ח'כ שלי יחימוביץ': ההבדל בין תעשיין אמיתי לטייקון ממונף - המקרה של סטף. טבלת הכבוד של עשרות אלפי העובדים שהתאגדו השנה, ובין קטאר וירושלים ואיזה נס יגרום לנו לשקול ישיבה בממשלה

5.5.2013

 

ההבדל בין תעשיין אמיתי לטייקון ממונף - המקרה של סטף. טבלת הכבוד של עשרות אלפי העובדים שהתאגדו השנה, ובין קטאר וירושלים ואיזה נס יגרום לנו לשקול ישיבה בממשלה

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

ההבדל בין תעשיינים אמיתיים ובין טייקונים ממונפים. על סטף ורטהיימר ועל הון שתורם ערך לחברה, בפוסט בבלוג שלי שמתחיל כך:

"הטלפון צלצל וסטף ורטהיימר היה על הקו.

זה היה לפני שש שנים, כשבחוק ההסדרים התכוונו לסגור את כל המכונים להכשרה מקצועית.

"שמעתי שיש לך מלחמה עם האוצר", הוא אמר לי. "אני מסכים אתך. זה טמטום לסגור מכונים להכשרה מקצועית כשהתעשייה משוועת לעובדים מיומנים. איך אני יכול לעזור?"

זה היה אחרי כמה לילות של קרבות נואשים בועדת הכספים, שאחריהם הבנתי שאין סיכוי, ושבקרב הזה הפסדנו.

"אתה יודע מה", אמרתי לו, בלי תקווה יתירה, "תתקשר להירשזון...."

לפוסט המלא בבלוג: הבדל בין תעשיינים אמיתיים ובין טייקונים ממונפים.

בתמונה: סטף ורטהיימר במוזיאון התעשייה בתפן, יחד עם שגריר ארה"ב בישראל דן שפירו, מראה לו אבני דרך בהתפתחות כלי החריטה והעיבוד השבבי מהאדם הקדמון ועד סטף...

 

חגגנו השבוע בשמחה ובראש מורם את אחד במאי, היום שמסמל יותר מכל את קץ העבדות ומתן זכויות אדם בסיסיות לאנשים שעובדים. שורשיו של אחד במאי במאבקי עובדים בקנדה ובארה"ב, והם שילמו לפעמים בחייהם במאבק למען הכרה בכך שאדם עובד הוא קודם כל אדם ולא כלי עבודה שיש לנצל עד תום עד שישבר. השבוע היה היום הזה חשוב במיוחד. דווקא בגלל ההסתה הקשה שמתרחשת היום נגד העבודה המאורגנת. דווקא בגלל כוונות לפיד ונתניהו לכרסם בזכות השביתה ובעצם היכולת להתאגד. דווקא בגלל המהלומות שיספגו העובדים מידיו של לפיד. דווקא משום שכל כך נוח ללפיד, נתניהו ודומיהם לצייר את מעמד הביניים העובד והמאוגד שרובו המכריע מורות ומורים, רופאות ורופאים, אחים ואחיות, פועלי תעשייה - כאילו היו כולם אלון חסן מהנמל. לעורר שנאה חסרת שחר, להסית ולהדיח.
יש לנו אתגר אמיתי, לא פשוט, להתמודד מול ההסתה הזאת. לשכלל שפה שתתמודד עם ניסיונות ההסתה, שמצליחים לא מעט, לצערי, להוליך שולל חלק מהציבור. להסביר שאם לא תהיה עבודה מאורגנת - פשוט כולם יהיו עובדי קבלן, וחלוקת העושר תהיה עוד יותר הרסנית, לא כלכלית ולא מוסרית.

 

למה גל גבאי הושעתה משידור ואיך זה קשור לאחד במאי? לפני משהו כמו 5 שנים הושעתה גל גבאי (המקסימה) מהגשת מבזקי בוקר בערוץ 2 אחרי שפתחה את השידור כך:

"בוקר טוב אברי ועינב, ובוקר פחות טוב לעובדים שכאן באולפן, שעדיין לא קבלו את המשכורות שלהם".

גל התכוונה לעובדי ג.ג (גלובוס גרופ). הפועלים שעושים את העבודה השחורה שמאחורי הרבה מאוד שידורים נוצצים - מהנדסים, עובדים טכניים, צלמים, סאונד, עורכי וידאו, מאפרות ועוד ועוד, שספגו במשך שנים הלנות שכר ופגיעה בזכויותיהם.

לפני שבוע התראיינתי בערוץ הכנסת, ופגשתי את הפלור מנג'ר הוותיק והמוערך, שהוא חבר שלי עוד מימי בטלוויזיה - מישל ביין.

העיניים של מישל ברקו והוא סיפר לי בהתלהבות שבשעה טובה הם מתארגנים...

להמשך קריאה מוזמנים להיכנס לכאן, אבל בינתיים צפו ותיהנו בסיכום ביניים של התנופה המדהימה של ההתארגנויות שמתרחשת לאחרונה:

 

אם אתם רוצים לראות יותר טוב - היכנסו לפוסט.

 

הקטארים באים. השבוע באו ראש ממשלת קטאר ונציגי הליגה הערבית לוושינגטון, והביעו תמיכה ברעיון שתי המדינות, בשינויים בגבולות 67, ובחילופי שטחים. אני לא אומרת שהאדמה רעדה בגלל זה. בשבילנו זה באמת המינימום, וביוזמה הזאת יש שפע של בעיות. אבל זו התפתחות מאוד חשובה ומעניינת שמתכתבת ישירות עם מתווה קלינטון שרוב אזרחי מדינת ישראל מתכנסים סביבו. קראתי לרוה"מ נתניהו להגיב בחיוב ובאופן רשמי ופומבי להתפתחות הזאת. מה יקרה אם יעשה את זה? תיפול שערה משערות ראשנו? על זה וגם על כך שאם יקרה הלא יאמן ונתניהו יחתור להסדר - אנחנו נהיה רשת הביטחון שלו - בראיון לאריה גולן ביומן הבוקר של רשת ב'. הנה עוד תקשורת, וגם חלק וידאו מהנאום שלי השבוע בוועידה של היהדות הרפורמית העולמית.

 

עע

החופש להתחתן עם מי שרוצים ואיך שרוצים. בנאום שלמעלה יש התייחסות גם לזה. ישראל במקום הנמוך ביותר בעולם במדד חופש הנישואים יחד עם איראן, אפגניסטן וערב הסעודית, כך עולה ממחקר של עמותת חדו"ש. 300 אלף אזרחי ישראל לא יכולים להינשא כאן, מסיבות שונות.

אחרים, פשוט לא רוצים להתחתן ברבנות. הם נוסעים לקפריסין, מקיימים טקסים אלטרנטיביים או סתם חיים יחד בלי להתחתן ומקימים משפחה.

הרוב המכריע של היהודים בישראל רוצים להתחתן כדת משה וישראל. בגלל האמונה, בגלל שמירת מצוות, בגלל המסורת, בגלל הרצון לשמר מנהגים, בשביל ההורים, בשביל עצמם. זה לא אומר לרגע שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו כפייה על מי שאינם יכולים או אינם רוצים לעשות זאת. עוד על נישואים אזרחיים לרבות נישואים בין בני אותו מין בפוסט בבלוג שלי.

 

וממש באותו עניין, החוג הגאה הנהדר והפעיל שלנו בחר גבר ואשה להנהגה משותפת, בכך הוא הפך החוג לגוף הלהט"בי הראשון בישראל שמגדיר (וגם מבצע...) הנהגה משותפת ושוויונית. אז בואו נגיד תודה לראש החוג היוצא, ניב סוניס המקסים שגם הקים את החוג, וברוכים הבאים ובהצלחה ליו"רי החוג החדשים והמוצלחים, עדי שריקי וצוף יצחקי, ואתם מוזמנים גם לכתבה נרחבת במאקו.

 

אנחנו נערכים לקרב על התקציב ועל חוק ההסדרים, ויהיה הרבה על מה להילחם. כאן מפגש בחדר שלי בכנסת לגיבוש העבודה של המפלגה ברגע שארגזי התקציב וחוק ההסדרים יגיעו לכנסת, וכמובן עוד קודם לכך. 

 

ודווקא השבוע, כן כן זה קרה, בירכתי את יאיר לפיד על כוונתו לפרוץ את מגבלת ההוצאה ובכך להקטין את הקיצוץ הצפוי בתקציב לשנת 2013: "לראשונה מאז שנכנס לתפקידו נוקט שר האוצר בצעד נכון. ההחלטה לפרוץ את מגבלת ההוצאה היא החלטה מבורכת, ויהיה בה כדי להקטין מעט את הגזרות ואת המחנק הקשה של המשק ושל הציבור כולו. אפילו האיחוד האירופי נעשה ספקן באשר ליעילותה של מדיניות הצנע, ובעולם הולכים גוברים הקולות הקוראים להזרים חמצן למשק כדי לאושש אותו ולמנוע האטה ומיתון, במקום לחנוק ולדכא אותו. כעת יש לייצר בדחיפות חבילת תמריצים שיחוללו את גל הצמיחה הבא במשק. אל לשר האוצר לשכוח שמנוע הצמיחה החשוב ביותר למשק הוא מעמד הביניים, וכל פגיעה בו - העלאת מע"מ, הטלת מיסים, שחיקת שכרו, וקיצוץ בבריאות ובחינוך שהוא מקבל - היא פגיעה במשק ובמדינה".

כמובן שהצעד הזה הוא מוגבל ומקרי (או כמו שאמר בלשונו היותר חריפה משלי ידידי ירון זליכה - "שטות אחת פחות מרשימת השטויות שהוא עושה"), אבל חשוב מאוד להיות ענייניים, וכשצריך, גם אם זה נדיר - לפרגן. לתקשורת וראיונות.

 

דמוקרטיה כבר לא באופנה במערכת הפוליטית. בעודו יושב על ספסל הנאשמים ואפילו מנוע מלהיות שר בממשלה, איבט ליברמן רוקח חקיקה שאולי מתאימה היטב לאופיו ולאופיה של מפלגתו, אבל לא ממש מסתדרת עם הדמוקרטיה הישראלית. חסימת האפשרות להגיש הצעות אי אמון בממשלה, סירוס מוחלט של כוחה של האופוזיציה, ומה לא. יש עתיד מתלהבת מהרעיון, ובאמת מה הפלא - מדובר בשתי מפלגות שאין בהן ולו סממן קלוש של דמוקרטיה והן נשלטות בידי אדם אחד, בלי בחירות פנימיות, לנצח נצחים. התדהמה של אנשי יש עתיד בכל פעם שנשמעת קריאת ביניים במליאה, או בכל פעם שמנומקת הצעת אי אמון - הייתה יכולה להיות מצחיקה אם לא הייתה עצובה. הנה תקשורת על זה, וראיון אצל אברי גלעד והילה קורח בערוץ 2.

 

"לפרה יש עגל/ לתרנגולת יש אפרוח/ לסוסה יש סיח/ ולאמא יש ילדה שהיא אוהבת כל כך!" מתוך "מגדל של קוביות בניתי", של דבורה עומר, שנפטרה בסוף השבוע והיא בת 81. זה ספר שקראתי אותו לילדים שלי כשהיו קטנים - אלף פעמים לפחות. כל כך הרבה קסם, והומור, ואמת, ואהבה, וכישרון. השורות שלה היו מהפנטות אותם בכל פעם מחדש. היום חזרתי אל "מגדל של קוביות", שמחה על המנהג הבלתי יעיל לא להיפרד מספרים, כולל ספרי הילדים. פטירתה היא כמו לאבד חבר קרוב. הספרים שלה היו חלק בלתי נפרד גם מהילדות ומהנעורים שלי. דרך שרה גיבורת ניל"י למדתי על מחתרת ניל"י, דרך הבכור לבית אב"י על תחיית השפה העברית, "אני אתגבר" העניק תעצומות נפש וקרב אותי לעולמם של ילדים בעלי מוגבלויות. גדולתה וייחודה בכך שמה שנתפס כל כך אישי אצלי - היה אישי באותה מידה בדיוק לעוד רבים רבים. היכולת הזאת לחדור ללב עשתה אותה שותפה חשובה ואינטימית בעיצוב השפה, המשפחתיות, והאתוס הציוני. ספריה יישארו אתנו תמיד. על המדף ובלב. יהי זכרה ברוך.

 

שבוע טוב שיהיה לכם,

שלכם,

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית