עמרם מצנע: בחירות הן לא מנזר של שתקנים

פוסט חדש בשם בחירות הן לא מנזר של שתקנים פורסם בבלוג מצנע.

מועד פרסום הפוסט: 2 ביולי 2011, 15:26.

 

 

בחירות הן לא מנזר של שתקנים. מנהיג אומר את האמת גם שהוא נשאל שאלות קשות.

 

כשנשאלתי על ידי גידי ויץ לכתבה של מוסף הארץ לא הסתרתי שבעיני למועמד שאין לו אג'נדה בנושאים מדיניים, ביטחוניים, חינוכיים ועוד לא יוכל להחזיר מפלגת העבודה לשלטון. "יש לי הערכה למאבקים של יחימוביץ' ולעבודה הפרלמנטרית שלה, רק שאני חושב שלפעמים היא שופכת את התינוק עם המים. אני בא ממקום קצת שונה ממנה - מקום של עשייה. לא רק בירוחם אלא גם בעשר שנים בראשות העיר חיפה. הקבלות שלי מדברות על עשייה והתמודדות. כשאתה מחוקק, ההתמודדות שלך היא שונה לחלוטין. אתה תופס איזה נישה מסוימת, חשובה ככל שתהיה. יש גם עוולות בתוך החברה הישראלית, שבהם לא תמצא את שלי. בעניין העובדים הזרים, המיעוטים, ערביי ישראל, היא פשוט לא שם. כל התחום המדיני-ביטחוני - תחום מרכזי, איך שלא תהפוך את זה - הוא לא קיים מבחינתה".

 

ממש אתמול נחשף בתחקיר גדול של ידיעות אחרונות על מפקד החרדים של עמיר פרץ בנתיבות. על כך גם דיברתי בכתבה. "הפריימריס הם פתח גדול מאוד לאנשים שאין להם שום קשר למפלגת העבודה, לאנשים שאין להם שום עניין במפלגת העבודה, ולאנשים שאולי לטובת עניין מסוים - שוחד, כסף וכדומה, יש להם עניין. אני יודע באופן אישי על אנשים שמקבלים כסף עבור כל טופס שהם מביאים. הכוונה שלי במילים 'פלנטה אחרת' היא שהתופעות האלה באות מארץ פוליטית אחרת, מתרבות פוליטית אחרת, ללא כל רקע עדתי.

 

כשהגעתי לירוחם, חצי מהעיירה יצאה לרחוב לראות מי זה החייזר הזה. מישהי אמרה: 'תביאו לנו עוד שמאלנים אשכנזים, אנחנו אוהבים אותם', ומישהי אחרת אמרה: 'הוא בא מפלנטה אחרת'. לטעון שיש לי משהו נגד מזרחים, זה פשוט שטויות.

 

"גם בוז'י וגם יחימוביץ', מה הם אומרים, בעצם? 'חבר'ה, מפלגת העבודה לא הולכת להיות בהנהגה, או להיות במרכז הבמה.  הם מוותרים מראש, ומדברים קודם על שיקום, כאילו אנחנו חברת המשקם. ודעתי היא שיו"ר מפלגת העבודה צריך להיות מנהיג שיש לו פוטנציאל להיות ראש ממשלה. אני היחיד שיכול להביא מספר דו ספרתי של מנדטים, בעוד אם מי מיתר המועמדים ייבחר, ייגזר גורלה של מפלגת העבודה להיות מפלגת נישה".

 

מנהיגות

 

"מי שהיה 30 שנה בצבא, לא באפסנאות, לא בשק"ם, לא בתזמורת צה"ל, אלא בכל תפקידי הפיקוד, ובכולם הלכו אחרי חיילים, במלחמה, ובאירועים שבין מלחמות; בעמדות האלה לא יכול להיות בן אדם שהוא לא כריזמטי ואין לו מנהיגות. זה נכון שכל השפה שלי וכל ההסתכלות שלי היא הומניסטית, ליברלית, דמוקרטית, מתחשבת, רואה חוסר צדק, או פגיעה בערכים, זה אני. אבל ראינו לאן הובילו אותנו מנהיגים כריזמטיים וכוחניים כמו שרון, כמו ברק, כמו ביבי נתניהו".

 

על נתניהו וממשלתו

 

"הוא אדם מסוכן למדינת ישראל. הוא מהמר על היכולת להרוויח זמן, וההימור הזה דוחף את מדינת ישראל בשנתיים האחרונות למלכודת בדמות ההכרזה על מדינה פלסטינית בספטמבר. תראה, אריק שרון, היה חסיד השיטה של להפוך את המציאות בשטחים לבלתי הפיכה. הוא זרע יישובים תחת כל גבעה ועץ רענן שאפשר היה, כדי ליצור את הפלונטר הבלתי-פריק. אבל כשהוא התיישב על הכיסא, הוא התחיל להבין ואין לי ספק שאם לא היה קורה לו מה שקרה היינו יוצאים גם מיהודה ושומרון. אני לא יודע באיזה אופן הוא היה יוצא משם כי את היציאה מעזה שרון עשה בצורה הכי מטומטמת שאפשר, באופן חד-צדדי ולא בהסכם וכך הוא למעשה המליך את חמאס. שרון גם המליך את חיזבאללה – הוא היה הסטרטר להקמת הארגון כשיזם את מלחמת לבנון הראשונה. העובדה שמפלגת העבודה ישבה עם ליברמן באותה קואליציה (בימי פרץ וברק) היא חטא שלא יכופר. אני לא אשב איתו באותה קואליציה".

 

על מפלגת העבודה

 

"ברמה האידיאולוגית מפלגת העבודה איבדה את הזהות שלה. אם הזהות שלה הייתה חברתית, שאיפה להסדרת היחסים עם שכנינו במזרח התיכון, פשרה טריטוריאלית עם הפלסטינים, אז מאז 77' היא מחפשת כל דרך להתחבר לכל קואליציה ולא משנה לאיזו קואליציה. הרציונל שהנחה את ראשיה לאורך כל השנים אומר: 'אנחנו אנשים אחראים, אסור לנו להשאיר רק אותם, את הימין, לנהל את המדינה', כשהתחושה היא שצריך לקחת חלק בעשייה שהרי אנחנו לא יכולים להתנתק מהעטינים של השלטון, כי שלטון זה ג'ובים, שלטון זה השפעה, ודאי סמלי השלטון, שנלווים לכך. מפלגת העבודה שהייתה אמורה לתת רשת ביטחון חברתית, למנוע הפרטות בכל מחיר ולדאוג למעמד הביניים, בעצם הסתלקה מכל המקומות האלה ואיבדה את זהותה. החלק השני קשור באמת לדנ"א הפנימי של מפלגת העבודה, שבו הדמוקרטיה הגיעה למצב של אנרכיה".

 

"אם רוצים לקחת מפלגה שנמצאת על שולחן הטיפול הנמרץ, ולעשות בה טיפול כירורגי תוקפני כזה, אגרסיבי, מין שוק חשמלי אז אתה לא יכול לעשות את זה more or less of the same. על כן אני אומר שלפחות לבחירות הבאות, כהוראת שעה, יש לקיים מנגנון, שיסוכם בדרכים דמוקרטיות, שייצור מצב שבו יהיה מסלול אחד לחברי הכנסת הקיימים, לוותיקי מפלגת העבודה, כאלה שנמצאים בתוך הפוליטיקה, שכן יכולים לגייס, נגיד, תמיכה, ומסלול ירוק לאנשים שאנחנו חפצים שהם יתגייסו, מנהיגים שאני מזהה אצלם את החיידק שלא רוצים ללכת לעשות פריימריז בחארת-אל טאנאק או בזרנוגה. יש לא מעט מהעסקנים שאומרים לי 'שתוק, אל תגיד את זה'. ובטוח שחלק יקפצו וירעישו בכל הפעמונים. זה היה בדיוק אותו דבר אז. הלא אם אתה מסתכל על זה יותר בגדול, באסטרטגיה, תנועת העבודה, אני לא מדבר רק על מפלגת העבודה, אבל תנועת העבודה לא השכילה להתקדם עם הזמן בכלום".

 

לכתבה המלאה במוסף הארץ

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית