עמרם מצנע: שינוי בסדרי העדיפויות: צדק ורווחה - לא צדקה ורווח

פוסט חדש בשם שינוי בסדרי העדיפויות: צדק ורווחה - לא צדקה ורווח פורסם בבלוג מצנע.

מועד פרסום הפוסט: 1 באוגוסט 2011, 13:51.

 

אי אפשר שלא לחוש בהתרגשות כשרואים את הרבבות שגדשו את כיכרות הערים במוצאי שבת. הזעקה הזאת היא זעקה אמיתית, שבאה למחות על מצוקה אמיתית, והיא לא תשכך ולא תגווע

 

מה שהתחיל כמחאה על מצוקת הדיור הלך והתגבש לקריאה ציבורית לשינוי סדרי העדיפויות של המדינה - לא רק בדיור אלא גם בחינוך, בבריאות וברווחה. בין השלטים שהונפו אמש היה אחד שצד את תשומת לבי: רוצים צדק ורווחה ולא רווח וצדקה. זוהי בעיניי תמציתו של השינוי שצריך להתחולל בסדרי העדיפויות. במדינה שבה אני רוצה לחיות ולהוריש לנכדיי כל אזרח צריך ליהנות מביטחון חברתי, כל אחד זכאי לחינוך ולבריאות - אלה הן זכויות יסוד ולא צדקה שהממשלה או נדבנים מעתירים ברוב טובם על האזרחים.

 

על סמך הניסיון שצברתי ב-15 השנים האחרונות במערכת המוניציפאלית, אני מאמין שישנם מספר צעדים שניתן לבצע על מנת להביא לשיפור מצוקת הדיור. אין פתרונות קסם ותרופות בזק. את מה שקולקל ועוות במשך שנים לא יתקנו בחודשים - אבל יש פתרונות ויש מה לעשות. על מה ניתן לבצע בטווח הקצר דיברתי בלונדון את קירשנבאום

 

אדמת מדינה

 

אחד הדברים שמקוממים אותי ביותר הוא הדרך שבה מנהלת המדינה את הקרקעות אשר בבעלותה. האדמות הללו הן של כולנו - לאף סקטור אין עליהן בעלות בלעדית והשימוש בהן צריך להיות לטובת הכלל. האינטרס הציבורי, ולא קופת המדינה, הוא שצריך לעמוד לנגד עיניו של מי שאחראי לניהול הנכס הלאומי ששמו אדמות מדינה.

 

כצעד ראשון הייתי פועל לכך שעלות האדמה בפרויקטים ציבוריים - וגם בבנייה פרטית - יעמוד על אפס. המדינה גובה מאיתנו מסים רבים על רכישת דירה, אין סיבה שנשלם גם על האדמה. היא שייכת לנו, אזרחי המדינה.

 


מצנע עם תומכים בשוהם

שינוי בסדרי העדיפויות

 

אבל שינוי אמיתי לא יכול להצטמצם לשורה של צעדים מנהליים. הציבור הרב והנפלא שגדש את הרחובות מדבר על צדק חברתי - וזה יושג רק באמצעות שינוי מהותי בסדרי העדיפויות של מדינת ישראל.

 

ביבי ואנשיו הנשלחים לתקשורת מנופפים במספרים - הצמיחה עלתה, האבטלה ירדה. כל כך טוב לנו, ואנחנו אפילו לא הרגשנו. בחנו את עצמכם ואת הקרובים אליכם: האם חשתם בשנים האחרונות שמצבכם הכלכלי השתפר? האם אתם ובני משפחותיכם נהנים מפירות הצמיחה המהוללת?

 

הרוב הדומם אשר מחוללי המחאה הם מייצגיו, הוא אשר אחראי לרוב רובה של הצמיחה. אלה האנשים שעובדים, מייצרים, יוזמים ומשקיעים את כשרונם וזמנם. כיצד יתכן שאותו רוב נושא בנטל אך אינו נהנה מהפירות? לאן הולך הכסף שהמדינה גובה מאתנו במסים, לאן זורמים המיליארדים שהרוב הדומם מייצר?

 

את התשובה אתם כבר יודעים: מדינת ישראל מעדיפה להשקיע את הונה בשטחים שמחוץ לקו הירוק, היא מבכרת להעניק רווחה לסקטורים לא יצרניים בעלי ייצוג קטן אך רב כוח במערכת הפוליטית - החרדים, והיא ממשיכה שוב ושוב להגדיל את תקציב הביטחון בצורה בלתי מבוקרת ולא חיונית לביטחון המדינה.

 

אפשר להחזיר את התקווה

 

כל אלה חייבים להשתנות. לאחר שאבחר לעמוד בראש מפלגת העבודה אהפוך אותה לאלטרנטיבה ראויה לשלטון שאינו סופר את אזרחיו. הצטרפו אלי וביחד נחולל את השינוי

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית