עמרם מצנע: שינויים חברתיים - ירוחם כמשל, פוסט חדש

פוסט חדש בשם שינויים חברתיים – ירוחם כמשל פורסם בבלוג מצנע.

מועד פרסום הפוסט: 12 באוגוסט 2011, 0:01.

 

מאת: בת-שבע נוסבאום

 

אורח חודש יולי בכנס הציוני היה אלוף (במיל') עמרם מצנע. הציבור מכיר את האיש מצנע מימי פעילותו בעיריית חיפה, ואחר בחמש שנות כהונתו בוועדה הממונה של ירוחם.

 

וכמה מלים על האיש: עמרם מצנע, אלוף (במיל') הוא בעל עבר עשיר בצבא, נשא בתפקידי פיקוד ומטה, פיקד על חטיבות בצה"ל והיה ראש מחלקת מבצעים במטכ"ל וגם נפצע במהלך שירותו. לאחר שחרורו פנה לתחום האזרחי, לעיריית חיפה, שם זכה בבחירות והתמנה לראש עיריית חיפה. לאחר מכן התמנה עמרם מצנע לעמוד בראש וועדה קרואה בירוחם.

 

בדבריו בפני הקהל בבית "יד לבנים" אמר מצנע, שהאיום האמיתי של ישראל הוא האיום מבית. אם לא נמצא דרך ליצור יותר סולידאריות ומעורבות חברתית, נאבד את תחושת השליחות והאחווה, ואיתה נאבד את היכולת לעמוד באיומים מבחוץ.

 

ב-6 השנים האחרונות למד מצנע פרקים חדשים שלא הכיר על החברה הישראלית. אנחנו חברה של פסיפס מדהים, הוא אומר, אנשים שהגיעו אלינו מכל רחבי העולם ליצור פה חברה גדולה חדשה. ישראל השנייה או השלישית, כפי שהיא נקראת, היא ישראל האמיתית.

 

בשנות כהונתו בירוחם הייתה לו ההזדמנות "לשבור את הקרח", ליצור הזדמנויות חדשות ולהכיר מה זאת עיירת פיתוח.

 

אומר מצנע: "למרות שיש פה נוער נפלא, ציוני ואכפתי, אנשים עם רצון אמיתי, כולם מחפשים את הדרך. הם צריכים ציונות, עשייה חברתית" הנה, גם במקום נידח כמו ירוחם יש אנרגיות ורצון לפעול. יש ציבור גדול, דומם ושותק, שלא משתפים אותו. כולם רוצים לפעול, "אבל לא בפוליטיקה". לדבריו זוהי טעות. הכול זה פוליטיקה, אומר מצנע, וחבל שכוחות טובים וראויים אינם נכנסים לפוליטיקה.

 

אשר למחאה המתפשטת בציבור, היא יוצרת הבחנה בין תפיסת עולם סוציאליסטית שבה המדינה מעורבת ולוקחת אחריות בנושאים מרכזיים. לדבריו נושאי המחאה אינם ממוקדים. כולם מבינים שיש נושאים קריטיים שאותם אין להפריט ואסור להעביר לגופים פרטיים, גם אם הם יותר יעילים, שכן בתכליתן הן נוצרו למטרות רווח.

 

אנחנו מצפים מהמדינה שתהיה מעורבת יותר. מצנע טוען שיש הבדל משמעותי בין הישגי ילדים מהמרכז, "מהכרמל", לבין ילדים מירוחם. זה המקום שבו צריכה המדינה להפעיל סמכותה. תופעת ההפרטה המתפשטת היום מגיעה עד לבתי אבות, מעונות לנשים מוכות ומעונות ילדים. אלה תחומים חשובים מדי לכולנו מכדי שיהיו בידיים פרטיות.

 

והנה סיפור לדוגמא: בירוחם אושר דיור לזוגות צעירים. במכרז עלה יזם/קבלן שזכה בשטח. הוא "ישב" על הקרקע שנה וחצי וכאשר החלה ירוחם להתאושש ונרשמה הגירה חיובית, עלו גם המחירים, ואז אותו קבלן מכר את זכותו לקבלן אחר ברווח נאה!

 

מצנע התנדב להגיע לירוחם בלי להכיר כלל את היישוב. דבר ראשון שעשה היה להגדיר מטרות. בירוחם היה צריך להגדיר קודם את החזון, את היעד המבוקש, שהרי גם מנהיגות נוצרת מתוך הגדרת מטרות ויעדים, כי כך מתמקדים במה שרוצים ועושים. לא פחות חשובה גם הגאווה וההתחברות. התחושה הנחוצה של התחברות למקום בו הם נמצאים. זה לא היה מובן מאליו. לא כל הזמן היו אנשי ירוחם גאים במקום. אך ברגע שיש "מחוברות" יש גם אנרגיות ורצון לשנות.

 

"מי המשפיע הגדול על חיי?" שואל מצנע. והתשובה היא "אני המשפיע על חיי וכמובן גם המדינה, אך בעיקר זה "אני", בכוח הידיעה וההבנה של "אם אין אני לי מי לי". זה אחד המסרים שמצנע שקד להעביר בירוחם.

 

בפועל יישובי הפיתוח זקוקים לתמיכה וסיוע מסיבי כדי שיקומו על רגליהם ויבצעו דברים נפלאים. אצלנו נהוג לקטר וליילל כדי לזכות בתואר "המסכן". נוהגים לבקר את כולם ולא כל כך שואלים "מה אני עשיתי ומה יכולתי לעשות ולא עשיתי". בירוחם יש תחושה של "אנחנו תלויים בחסדי אחרים". בתפיסת העולם שנוצרה אנשים למדו להבין שצריך להפסיק להיות מסכנים ולפעול בעצמם. ואכן, התוצאות מדהימות, ובכל תחום ובמיוחד בחינוך. אנשי ירוחם למדו להכיר את מצנע ולהעריך אותו.

 

עמרם מצנע קורא שלא להסתפק באמירת "עשינו הכול ולא הצלחנו". יש להמשיך ולפעול, כי בסוף משיגים מטרות ויש הצלחות, אך יש צורך במנהיגות שהיא דוגמא אישית. מנהיג חייב להראות את הדרך בהתנהגותו ובנכונותו להוביל. כאשר מנהיגים שלנו חוטאים בשחיתות או בזלזול בכסף ציבורי, זה משרה על הציבור תחושה ש"אני צריך לדאוג לעצמי", וזה נכון בכל מקום.

 

השנים בירוחם נתנו למצנע הזדמנות ליישם את כל שלמד וידע ביישוב הקטן הזה בן 10,000 איש, יישוב מאד לא הומוגני. יש בה מכל גווני הקשת החברתית: מחרדים ועד לחילוניים גמורים, ממזרח וממערב. גלי העלייה שהגיעו לירוחם היו שונים זה מזה והשפיעו מאד על המנהיגות המקומית, ומעניין שדווקא במקומות קטנים ו"שכונתיים" קשה מאד להזיז דברים.

 

אומר מצנע: "פריפריה זה לא רק עניין גיאוגרפי. פריפריה מתבטאת גם בחברתיות ובשכבות הסוציו-אקונומיות. יש שכונות במדינה החשות ממודרות וכאילו "חיצוניות", סוג של חברה בתוך חברה. הפריפריה המנטאלית היא הקשה מכולן. יש שם קבוצות החיות בתוך "גטאות" לשוניות ותרבותיות שמאד קשה לחדור אליהן ולפתוח אותן".

 

הכול אפשרי, אומר מצנע. גם בעיות מורכבות ניתנות לפתרון עם הכלים הנכונים. זו משימה גדולה ומורכבת, אבל העתיד לפנינו ואנחנו נעמוד בה.

 

אם טרם נרשמתם לחוג הבית של מצנע בפייסבוק - זאת ההזדמנות. לחצו כאן.

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית