השתנות מבנה החברה הקיבוצית והגדרה חדשה לערך השויון דורש תפיסה חדשה למגורים של שנות ה-2000
6.10.2004
www@tkz.co.il
נילי פורטוגלי, אדריכלית ומרצה לאדריכלות בבצלאל, האקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (*)
מאחידות צורנית לשויון איכותי
השוויון שהיה לערך העליון בחברה הקיבוצית מאז הקמתה, תורגם בחיי הקהילה ברוב תחומיה לא כמתן של שוויון הזדמנויות קריא שוויון איכותי , אלא כשוויון כמותי שביטויו היה השלטת זהות צורנית על הכל.
בניית בתי המגורים בקיבוץ היא אולי המבצר האחרון לתפיסה שוויונית זו אשר ביטלה את זהותו העצמית וייחודו של האדם כאדם ואת זהותו של הקונטקסט הסביבתי אשר בה ניבנים הבתים. לתפיסה דוגמטית זו היתה תוצאה הרסנית נוספת כאשר בתים שנבנו בנגב (סביבה מדברית) היו זהים לבתים שנבנו בגליל (סביבה הררית).
התפיסה החדשה מול המודל הקיים תהליך תכנון על גבי השטח עצמו
התפיסה שהושמה על ידי בתכנון השכונה החדשה בקיבוץ מעגן מיכאל, כמו גם תהליך התכנון עצמו היו שונים מהותית מהדרך המקובלת.
בניגוד לתהליכי התכנון המקובלים לפיהם תהליך התכנון מתבצע במשרד ולאחר מכן מועבר לשטח, כאן, כל ההחלטות התכנוניות התקבלו וסומנו באופן שוטף על גבי השטח עצמו.
דפוסי התכנון שנקבעו באופן אחיד לכלל הבתים ושהיוו את שפתה האדריכלית המשותפת של השכונה, צמחו מהמשותף לכולם קריא, המיבנה החברתי של הקיבוץ ומיקומם על חוף הים התיכון.

מיפגשם של דפוסים משותפים אלו, עם תנאי שטח שהיו שונים ממגרש למגרש וממשפחה למשפחה יצרו בסופו של דבר את תכנית הבינוי האורגאנית והוריאציות הצורניות של הבתים.
תכנית הבינוי האורגאנית
הבתים נבנו כמקבצים שלהם שביל כניסה משותף. מיקומו של כל בית ובית בשכונה נקבע באופן הדרגתי על גבי שטח יחסית למיקומם של אלו שנקבעו לפניו, באופן שיבטיח לו את המבט הפתוח לנוף והפירצה שדרכה תגיע הבריזה מהים.

האופן שבו נפרסו השבילים המשניים בין הבתים יצרה מרחבים "פרטיים" לכל בית ובית. תחושת "הטריטוריה הפרטית" (בלי גדרות) לעומת תחושת הדשא הקולקטיבי מהעבר, יצרה דפוס התנהגות חדש שלפיו כל משפחה החלה לפתע לטפח גינה פרטית משלה.
הבתים עצמם
בניגוד לתהליכי התכנון המקובלים שבהם הבתים נתפסים כדגמים סטטיים שצורתם נקבעת מראש ולאחר מכן מונחתת באופן שרירותי וסכמטי על גבי השטח בו הם נבנים, כאן, טיפוסי הבתים השונים שנוצרו, היו תשובה והתייחסות אמיתית לשוני שבין ה"מגרשים" ומיקומם היחסי בשכונה. תוך שמירה על שפה אדריכלית אחת.
(*) נילי פורטוגלי, אדריכלית ומרצה לאדריכלות במחלקה לאדריכלות שבבצלאל, האקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. בוגרת בית הספר לאדריכלות ה-A.A בלונדון, (Architectural Association School of Architecture)
ולימודי תואר שני באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה. בעלת משרד עצמאי בתל-אביב ב- 25 השנים האחרונות.
השתתפה בתערוכות שונות בארץ ובחו"ל, הרצתה בכנסים מקומיים ובינלאומיים, כמו כן זכתה בפרסים בתחרויות בהן השתתפה. פרסמה מאמרים רבים בתחום האדריכלות ועוסקת כעת בכתיבת ספר: תהליך היצירה בהקשר התרבותי והפיסי של המקום - תפיסה הוליסטית לאדריכלות לאדריכלות. בין הפרויקטים אותם תכננה: מרכז יום לקשישים ברחוב רש"י בתל-אביב, מרכז המוסיקה והספריה בככר ביאליק בתל-אביב, מרכז משאבים וספריה בבית הספר אהל-שם ברמת-גן, הספריה למוסיקה בבית אריאלה בתל-אביב, בנין מגורים ברחוב השומר בתל-אביב, שכונת מגורים בקיבוץ מעגן מיכאל.

מסמכים חדשים במדור דעת אורחים