ח'כ שלי יחימוביץ': זנות: כמו עבדות. 'זכותו' של הצרכן, סבלו של הקורבן

19.2.2012

 

זנות: כמו עבדות. "זכותו" של הצרכן, סבלו של הקורבן

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

השבוע, בלי להרגיש, התרחש אירוע היסטורי. החוק לאיסור צריכת זנות עבר בקריאה טרומית. המלחמה בזנות היא כמו המלחמה בעבדות. שתיהן מלחמות נגד סחר בבני אדם, שיעבודם, ודיכוי רוחם וגופם באמצעות כוח ושליטה תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שמדובר באדם כמונו. שתיהן, עבדות וזנות, היו חוקיות ומקובלות על פני אלפי שנים, זכו לברכת הממסד ונחשבו הכרחיות. העבדות הוקעה והוצאה מהחוק לפני 149 שנים. הזנות עודה אתנו, מוגנת בתירוצים דוחים. המאבק נגדה הוא לא פופולארי ומעורר אנטגוניזם עז, אבל אין לי שום בעיה לשלם עליו בנקודות של חוסר פופולאריות, פשוט משום שהוא כה צודק. העובדה שהחוק (של חברת הכנסת אורית זוארץ מקדימה, מגיע לה שאפו ענק) זכה לתמיכת ממשלה ועבר בטרומית (הוא בטח יתקל בעוד הרבה מכשולים עד שיכנס לספר החוקים) היא בגדר נס. וזה משמח אותי מאוד ומפיח בי תקווה בדבר הפיכתנו לחברה מוסרית יותר. לכן אני מדלגת השבוע על כל העדכונים החשובים, בהם תוכלו להתעדכן באתר שלי ומייחדת לזה את המייל השבועי.

 

כדי להיות בהירה ולהעביר לכם במלואה ובאופן מנומק את האמונה שלי - אני מביאה לכם במלואו פרק מהספר שלי "אנחנו - על כלכלה, חברה, מוסר ולאומיות בישראל" שיצא בשנה שעברה בהוצאת עם עובד. לפרק קוראים "זנות ופורנו. זכותו של הצרכן, סבלו של הקורבן", והוא תת פרק של החלק בספר הקרוי "זכותו של מי", שזו סוגיה שמעסיקה אותי מאוד.

 

זנות ופורנו. זכותו של הצרכן, סבלו של הקורבן

שיחה בין המכשפה הקשוחה והחכמה אזמרלדה ובין כומר צעיר בספרו של טרי פראצ'ט Carpe Jugulum ("תפוס את הגרון", בתרגום חופשי מלטינית):

- "זה לא עד כדי כך פשוט. זו לא סוגיה של שחור ולבן. יש כל כך הרבה גוונים של אפור..."

- "אין שום גוונים של אפור. יש רק צבעי לבן שהתלכלכו. אני מופתעת שאינך יודע זאת. וחטא, איש צעיר, הוא כשאתה מתייחס לבני אדם כאל חפצים, כולל לעצמך. זהו חטא".

- "זה הרבה יותר מורכב מאיך שאת מציגה את זה..."

- "לא זה לא. כשאנשים אומרים שדברים הם הרבה יותר מסובכים מכפי שהם נראים, הם מתכוונים לכך שהם מתחילים להיות מודאגים מכך שהם לא יאהבו את האמת. אנשים כחפצים. שם זה מתחיל..."

- "נו באמת, אני בטוח שיש פשעים הרבה יותר גרועים..."

- "אבל הם מתחילים בזה שאתה חושב על אנשים כעל חפצים".

 

זנות היא אחת הצורות הקשות של אלימות אנושית. היא משלבת בתוכה עבדות ופגיעה בכבוד האדם וחירותו ובגופו ממש. אדם אחד עושה שימוש בגופו של האחר ומנצל את חולשתו הנוראה ואת היותו קורבן שניגף אל שולי החברה. זנות אינה קשורה למין, אלא לאלימות, ואף שזו סיטואציה שנחזית לצרכנית, אשר במהלכה אדם "קונה" סחורה, היא רחוקה גם מלהיות צרכנית, שכן הסחורה במקרה הזה היא גופו של האדם וכבודו, ובחברה מתוקנת אלה אינם עומדים למכירה.

 

לא די בזה שהאדם המחולל את העוול הזה אינו צפוי לשום עונש ואף לא להוקעה, יש כאלה שרוצים להרחיק לכת. למה שלא למסד את הזנות, אומרים לי אנשים הרואים עצמם נאורים. ככה הזונות ייהנו מבדיקות רפואיות, יקבלו שכר הוגן, וישלמו מס הכנסה. למה שיעשו את זה בסמטאות אפלות, חשופות למחלות מין ולאונס?

 

כי זונה ממילא נאנסת שוב, ושוב, ושוב, תוך כדי "עבודתה". כי חברה שממסדת חוליים כל כך קשים, במקום להוקיע אותם ולהיאבק בהם, היא חברה חולה. כי אכן, זו אחת התופעות העתיקות בעולם, וקשה עד בלתי אפשרי להעלים אותה מעל פני האדמה, אבל אם זה הטיעון, למה שלא נמסד עוד תופעות מזעזעות שממילא קיימות?

 

רצח למשל - הרי גם זו תופעה שהאנושות מוקיעה ומענישה, אבל לא מצליחה למגר. אז למה לא לבצע רצח בתנאים מבוקרים, באופן שלא ייפגעו חפים מפשע, ורכב הובלה סניטרי יטפל בפינוי הגופה, במקום שיגלה אותה איזה עובר אורח מבועת? ואולי נמסד גם אונס? במקום שהקורבן תחטוף מכות רצח ואולי גם תירצח, היא פשוט תיאנס כחוק ותוך בקרה. על האנס ייאסר להכניס לחדר כלי נשק. צוות רפואי יחכה לה מחוץ לחדר שבו יתבצע האונס, ומתנדבת של מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית תקלוט אותה מיד.

 

מיסוד של תופעות אנושיות מחליאות הוא השלמה נורמטיבית ומוסרית של החברה עם התופעות האלה, והוא מלבה ומעצים אותן, ומחדיר אותן אל לב ההסכמה החברתית.

 

ההיסטוריה האנושית רצופה תופעות בלתי נסבלות שנתפסו על פני עידנים כחלק מדרכו הטבעית של עולם, והועברו מדור לדור כאמת מוחלטת וככורח המציאות. אם ייפסקו, סברו מי שעל פני מאות ואלפי שנים שימרו עוולות נוראות, יתערער הסדר החברתי, תתמוטט הכלכלה, זה יהיה מנוגד לטבע האדם או לרצון האל.

 

תחשבו כמה תופעות כאלה היו במהלך ההיסטוריה, שהיו נורמטיביות לחלוטין, משוכללות, מעוגנות בחוק, ובלא שום סנקצייה בצדן. ובכל זאת, בסופו של דבר, מוגרו ועברו מן העולם הודות לרוח האנושית, לצדק, למוסר, לתעוזתם של קומץ אנשים עזי נפש שפתחו במאבק, אשר בראשיתו היה מאבק משונה של מיעוט, אבל אחר כך סחף אומות שלמות.

 

עבדות למשל - העבדות הייתה חלק בלתי נפרד ממשקי הבית ומהכלכלה האנושית לאורך ההיסטוריה כולה. מיגורה הסופי הוא טרי יחסית, בן לא יותר מ-150 שנה.

 

או מעמדן של נשים - לאורך ההיסטוריה כולה נשים לא היו זכאיות לחינוך, או לרכוש משל עצמן. וכשהחלה שיטת השלטון הדמוקרטית להתפשט, הן לא היו זכאיות לבחור ולהיבחר. ואילו היום, וזו תופעה טרייה לגמרי, עוד יותר ממיגור העבדות, אין מדינה בעולם שאינה מעניקה לנשים זכות בחירה.

 

כפי שבעבר נתפסו העבדות ודיכוי הנשים, גם הזנות עדיין נתפסת, יחסית, מאוד נורמטיבית, והמאבק בה מפגר קשות אחרי מאבקים אופנתיים אחרים הקשורים בזכויות אדם.

 

אי-היכולת לתפוס את התופעה הזו בכנף בגדה - לסמן אותה כפסולה מעיקרה, ולהגדיר כעבריין את מי שעושה שימוש בגופו של האחר בתמורה לכסף - נובע במידה רבה מכך שזו תופעה שמראית העין שלה משתנה כמו אמבה ויש לה כל הזמן שמות חדשים, המחזירים וממקמים אותה בכל פעם מחדש בשדות לגיטימיים. "מכוני עיסוי" או "מכוני ליווי" במקום בתי זונות. פורנוגרפיה, שהיא זנות מצולמת. נגישות קלה, בשל הגלובליזציה, למקומות וארצות שבהם קונים מין ממי שקל לשכוח שהוא אדם כמוך בשל שונותו האתנית.

 

גם רטוריקת השוק החופשי, הניאו-ליברלית, חדרה לכאן ושיבשה לגמרי את עולם המושגים. לכאורה יש כאן אלמנט של בחירה, של שוק חופשי של סחורות, של מי שרוצה למכור ושל מי שרוצה לקנות. חסידי הזנות יאמרו שלמדינה, לרגולטור, למבקרים מוסרניים - אין זכות להתערב ביחסי המסחר האלה.

 

זו תפיסה אכזרית ומשובשת. אלמנט הבחירה של הזונה במה שהיא עושה הוא פיקטיבי ומדומה. הדיבור על זכות הזונה "לבחור" בזנות מתקיים, אם בכלל, מתוך סגידה למושגים מערביים שקריים, אורווליאניים: חופש בחירה, חירות הפרט, הזכות לממש את עצמך.

 

חופש בחירה? מישהו מכיר ילדה שבכיתה א', כששאלו את הילדים מה ירצו להיות כשיהיו גדולים, אמרה "כשאגדל אהיה זונה"? אין אישה ש"בחרה" בזנות, אם כי אם ממש תפעילו את טובי התחקירנים אולי תמצאו במחלקת הביזאר את מדענית האטום היחידה שירדה מהפסים והחליטה לממש את חופש הבחירה שלה ולשנות את עיסוקה לזונה.

 

במקרה הטוב, נערות ונערים ונשים מידרדרים לזנות מתוך עוני מרוד, מצוקה קשה, התמכרות לסמים, ומפגש הרסני עם סרסור. זה במקרה הטוב. במקרה הרע, הם אפילו לא עוברים את שלבי ההידרדרות, אלא פשוט נחטפים, מועברים במרמה או נמכרים באזורי עוני הנחשבים אזורי טרף קל לסוחרי אדם.

 

למרות כל אלה, הזנות בכל זאת מעוררת דחייה אצל רבים מבני האדם הסבירים, אבל יש תת-מחלקה של הזנות שהיא הרבה יותר מקובלת ונורמטיבית: הפורנוגרפיה. כאן כבר משתולל בלבול מושגי ומוסרי מוחלט, כששוחרי זכויות אזרח נלחמים בעד ה"חופש" לצרוך פורנוגרפיה, ורותמים למאבקם את "חופש הביטוי". הם מדברים על זכותו של צרכן הפורנו לצפות בלא צנזורה בכל מה שמתחשק לו.

 

גם אני שוחרת נאמנה של חופש הביטוי, ומוכנה להיאבק עליו גם כשהוא נוגע במקומות מוקצנים, אבל השאלה כאן היא חופש הביטוי של מי, לעזאזל? של תאילנדית בת 13 ואוקראינית בת 17 שנחטפו או נמכרו, וכעת, מסוממות ובלי דרכון "מועסקות" בזנות או בזנות מצולמת? ולמה זכותו של צרכן פורנו מערבי מפונק לחופש הצרכנות והביטוי לא מתכתבת כאן בשום צורה עם שעבודן של הנשים האלה ועם גורלן המר? מושגי החופש והבחירה הם שפת חייזרים למיליוני נשים וילדים מדרום אמריקה, מחבר העמים וממזרח אסיה - הנמכרים, נסחרים, מסוממים, נאנסים ומעונים לצורכי תעשיית המין, שהפורנו הוא חלק בלתי נפרד ממנה.

 

ליבת הדיון לא אמורה להימצא כלל במתחם הזה של דיונים עקרוניים על צרכנות ועל חופש ביטוי, אלא במקום אחר, שאותו גם אנשים המחשיבים עצמם מאוד מוסריים נוטים משום מה לשכוח, ומסרבים להכניס אל תוך מרחב ההכרה שלהם. עיוורים לחלוטין לסבל הזולת, הם שוכחים כי גם הפורנו, כמו הזנות, משמעו בעיקר פשיעה, אומללות, ניצול וסבל.

 

פורנו "רך" כבר לא מספק את הצופים, והדרישה לאספקת פורנו קשה מתעצמת בכל העולם. זונות "רגילות" כבר לא מוכנות לעבוד היום בפורנו, כיוון שהתחום נעשה אלים ואפל מעבר למה שאפשר לשאת. נכון להיום, הרוב המכריע של הנשים המופיעות בסרטי פורנו הן שפחות חטופות, מה שהאוזן של הצרכן המערבי לא כל כך רוצה לשמוע. רק קמצוץ נטול משמעות סטטיסטית של עבדי התעשייה הם "כוכבי פורנו" מתוגמלים.

 

מתנגדי הפורנו מרבים לציין את הנזק שצפייה בפורנו מחוללת בנשמותיהם הרכות של ילדינו, הנחשפים בקלות רבה לחומרים האלה. את החינוך הרע שזה מעניק להם בכל מה שקשור לאהבה, למין, ליחס לנשים. אלה נימוקים חשובים, אבל אני מודה שאף שהם כבדי משקל, הם פחות מעסיקים אותי. בעיני, מסוכן הרבה יותר וחינוכי הרבה פחות לילדים ונערים לפתח עיוורון ממאיר לסבל אנושי. הדיון, לשם שינוי הוא לא עלינו ולא על מה שזה עושה לנו ולילדינו, אלא על ניצולם ושעבודם של אחרים.

 

ב-2003, לפני שזמינות הפורנו באינטרנט הפכה את העיסוק בו בכל הקשור לערוצי הטלוויזיה לפחות רלוונטי, נעתר בג"ץ לעתירה של פלייבוי והתיר לשדר פורנוגרפיה בטלוויזיה. זו הייתה החלטה מקוממת ותלושה מן המציאות הגלובלית, משום שעסקה אך ורק בזכויותיו של הצרכן המערבי, ב"חופש הביטוי" וב"חופש העיסוק". היא לא התייחסה ולו ברמז להפרה האיומה, המתמשכת, של זכויותיהם של חומרי הגלם של תעשיית הפורנו: בני אדם. החלטת בג"ץ הייתה חיזוק מצער לעוד שגיאה רווחת, כאילו מי שתומך בזנות ובפורנו הוא "נאור" ומי שמתנגד להן הוא "חשוך".

 

להסביר למה זנות היא עוול אמור היה להיות ממש קל. לכאורה קל יותר מאשר להסביר כל עוולה אחרת. ובכל זאת, בכל פעם אני נדהמת מחדש כשאנשים שיש לי אתם כל כך הרבה מן המשותף, מגלים ריק מוסרי כשזה מגיע לכאן.

 

"את כופרת בזכות הבחירה של דוקטורית באוניברסיטה, למשל, שעשתה בחירה מודעת לעסוק בזנות כי זה גורם לה הנאה?", שאל אותי ברצינות תהומית ידידי השמאלני, מרצה באוניברסיטה.

 

"אני חייב להיפגש אתך ולשכנע אותך שהפללת לקוח היא עוול, ושאם החוק הזה יעבור הזונות יהיו קורבן לאלימות", אמר לי דוקטור אחר, סוציאליסט ציוני חד כתער, שחשבתי עד אז שהוא תאומי האידיאולוגי.

 

"ועכשיו", שאלתי אותו, "עכשיו, הן לא קורבן לאלימות כל חמש דקות? מה זה הדבר הזה שהן עוברות, אם לא אלימות? הנאה? בילוי? מסחר?"

 

חבר אחר שלי, לוחם אפקטיבי למען זכויות עובדי קבלן, סח לי ברצינות על זכותן של ה"עובדות" בזנות "לבחור" ב"מקצוע", שיש בו אף "גמישות בשעות העבודה"(!) הוא גם הדגיש בנאורותו את העובדה שיש ליישם לגביהן את חוקי העבודה וחוקי המגן.

 

כמה ימים אחר כך, כשהתלונן אותו חבר בטלפון באוזני עוזרי הפרלמנטרי לשעבר עמית בן צור, על התגובה הקשה שלי לדבריו, שמחתי לשמוע את עמית מציג לפניו בתשובה את השאלה הבאה: "אם היית חי בתקופת העבדות באמריקה, היית מתאמץ למסד את העבדות וליישם לגבי העבדים את חוק הזכות לעבודה בישיבה למשל, או שהיית מצטרף ללוחמים נגד העבדות?"

 

העיוורון, ההחפצה, שלילת צלם האדם של האחר, הם שמאפשרים את הדואליות המוסרית הזאת גם אצל אנשים ממש טובים וממש מוסריים. לאלה, וגם לסתם מי שבוולגריות ובלי משים חושבים שזנות זה אחלה מקצוע, ושפורנו זה סבבה, אני ממליצה לעצום את העיניים ולעשות תרגיל מחשבתי קטן ומעט מכאיב:

 

חשוב על הבת שלך, המתוקה, הרכה, האהובה - זונה. או "כוכבת" סרטי פורנו. או "סתם" חשפנית על מוט במועדון. ואם אין לך בת, חשוב על הבן שלך. ואם אין לך ילדים, חשוב על אישה שאתה אוהב: אמא, אחות, חברה. זה מצמרר, נכון? תעשה כל שביכולתך כדי שלא ייפול בחלקן גורל כזה; ואכן, אין אדם שמגיע לו גורל כזה.

 

הפרק גם מופיע באתר שלי וגם בפייסבוק אם תרצו לשתף.

 

שבת שלום,

שלכם,

שלי

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית