ח'כ יצחק (בוז'י) הרצוג בעקבות דברי השופט גולדסון: 'לא יוצאים מהקיבעון'

28.4.2011

 

שלום חברים,

 

מעביר לעיונכם את הפוסט החדש שהעלתי בתפוז בעקבות דבריו של השופט גולדסטון.

אני מזמין אתכם לקרוא וכמובן גם לעקוב אחר הבלוג שלי בתפוז.

 

שימרו על קשר,

יצחק (בוז'י) הרצוג.

 

לא יוצאים מהקיבעון

 

שבת בצהריים. מהדורות החדשות מצטטות בהרחבה קטעים ממאמר שפרסם השופט ריצארד גולדסטון בעיתון "וושינגטון פוסט" בו הוא מודה על מה שישראל טענה שוב ושוב, צה"ל פגע באזרחים בשוגג ואילו חמאס הוא זה אשר פוגע באזרחים חפים מפשע בכוונה תחילה.

 

ההודעה הזו, שמעוררת גל של תגובות במערכת הישראלית, מחזירה אותי שנתיים אחורה. הימים שאחרי מבצע עופרת יצוקה. ישראל נלחמת מלחמת חורמה מול מנהיגי העולם והתקשורת הבינלאומית כדי להוכיח את צדקת דרכה. כן, לפעולה של צה"ל ברצועה היה קייס, בכל היבט, בוודאי שגם מהיבט המשפט הבינלאומי.

 

אלא, שלא כולם בקרב הקהילה הבינלאומית משוכנעים בכך ומועצת זכויות האדם של האו"ם, היא גוף מושחת, מחליטה החלטה חד צדדית ופסולה מיסודה, להקים ועדת חקירה בראשות השופט גולדסטון, שתחקור את המבצע בעזה.

 

בישראל מתלבטים והנטייה היא להחרים את ועדת גולדסטון ולא לשתף פעולה עם ועדת חקירה שעלולה לחשוף את צה"ל לחקירה של גורם חיצוני בוודאי לא של ועדה מטעם זכויות האדם של האו"ם.

 

באותם ימים אני חבר בממשלה, חבר בקבינט המדיני-בטחוני הממונה גם על הסיוע ההומניטארי לעזה. אני מקבל על עצמי לקחת חלק פעיל ביותר בהסברת ישראל בעולם. אני עושה זאת מתוך הכרה ברורה שאני שלם לחלוטין עם מבצע "עופרת יצוקה" ואין לי כל חרטות לגבי התנהלות ישראל וצה"ל משך כל ימות המבצע.

 

אלא שמנגד, אני חש שאי שיתוף פעולה עם ועדת גולדסטון תהיה טעות מרה. מתוך זאת, אני משגר במאי 2009 מזכר מפורט לראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ עם בקשה - תשקלו שנית. אין מנוס מאי שיתוף פעולה עם הוועדה. הבחירה להתעלם מהדוח ברמה הממלכתית ולא לאפשר למקבלי ההחלטות להציג את עמדת ישראל על טיעוניה הרבים וההגיוניים תהיה טעות.

 

במקביל, מוקם קבינט מיוחד לדון בשאלת מדיניות ישראל ביחס לוועדת גולדסטון. כחבר בקבינט הזה, אני מוצא את עצמי בבדידות מוחלטת מול עשרת חברי הקבינט האחרים, כאשר אני טוען בתוקף כי חייבים לשתף פעולה עם גודלסטון. אני מבהיר שמדובר באישיות בעלת מעמד בינלאומי מיוחד בזירת המשפט הבינלאומי וציוני מוצהר. הוא היה החוקר הראשי של רואנדה, בוסניה, שופט בית המשפט לזכויות אדם של ממשלת דרום אפריקה. מתוך ראיית הנולד אני ממשיך לטעון כי נכון לבוא אליו, לדבר איתו לנהל איתו דיאלוג. אני מסביר שלישראל אין פריבילגיה "לשחק ברוגז" עם השחקנים השונים בזירה הבינלאומית, שזה לא משרת את האינטרס שלנו. אבל אף אחד לא רוצה לשמוע. שר החוץ ליברמן, אפילו מרחיק לכת ונותן הוראה לא לשלוח אליו שליח.

 

לצערי, לעמדתי לא היו שותפים. בניגוד לעמדת ראש הממשלה והשרים שדנו בעניין אני משוכנע שניתן היה להגיע לתוצאה אחרת, אם היינו מדברים עם גולדסטון. אני יודע שבאותם ימים הוא התכתב עם ידידים ישראלים ותמה מדוע ישראל מסרבת לדבר איתו?

 

היום שנתיים אחרי, ברור שעמדתם של ליברמן, ברק ונתניהו הייתה שגויה מלכתחילה. ניתן היה לשכנע את גולדסטון בצדקת הקייס הישראלי מראש.

 

החמור מכל הוא, שהשלישייה הזו נתונה באותו קיבעון בכל מה שקשור לתהליך המדיני וממשיכה לא לראות את הנולד.

 

פעם אחר פעם ישראל טועה באופן שבו היא מתבצרת במה שהיא רואה כצדקתה ופעם אחר פעם היא מובסת בדעת הקהל בעולם.

 

אלא שזה לא חייב להיות כך. יותר מזה, אסור שזה יהיה כך, כי בינתיים את המחיר והנזק הבלתי הפיך שגוררות החלטות שנובעות מתוך פחד, אגו והעדר יכולת הידברות - משלמים אזרחי ישראל.

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית