ח'כ שלי יחימוביץ': יום הרצל והויכוח ביני ובין נתניהו; לפיד עם שלמה ארצי: "זה יבוא, זה יכאב, זה ילך" הוא מהגג, מקצץ, ומטיל מיסים; אקירוב תובע מכם לא להתעסק בכלכלה; ועוד...

26.4.2013

 

והיום שירים: "תשטוף את העפר מהעיניים, בנימין זאב" של יענקלה רוטבליט - יום הרצל והויכוח ביני ובין נתניהו. לפיד עם שלמה ארצי: "זה יבוא, זה יכאב, זה ילך" הוא מהגג, מקצץ, ומטיל מיסים. אקירוב תובע מכם לא להתעסק בכלכלה, והייטקיסטים - בואו לעזור!

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

תשטוף את העפר מהעיניים, בנימין זאב, ותגיד לי, ככה ראית? ככה חזית? יום הרצל היה השבוע. כיו"ר האופוזיציה אני נואמת מיד אחרי ראש הממשלה, ויום הרצל הפך לעימות אידיאולוגי חריף ביני ובין נתניהו, גם על העניינים האקטואליים. השלום, התקציב, קיצוצים, אי שוויון, הפרטות, מהי ציונות. וכך התחיל הנאום שלי:

 

"לפני שבע שנים, בשבוע הראשון שלי כח"כית טרייה בועדת הכספים התארח בוועדה שר האוצר שאך זה מונה, אברהם הירשזון. זמן קצר אחר כך הוא כבר ישב בכלא, ולא מזמן גם השתחרר. הירשזון כפי שיודעים מי שהכירו אותו, היה אדם חביב ביחסיו הבינאישיים וכשהוא ישב אתנו, היה חביב כדרכו ואף הואיל לשטוח בפנינו את חזונו שאני מוכרחה לומר שהדים ממנו נשמעו כאן בחזון שפרש ראש הממשלה בנימין נתניהו.

בחזונו, הוא אמר, ופניו עטו גם מבע של חזון, עיניו מתבוננות אל מעבר לאופק של קיר הועדה, 'בחלומי ובחזוני מדינת ישראל מתנהלת כמו עסק לכל דבר'. לא סתם אני מצטטת היום, יום הרצל, יום הולדתו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, דווקא את החזון הכל כך קטן ומשובש ואף מסוכן ששטח באוזנינו שר האוצר לשעבר, וברור שלא הירשזון הוא הנושא, שכן הוא כמובן לא הממציא של השיח הפוסט ציוני הזה, לא פחות, אלא ראי ויציר של התקופה שאנחנו חיים בה.

ואני זוכרת שנחרדתי והתפלצתי מהשקט שבו עברו הדברים אז, לפני שבע שנים בוועדה, כי תראו כמה כביר המרחק בין אותו חזון ענקי, דמיוני, מגביה עוף, נועז, מוסרי, שמבקיע גבולות של זמן, מחשבה ומקום - לבין השקפת העולם הקטנה, המוגבלת, אשר מניחה בצד את החזון הציוני כולו ואינה מסוגלת אלא להסתכל על המדינה דרך החור שבגרוש...."

הנה הטקסט המלא באתר ותקשורת עליו, וכאן הוא בוידאו, ביוטיוב:

 

 

ההייטק ומפלגת העבודה. אני מסתובבת הרבה בארץ עכשיו. חשוב לי לבוא עכשיו, אחרי הבחירות, ולא לפניהן. להקשיב, לשכנע, להתדיין. כמעט בכל מקום שאני נמצאת, קם מישהו, אחד, שניים או ארבעה, ומספר/ת שהוא איש הייטק, שהצביע עבודה, אבל היה במיעוט בעבודה שלו, והתווכח עם כולם כל הזמן. כמות הפעילים המרכזיים שלנו שהם אנשי הייטק בכל הרמות והדרגות ומכל רחבי התעשייה - היא גדולה מאוד. אז איך גורמים לכך שכל עובדי התעשייה המבורכת הזאת, שהיא מעמודי התווך של החברה הישראלית, מבינים שסדר היום שלנו הכי-הכי מתאים גם להם באופן אישי, גם לאידיאולוגיה שלהם וגם לאחריות החברתית שלהם? אורי בן משה, חבר מפלגה 20 שנה, יזם הייטק ואיש עסקים, הקים צוות חשיבה של אנשי הייטק שמזדהים עם הערכים שלנו ורוצים לחשוב ביחד מה עושים. מי שרוצה להשתתף שיכתוב למייל הזה, אני אצטרף אליכם לפגישה.

 

הקרב של כולנו, הכאב של ריקי. ריקי כהן היקרה. תחזיקי חזק, זה הולך לכאוב לך. מאוד. כן, שר האוצר יאיר לפיד אמנם שר לך שירים של שלמה ארצי "זה יבוא, זה יכאב, זה ילך" - וזה ציטוט מדויק. כן, הוא נותן מופעי ראווה של קרבות אגרוף מילוליים (בלבד) עם החרדים שמעניקים לך קצת סיפוק. אבל הוא הולך לטחון אותך עד דק, בלי בושה, בלי למצמץ, בלי להיות נאמן אפילו לפסיק קטן מההבטחות שנתן לך שלא תהיי יותר הכספומט של המדינה...

 

18 מיליארד שקלים של קיצוצים פרועים ברווחה, בחינוך, בתשתיות, בבריאות – בדיוק, אבל בדיוק, מה שתכנן נתניהו. אבל עם חיוך.

 

5 מיליארד שקלים מע"מ ומיסים - בדיוק, אבל בדיוק, מה שתכנן נתניהו - אבל עם חיוך.

 

ומאיפה נתניהו ולפיד לא לוקחים שקל? לא מהתמלוגים על אוצרות הטבע. לא מפירוק פירמידות של טייקונים. לא משכר הבכירים. לא מהמיליארדים שברווחים הכלואים. לא מפטורים נדיבים לחברות העשירות ביותר.

ממך ריקי, ומהעניים ממך. כי את למזלך בעשירון התשיעי, שגם בו החיים נעשים לא פשוטים בכלל, אבל חצי מהעובדים במשק מרוויחים פחות מ-5500 שקלים לחודש, שזה חצי מהשכר המדומיין שלך ורבע מהשכר המדומיין שלך ושל בעלך.

לקרוא לזה "מתווה לפיד" זה מגוחך וציני. זה מתווה נתניהו, רק טיפה יותר אכזרי ואגרסיבי. אבל מה - עם חיוך ושמן זית זך, ועוד תיבול של התקוטטויות רחוב עם החרדים, כדי להסיח את הדעת.

הרבה עבודה לפנינו.

הנה ראיון על זה בערוץ 2 ב"שש עם" סיוון רהב מאיר:

 

 

הנה דברי הפתיחה שלי בסיעת העבודה בעניין הזה השבוע (כולל שמיים פתוחים והשביתה שבסוף נמנעה) ועוד תקשורת.

 

חוק ההסדרים: פח האשפה המשונה של הממשלה החדשה-ישנה. כמו שאתם יודעים, חוק ההסדרים הוא המומחיות שלי כבר הרבה שנים: פרסומו המלא לפני שהאוצר רוצה שתראו אותו כמו שהוא (הנה לינק ל  PDF - של הטיוטה) ובלי כותרות מטעות, מאבק עיקש בכל סעיף וסעיף וטרפודן של מזימות רשע פוגעניות, וגם מאבק כולל נגד החוק הלא דמוקרטי הזה.

 

בדרך כלל אני קוראת את טיוטת החוק בזעזוע, בדאגה, בכעס, באי שקט. הפעם קראתי אותה בהשתוממות. לא היה בה ולו שמץ של סעיף תקציבי שיסביר מאיפה ייקח לפיד 18 מיליארד שקלים (חינוך? רווחה? בריאות? תשתיות? משטרה?) בלי תוכן כלכלי, אפילו לא תוכן מקומם - פשוט פח אשפה שכל מי שעבר לידו זרק אליו ניירות חסרי שחר - תעמולת בחירות, רעיונות בומבסטיים, הכרזות מלחמה, הודעות ש"יקומו ועדות", מה לא.

 

לא פוטר מחובת רצינות. ברור אפוא שחוק ההסדרים האמיתי עוד לא נכתב, אבל בכל מקרה גם את הטיוטה המוזרה הזאת שווה לבחון ברצינות, לנפות ממנה הכרזות כלליות וגם כאלה שלא קשורות לתקציב, ולהיות בקיאים בה. הנה ראיון אצל ירון וילנסקי בגל"צ (וגם על תקציב, גזרות, שמיים פתוחים).

 

מי שמעוניין להשתתף אתנו בפרוייקט הניתוח ובקיא בפרקים ספציפיים, מוזמן לשלוח הערות והתייחסויות למייל הזה תחת הכותרת "חוק ההסדרים".

 

עוד סיבוב על הגז הטבעי שלנו. אם הייתם מגלים שהתרנגולת שלכם מטילה ביצי זהב, הייתם נהנים מהביצים או מוכרים אותה מיד לשוחט? "יצוא גז" נשמע כמו משהו די משעמם, אבל מדובר בדרמה לאומית גדולה מאוד. אם נאפשר עכשיו יצוא גז טבעי כמו שועדת צמח ממליצה, כמו שטייקוני הגז רוטטים מהשתוקקות שיקרה, וכמו שהממשלה הולכת לתת להם במתנה - זו תהיה שגיאה קשה לדורות.

נפסיד עצמאות אנרגטית מוחלטת ומדהימה, עם אנרגיה ידידותית לסביבה, נפסיד המון כסף.

נפסיד תעשיות משגשגות שלמות שנסמכות על גז טבעי, נפסיד חשמל זול לכולנו ובכלל הוזלה ענקית של כל המוצרים שאנחנו קונים. יש כאן הזדמנות אדירה לנו ולדורות הבאים, בואו נילחם על זה כי זו מלחמה ראויה וחשובה. הנה הפוסט המלא באתר, תקשורת, וידאו מהשדולה הסביבתית שהתכנסה השבוע בכנסת, וגם מעשה נבון של "אדם טבע ודין", שממחיש את עצמת הבעיה ואת חשיבות העניין:

 

ואם אנחנו מדברים על חוק ההסדרים... ציטוט משר האוצר לפיד שבועיים לפני הבחירות: "מסקנות ועדת צמח שגויות ועתודות הגז צריכות להיות מופנות לטובת אזרחי ישראל, לא לייצוא יקר שמשרת כמה טייקונים". כמה שאני מסכימה אתו! אבל אם זה היה נכון לפני הבחירות, אז למה לא אחרי? ואם אפשר להכות בקלות  באנשים רגילים, להעלות מע"מ, להעלות מיסים, לגזול מהם את כבשת הרש - קרנות ההשתלמות, לאלץ אותם לשלם מכיסם על בריאות וחינוך - אז למה, אם כבר אתה מאמין בחוק ההסדרים, לא להכניס שורה אחת על זה בתוך המסמך המגובב שקראת לו חוק ההסדרים?

 

השבוע בוטלה העסקה המפוקפקת של בנק לאומי עם נוחי דנקר וזה ניצחון גדול. מתברר שהציבור לא אדיש, לא מנומנם, נבון ומבין גם בהסדרי חוב. בעיקר בכאלה שאי הצדק וחוסר ההיגיון הכלכלי זועק מהם. מסר ברור הועבר לטייקונים הממונפים: הסתיים העידן שבו משתמשים חופשי בכספי חוסכים, וכשכושלים עסקית - ממשיכים לחיות כמו מלכים, ושוב אתם משלמים.

 

זה גם מסר מאוד חשוב לנאבקים בגזרות, באי הצדק, ומול כוחות גדולים של הון ושלטון: לציבור, בהובלה נכונה של האופוזיציה, יש השפעה אדירה. הנה הפוסט המלא על זה בבלוג שלי, עוד התייחסויות לעסקה, וגם כמה מלים בבלוג על אקירוב (כן, זה שבנה את מגדלי אקירוב וגר בהם) שמאשים אותי בהסתה נגד הבנקים, וגם הרבה תקשורת על כל הפרשה.

 

לי באופן אישי נמאס לשמוע שאקירוב ודנקנר הם "הסקטור העסקי". הם לא. הסקטור העסקי זה מאות אלפי בעלי עסקים, יזמים ומפעלים קטנים ובינוניים שנמצאים במחנק אשראי נוראי. הם לא זוכים למתנות המופקרות שרק קומץ יחידי סגולה זוכים להן.

 

אלפרד אקירוב

 

אבל הברקת השבוע שייכת לפרקליט הטייקונים פיני רובין. רובין אמר ברדיו אצל קרן נויבך, שמעורבות הציבור בעסקת מחיקת החוב של דנקנר, זה כמו פשוטי עם שמסתכלים על ניתוח כירורגי מסובך שעושים רופאים, ומעירים להם הערות מקצועיות בלי להבין כלום.

מרתק לראות את חברי מועדון הצמרת הקטנטן מנהלים קרב על זכותם להתעשר על חשבון הציבור (המטומטם, לטעמם).

לפעמים יש לכם תגובות מבריקות לסטטוסים שאני מעלה בפייסבוק, והנה אחת מהן, והיא שייכת לשי כהן שכתב: "הדוגמה דווקא מצויינת רק שזה הכבד שלנו שחותכים-ונותנים לאחרים".

 

יום דרפור הבינלאומי צוין השבוע, לא ממש קראתם על זה בעיתונים, אבל חשוב לי לומר על זה מלה.

"לעולם לא עוד" הוא אחד מלקחי השואה המרכזיים, צווי מוסרי כלל עולמי.

קרוב לעשור מתבצע בתושבי חבל דרפור שבמערב סודן טבח מאורגן ושיטתי , בידי מיליציות בשליחותה של הממשלה בחרטום.

מאז שנת 2005 החלו פליטים מדרפור להיכנס לישראל מגבול מצרים, ולבקש הגנה כפליטים מתוקף אמנת זכויות הפליט של האו"ם.

נכון, עמם נכנסות גם קבוצות אחרות מאפריקה, בהן כאלה שנמלטים ממשטר רודני, אחרים מבקשי עבודה. לא לכולם אנחנו מחוייבים או יכולים למצוא פתרון אצלנו.

אלא שהממשלה לא השכילה במהלך השנים לייצר מנגנון מסודר לבירור מעמדם, קליטתם או החזרתם לארצם במידת הצורך. היה נוח פוליטית להסית הסתה פרועה נגד הפליטים ולשסות זו כנגד זו את האוכלוסייה החלשה הזו באוכלוסייה החלשה ממילא בדרום תל אביב. הנה הפוסט המלא שלי בעניין, וגם לינק להצעת החוק שהגשתי יחד עם משה מזרחי וח"כים נוספים מהסיעה-שקובעת מנגנון מסודר לבירור והסדרת מעמדם של הפליטים, הכרה וקליטה מוגבלת של פליטים בכל שנה, ומציאת פתרונות דיפלומטיים עם מדינות נוספות.

אפשר גם לשמור על צביונה היהודי והדמוקרטי של ישראל ולהגן על גבולותיה ועל ריבונותה, וגם להיות בני אדם.

 

החוג הגאה של מפלגת העבודה עשה היסטוריה כשמליאת החוג החליטה פה אחד שיבחרו גבר ואשה ליו"רים. כך הפך החוג לגוף הלהט"בי הראשון בישראל שמגדיר הנהגה משותפת ושוויונית שכזו. ההחלטה הייתה טבעית לחוג המגדיר עצמו להט"בי - סוציאל דמוקרטי- פמיניסטי.

ניב סוניס המקסים שלנו, שהקים את החוג ועשה עבודה מצויינת כיו"ר שלו, סיים היום את תפקידו. הנה הוא עם היו"רים הנבחרים החדשים, עדי שריקי וצוף יצחקי. בהצלחה!

 

מימין: עדי שריקי, ניב סוניס, צוף יצחקי ומזכיר החוג תום איינהורן

 

שבת שלום,

שלכם,

שלי

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית