ח'כ שלי יחימוביץ': לקחת צינור כיבוי אש ולשטוף את הלכלוך של השבוע; ועכשיו: מהות, תוכן אמיתי שלנו, ועבודה מאומצת לקראת הבחירות; ועוד...

9.12.2012

 

לקחת צינור כיבוי אש ולשטוף את הלכלוך של השבוע. ועכשיו: מהות, תוכן אמיתי שלנו, ועבודה מאומצת לקראת הבחירות. משפחתי ומשפחות אחרות, תמונות מקסימות מעבודת השטח שלנו, והתוכנית המקיפה שלנו לכלכלה הוגנת

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

היום בשבתרבות בירושלים אמרתי שהתחושה החזקה ביותר שלי וגם של הרבה אנשים שדברתי אתם בסוף השבוע היא שצריך לקחת צינור כיבוי אש ובזרם חזק לשטוף את הלכלוך של האירועים הפוליטיים של השבוע האחרון. לא אפרט כדי לא לעשות בעצמי את מה שאני מתחייבת שלא לעשות: לא לעסוק במתקפות אישיות ופוליטיקה סתמית, אלא רק במהות ובתוכן.

אחרי אירועי השבוע מדאיג אותי מאוד אבדן האמון של הציבור בפוליטיקה, כי אני מאוד מאמינה בה - כל עוד היא כלי למימוש השקפת עולם, אבל לא כשהיא מאבדת את פשרה ואת מטרתה ואת אמונתה.

החלטתי שאני עוזבת מאחוריי את כל ההתגוששות הזו. אין לי עניין עכשיו לפגוע באיזושהי מפלגה ממפלגות הגוש. יש לי רק יריב אחד וליריב הזה קוראים בנימין נתניהו. וגם הוא לא יריב אישי, אלא יריב אידיאולוגי. תיכף אחדד את העניין הזה, אבל לפני כן הנאום שלי בועידת העבודה ביום חמישי:

 

 

 

ולכל מי שעדיין רוצה לעסוק בפוליטיקה של השבוע, הנה המון-המון תקשורת, מאמרים וראיונות.

 

מה שביבי רוצה שתשכחו. ועכשיו לעיקר. לסיבה העיקרית שבגללה התכנסנו כאן. כדי להיכנס מחדש לאווירה צפו בסרטון אינפוגרפיקה מהמם שיזכיר לכם כל מה שביבי רוצה שתשכחו:

 

 

סיפור משפחתי. על ההבדל בין משה ז"ל שהיה פועל בניין ואשתו המורה חנה ושלושת ילדיהם הקטנים (שזו המשפחה שלי כשהייתי ילדה) ובין המשפחה של שלומי (מורה) ואשתו יעל (פסיכולוגית קלינית) ושני ילדיהם הקטנים - משפחת מעמד ביניים כאן ועכשיו. וזה מתקשר באופן ישיר לתכנית שלנו לכלכלה הוגנת שחשפנו השבוע. לא, לא עוד סיסמאות, אלא מסמך יסודי עם ביקורת נוקבת על המקום שהגענו אליו, עם חזון לתיקון ומפנה, עם תרגום של החזון לפתרונות מפורטים ולתרופות לחולי, עם הגדלה משמעותית של הנטו המשפחתי, וכן, גם עם מקורות תקציביים לכיסוי התוכניות.

על שתי המשפחות האלה ועל התוכנית שלנו לכלכלה הוגנת ולחברה צודקת - בנאום שלי באשדוד, באירוע הכיפי והמיוחד במינו של חשיפת התוכנית.

 

 

 

ועוד כמה תמונות מהאירוע:

 

ראש עיריית ירוחם, מיכאל ביטון

 

אפרת גוש מופיעה בהתנדבות (רגע שיא: "א-א-א עבודה")

 

עמית ואלי - כלכלני העתיד. חצי שנה נמשכה העבודה היסודית על התוכנית הזאת. מאות התבקשו להשתתף בכתיבתה, כחמישים איש היו הציר המרכזי של הכנתה, מומחים מכל התחומים שהביאו ידע עצום ואכפתיות מרגשת. מי שריכז את נחשול הנתונים, התכניות, המחלוקות, הדיונים והכוונות הטובות - היה עמית בן צור, כלכלן מבריק במיוחד, שהיה העוזר הפרלמנטרי והיועץ הכלכלי שלי בעבר, ואחר כך שימש בתפקיד בכיר במשרד הבריאות. יד ימינו היה הכלכלן אלי גרשנקרוין, שעשה מסלול הפוך - תפקיד בכיר במשרד התמ"ת, וכעת העוזר הפרלמנטרי והיועץ הכלכלי שלי. זה מקסים לראות שני חבר'ה חכמים וידענים, כלכלנים סוציאל דמוקרטים, שבחרו נתיב חדש ומואר והם לא מדשדשים במי האפסיים של הכלכלה המיושנת והניאו ליברלית. כבוד ותודה לשניהם.

אני יודעת שזה מאתגר ושזו בקשה די לא פשוטה - אבל אני מזמינה אתכם לקרוא את התוכנית.

לחצו לתכנית המלאהלחצו לתקציר התכנית

 

 עמית בן צור                                                        אלי גרשנקרוין

 

"החשש במפלגות המרכז נוכח דרכה של יחימוביץ' ברור: החלטתה להציב במרכז את הנושא הכלכלי והחברתי מציגה חלק גדול מהפוליטיקאים הישראלים כמו שהם - ריקים מכל תוכן אמיתי" כך כותב גיא רולניק המייסד והעורך הראשי של דמרקר. חשוב לי שתקראו את דבריו. למען ההגינות אומר שבהמשך המאמר הוא מותח ביקורת קשה על התוכנית שלנו:

"לו אני יחימוביץ', הייתי מרוצה מאוד מהתגובות שספגה מכל הכיוונים, כי דבר אחד בטוח: יו"ר העבודה מגדירה מחדש, בעקביות ובבטחה, את הפוליטיקה הישראלית, ומסיטה אותה בהדרגה מהמסלול ההרסני שבו היא מתנהלת שנים ארוכות.

בישראל יש קאסטה שלמה של פוליטיקאים ואנשי ציבור שתרומתם התמצתה לאורך שנים בעיסוק בתעשיית השלום והמלחמה - בלי כל תוחלת, כיוון והישגים. תעשיית השלום והמלחמה היא אזור נוחות חמים וטוב: אין בו מדידה, אין בו יעדים, אין אבני דרך ואין שום מחויבות לציבור. יש רק הרבה התלהמות ונפנופי ידיים. יש פרטנר, אין פרטנר, חמאס, אבו מאזן, מזרח תיכון, מצרים, אירן - הרבה דברים שרובם אינם בשליטתנו, אבל יכולים למלא את סדר יומם ולהצדיק את קיומם של אלפי פוליטיקאים, מומחים והוגי דעות.

החשש של מפלגות השלטון מהקו של מפלגת העבודה ברור גם הוא: יחימוביץ', כמו חלקים גדולים מהציבור, אינה מוכנה יותר להסתפק בנתוני המקרו-כלכלה של ישראל ובסיפורים על כמה טוב מצבנו נוכח המשבר העולמי בתחום התוצר, האינפלציה ושיעור האבטלה. הציבור רוצה לראות את הפוליטיקאים מתחברים לחייו - יוקר מחיה, שירותי חינוך, בריאות, תשתית ורווחה, וכמובן ירידה באי השוויון.

בניסיון לשמור את הרלוונטיות שלהם לשיח הציבורי, לכנסת ולכלי התקשורת מנסים הפוליטיקאים של השלום והמלחמה לגרור את יחימוביץ' בחזרה לאזור הנוחות שלהם: "מה עם השטחים, עם השלום, עם המלחמה", הם מתריסים כלפיה - אבל היא מבינה שהציבור שלה עייף מהסחורה הזאת ורוצה פתרונות אחרים".

ובאמת, הפלא שקרה הוא שהתוכנית הרצינית שלנו כפתה על התקשורת עיסוק בסדר היום שלנו. אין ספור מאמרים נגד ובעד נכתבו, המועמדים שלנו לכנסת ואני וגם מומחים התראיינו והתעמתו בטלוויזיה וברדיו. זה חשוב וקריטי ואסור לנו לזנוח את סדר היום שלנו. הוא מקור העוצמה שלנו, הוא הצודק, הוא הנכון. ממליצה לקרוא את הטור של טלי חרותי-סובר, "ואז באה יחימוביץ'" ובו היא מספרת על התשובות המביכות שקיבלה מהמפלגות השונות כשביקשה מהן את המצע הכלכלי שלהן ואת הראיון שלי בגלובס. הנה ריאיון אחד מתוך רבים, אצל לונדון וקירשנבאום בערוץ 10, ובו גם עימות עם ירון לונדון. הוא תוקף אותי על כך ש"ההתנחלויות לא מופיעות במסמך" ואני כמובן עונה.

 

 

 

לבזוז את אוצרות המדינה, לחמוס שכר מטורלל. מי שצריך הדגמה לחזירות המתמשכת, שיסתכל טוב על ניר גלעד, פעם החשב הכללי באוצר, היום גורף שכר שערורייתי ממשפחת עופר, שבהיותו חשב סייע לה לא מעט. החוק הממשלתי לשכר הבכירים, שהוא ממילא נטול שיניים ומסורס, ונחקק רק כדי לבלום את החוק שלי, ייכנס לתוקף בעוד כמה ימים. החברות מבצעות מחטפים מהירים טרם יישומו בבחינת אכול ושתה כי מחר אולי תוכל לחמוס פחות.

המקרה הצורם והמקומם ביותר הוא אופן התנהלותה של החברה לישראל שבשליטת משפחת עופר, שאישרה את חידוש העסקתם של המנכ"ל ניר גלעד והיו"ר אמיר אלשטיין עם חבילת אופציות בשווי של 50 מיליון שקלים! ובסך הכל אושרה חבילת אופציות שערורייתית בשווי 240 מיליון ש"ח לבכירי החברה. זה על חשבון חסכונות הציבור, על חשבון אוצרות הטבע של ים המלח ששייכים לכולנו, על חשבון תמלוגים מגוחכים שהם משלמים למדינה ולחברה הישראלית על מה ששייך לה.

זה שוד לאור יום. זו רפיסות מכוונת של הממשלה, שמתמחה בחלוקת מתנות לאלפיון העליון. לתקשורת.

 

ניר גלעד. חבילת שכר מטורללת.

 

ולמי לא נשאר. שביתת האחיות. להיות אחות זה אחד המקצועות הכי קשים ומאתגרים. צריך מיומנות מקצועית אדירה, אחריות כבדה, סבלנות אין קץ, כל הזמן על הרגליים. זה אחד המקצועות הכי שוחקים שיש, והכי פחות מתגמלים. אני לגמרי מזדהה עם שביתת האחיות ומגבה אותה.

הכי מקוממת הסחבת האופיינית של ממשלת נתניהו כשמדובר על הסכמי שכר שצריך לחתום לעובדות שמגיע להן בזכות ולא בחסד, ועל תקנים חיוניים כדי להמשיך ולתת טיפול נורמלי לחולים. במיוחד בולטת הסחבת הזאת נוכח הזריזות ויעילות היתר שלהם במתן זכויות עודפות דווקא לשכבת השומן בישראל, כמו חוק שכר הבכירים שמאפשר השתוללות שכר, וחוק הרווחים הכלואים שהעניק פטור של עשרות מיליארדים לאלפיון העליון של החברות. את אלה הם העבירו בזריזות ביום האחרון של הכנסת.

בעשור האחרון היתה ירידה עקבית במימון תקציב המדינה את שירותי הבריאות. תהליכי ההפרטה והמסחור של מערכת הבריאות מעמיקים ומרחיבים את הפערים. בתוכנית הכלכלית שלנו יש לזה התייחסות נרחבת. לתקשורת.

 

בקור ובחום בשמש ובגשם המתנדבים והפעילים שלנו תמיד שם. הנה כמה תמונות ממבצע השטח שהיה אתמול. ומי שרוצה להתנדב, שיכתוב ל- mitnadvim2013@gmail.com

 

תסתכלו על הנבחרת הנהדרת שלנו ותבינו למה צריך להתפקד. עכשיו ומיד.

האם אתם מבינים את המשמעות המדהימה של היכולת לבחור במו ידיכם את הנציגים שלכם לכנסת? האם אתם מעלים על דעתכם שבלי המפקד הענקי שעשינו ערב ההתמודדות לראשות המפלגה, אז נתתם בי את אמונכם ובחרתם בי, היינו מצליחים להכניס לרשימה כל כך הרבה פנים נהדרות ונקיות, וכל כך הרבה אנשים צעירים, בצד הותיקים המשובחים, שגם בהם נתתם את אמונכם? ככה תחזקו אותי גם בהמשך הדרך הארוכה, הקשה והצודקת, וככה תהיו בעלי זכות מיוחדת להשפיע באמת על הפוליטיקה. התפקדו כאן ועכשיו.

 

הבחירות המיתולוגיות בבליך היו השבוע, התוצאות הן: יש עתיד 27%, הליכוד-ביתנו 25%, העבודה 23% ולמה אני חולקת אתכם את התוצאה הזאת? כי היא תוצאה מעולה בהתחשב בעובדה שכבר שנים צעירים לא הצביעו עבודה. ושאפו ותודה לתא העבודה בבליך, בראשות גלעד בנימיני, שעשו חגיגה מפוארת בחצר בית הספר, תראו איזה יופי:

 

שבוע טוב שיהיה לכם

וחג חנוכה שמח,

שלכם,

שלי

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית