עובדים בשרות הטייקונים. מנגד, ושאפו גדול מאוד, הייתה נציגות מרשימה של הארגונים החברתיים. מה היה בדיון, על מה אנחנו נלחמים, ולמה זה חשוב, דחוף ובלתי הפיך - בפוסט בבלוג שלי, והנה גם וידאו מועדת כלכלה השבוע.

 

השבוע כינסנו את כל מזכירי הסניפים שלנו, מכל רחבי הארץ, ותיקים וטריים, למפגש בכנסת שארגן הצוות שלי – סדנא בנושא התקציב וחוק ההסדרים. היה מעולה, מעמיק, קבוצות הדיון הראו שמדובר באנשים נפלאים עם ידע עצום, מחוייבות אידיאולוגית, ונכונות אמיתית לרתום את השטח למאבק. כולם ביקשו עוד מפגשים כאלה - נעשה ונשמע! ככה זה נראה:

 

"הציבור מפגין נגד עצמו" אמר שר האוצר לפיד על ההפגנות נגדו. עד לאן, עד כמה, יכול להגיע העדר ההבנה המוחלט מהי דמוקרטיה ומהי מחאה ציבורית? ומה הניתוק המוחלט מהמציאות? לא ברור למה הוא סבור שהפגנה נגד אותה מדיניות בדיוק, כשהיא מוכוונת כלפי נתניהו - ושם הוא הוא עצמו מופיע, מחלק חולצות ופליירים, וגוזר קופון - היא לגיטימית, אבל מפסיקה להיות לגיטימית כשמי שמבצע את אותה מדיניות בדיוק (רק יותר בקיצוניות) הוא הוא עצמו. התמונות של לפיד עצמו, בהפגנות נגד הממשלה, לפני חודשים מעטים -  מעוררות אי נוחות קשה. הנה הטאץ' הקטן שלנו לקראת ההפגנה מחר:

 

שבת שלום,

שלכם,

שלי

 

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית