מן המערכת

"מפנה" מס' 50 - אפריל 2006, אייר תשס"ו


 

ממשלה זקוקה ליציבות ומשילוּת (governability ) – ציין הסוציולוג פרופ' יוחנן פרס בראיון לגיליון זה. ליציבותה נזקקת ממשלה לבסיס פרלמנטרי רחב; למשילות נזקקת ממשלה לתמימות דעים בין מרכיביה. אולם צמצום חילוקי דעות פנימיים אפשרי ככל שמספר השותפים ביחדה (קואליציה - לפי החידוש הלשוני המוזר) קטן. משמע, קשה למלא אחר שני התנאים המנוגדים למדי של יציבות ומשילות בעת ובעונה אחת.  בעת כתיבת הדברים לא ברור הרכבה של הממשלה. לדעתנו רצויה יחדה בעלת רוב פרלמנטרי המורכב משלוש-ארבע מפלגות ולא יותר, כדי שתוכל לבצע תוכניותיה המדיניות והחברתיות-כלכליות המוסכמות מראש.

 

עדיין מוקדם לשפוט את תפקודה של הממשלה אולם כבר המו"מ על הרכבתה עורר מספר תהיות. קודם כל תמוהה התנהלותו של יו"ר העבודה שלא עמד על מימוש השלילה המוחלטת ששלל בעת מערכת הבחירות את שיתוף מפלגתו של ליברמן בממשלה. ומאידך, לא הציג כתנאי את שיתופה של מרצ, בת ברית טבעית למפלגת העבודה. בעת מערכת הבחירות הטעים עמיר פרץ את רצונו לעורר רנסנס רעיוני בחברה. אך יקשה עליו לחולל זאת אם לא תקום שותפות בין העבודה ומרצ.

 

תמיהה נוספת עוררה התופעה שהמו"מ בין המפלגות נערך בשיתופם, שלא לאמור בראשותם, של עורכי דין. משל מתנהל מו"מ בין תאגידים כלכליים ולא מו"מ חברתי מדיני על מצע הממשלה. האומנם עד כדי כך מגיע אי האמון בין פוליטיקאים שללא מסמך המנוסח משפטית וחתום גם בידי עו"ד, אין תוקף להסכמות ולהבנות ביניהם? יתירה מזאת: לעו"ד אלה יש קשר עם תאגידים כלכליים ובשוק הפרטי הם מייצגים גופים אלה. מבלי להטיל דופי, חלילה, בעו"ד זה או אחר, האומנם אין כאן, ולו מראית עין בלבד, של ניגוד אינטרסים בין תפקיד ייצוג מפלגה מחד, ותפקיד ייצוג של גוף כלכלי מאידך, גוף כלכלי שעתיד להזדקק להחלטות ממשלתיות בענייניו?

 

* * *

מערכת הבחירות כבר נותחה בהרחבה וגם בגיליון זה אנו דנים בכמה מתופעותיה (בראיון עם יוחנן פרס ובמאמרי דני פילק וגבי שפר). אולם על תופעה אחת חובה לחזור ולעמוד: השינוי באלקטורט של מפלגת העבודה. בצד התופעה החיובית של גידול במספר תומכיה בעיירות הפיתוח - הספר הגיאוגרפי והחברתי, חל צמצום בתמיכה המסורתית מצד המעמד הבינוני "המסודר" שבמרכז - בת"א, חיפה, גבעתיים, רמת השרון ודומיהן. נטישתו (שאינה מוסיפה לו כבוד) של שמעון פרס את מפלגתו וחבירתו למפלגת הכלאיים, קדימה, השפיעה מאוד על ציבור הוותיקים המסודרים שבמרכז. אך דומה שגם לזהותו של עמיר פרץ הייתה השפעה לא מבוטלת על השינוי באלקטורט. השפעה לטובה (בפריפריה) ולרעה (במרכז). הגישה השלילית כלפיו לא הייתה נקייה מנימה גזענית, כפי שעולה גם מעדותה של שלי יחימוביץ. האם מסמן הדבר היווצרותו של שסע חדש ונוסף בחברה הישראלית?

                                  

                                             * * *

גיליון זה, ה-50 במניין, משלים 13 שנה של הופעה רצופה. מראשיתו התמקד "מפנה" בעיקר בדיון בסוגיות של צדק חברתי וסולידריות, רווחה ומאבק בעוני ובאפליה, באחת - בקידום רעיונות ועמדות סוציאל-דמוקרטיות.  היה זה עוד לפני האופנה החדשה בה  כ-ו-ל-ם  הפכו ל"חברתיים". לרגע קט חשבנו שאולי גם אנחנו העלינו תרומה זעירה לשינוי סדר היום החברתי, ועודנו מקווים שאכן מתרחש שינוי בעמדות הציבור והמפלגות. עכ"פ, אין אנו סבורים שתם תפקידנו בתחום זה גם אם תשתנה המדיניות. עוולות רבות עוד ישררו ואנו נוסיף ונדבוק בשליחותנו ככל שרק יינתן לנו להמשיך ולהופיע. לפי קו זה גם בגיליון הנוכחי יש דיון רחב על דמותה של החברה הישראלית והמדיניות החברתית כלכלית הראויה. מי שכיהן עד לאחרונה כמשנה לנגיד בנק ישראל, אביה ספיבק, מוכיח כי ניתן לשנות את סדרי העדיפויות של המדיניות הכלכלית חברתית. ג'וני גל מפרט את החייב להיעשות במדיניות הביטחון הסוציאלי ואילו על החינוך, ביטחון הציבור והספורט בישראל כותבים מרדכי גד-אל נשיא, אסף חפץ ואייל גרטמן, כל אלה במדור "יעד". במדור "מבפנים" בוחן אברהם פווין את החורים ברשת הביטחון בקיבוצים המתחדשים, אלון פאוקר מצביע על קיבעון אידיאולוגי בקיבוצים עם קום המדינה ויעקב גורן מאתר יסודות אנרכיסטיים בחיי טבנקין.  על הקדיש במסורת ישראל ובקיבוץ כותב אהרון יפה במדור "אלה תולדות". חותם את הגיליון המדור "סימן קריאה" הסוקר סרט אחד ושלושה ספרים חדשים.

                                                                   

 קריאה נעימה - העורכים