הטכנוקרטים כמובילי השינוי בקיבוץ

 

 

ד"ר שלמה גץ, מנהל המכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה

 

מפנה מס' 49 -  כסלו תשס"ה, דצמבר 2005

 

מנחם טופל, המנהלים החדשים - הקיבוץ על דרך אחרת, מכון בן גוריון ויד טבנקין, 2005

 


לטכנוקרטים יצא שם רע, מין עירוב של טכנולוגיה וביורוקרטיה, למרות, כפי שמדגיש מנחם טופל בספרו "המנהלים החדשים", טכנוקרטיה היא ניהול של מומחים, או משטר שהשליטה בו נמצאת בידי אנשי מקצוע מנוסים. הספר רחב היריעה מתחיל בביסוס המושג טכנוקרטיה תוך ניסיון להסיר ממנו את הדימוי השלילי. למרות הסבריו המפורטים והמשכנעים, יש לעתים קושי להסתגל למושג באופן נייטרלי, ללא הקונוטציות השליליות הקשורות בו, כשם  שקשה להתייחס בחיי היום-יום לבירוקרטיה כשיטת ניהול רציונאלית, כפי שהציג אותה מקס וובר, ללא ייחוס כל מגרעות השירות הציבורי לשיטה.

 

עיקרו של הספר מוקדש לשינוי העובר על הקיבוץ ולחלקם של הטכנוקרטים, המנהלים החדשים, בהובלתו. באורח פרדוקסאלי, מציין אליעזר בן רפאל בהקדמתו לספר, המנהלים אשר הנהיגו את הקיבוץ אל תוך המשבר עשויים לחזק את מעמדם דווקא בשעת כישלונם משום שהם נתפסים כבעלי הידע והכישורים העשויים להוציא את הקהילה מהמצב שנקלעה אליו (בעטיים).

 

בספר ששה פרקים - הראשון עוסק כאמור, בהגדרת המושג "טכנוקרטיה" ובהסבר התופעה הטכנוקרטית במונחים של מדעי החברה, ועובר לאפיין את הטכנוקרטיה בישראל על יסודותיה הייחודיים הנובעים מצמיחתה בתוך מערכת פוליטית במרכז העשייה הציונית.

 

לאחר שביסס את הגדרת הטכנוקרטיה ותיאור הטכנוקרטיה בישראל, עובר המחבר לדון, בפרק השני, בקיבוץ ובזהות הקיבוצית וכן במקומה של הטכנוקרטיה בחברה שוויונית ודמוקרטית. הוא מתאר את צמיחת הטכנוקרטיה הקיבוצית בעיקר החל משנות השבעים של המאה הקודמת. משבר שנות השמונים של הקיבוצים מצא, אפוא, שכבת המנהלים מבוססת למדי. לא רק זאת - יש אף הטוענים שהיא זאת שהובילה את הקיבוץ אלי משבר.

 

עיקרו של הספר - מהפרק השלישי ואילך - עוסק בניתוח מקומם של הטכנוקרטים בשינוי שעובר הקיבוץ בעקבות המשבר. ניתוח זה מתבסס על עבודת הדוקטוראט של טופל. לזכותו יאמר כי הספר אינו עבודת הדוקטוראט, המנוסחת, כמקובל, בלשון עמוסת עגה מקצועית, מראי מקום, טבלאות סטטיסטיות, ציטוטים  ושפה נוקשה וחד-גונית. הספר כתוב בלשון ידידותית, תוך הסרת המכשלות האקדמיות המכבידות, ויחד עם זאת תוך שמירה על  האיכות האקדמית, ושיבוץ טבלאות וגרפים במקום שאלה אכן נחוצים. בנוסף, הספר ממשיך את הניתוח גם לשנים האחרונות, לאחר שנשלם המחקר המשמש בסיס לספר.

 

המחקר נערך במדגם של 34 קיבוצים במשך שנתיים. למעשה אין מדובר במחקר אחד אלא בסדרה של מחקרים ומה שחשוב יותר - בשיטות מחקר שונות. שילוב של שיטות מחקר אינו דבר נפוץ למרות היתרונות הרבים הגלומים בראיית תופעה מסוימת מזוויות שונות.

 

טופל משכיל לעבוד הן בשיטה כמותית וסטטיסטית - מידת ביצוע שינויים בקיבוצי המדגם,  ניתוח כלכלי-דמוגראפי של הקשר בין משבריות לבין הפעילות לשינוי - והן בשיטות איכותניות - חקר כ-120 אירועי שינוי  ו-60 ראיונות עם חברים מ-8 קיבוצים. זהו היקף מחקרי גדול במיוחד, המאפשר ליצור תמונה מקיפה של המציאות הנחקרת.

 

פרקי הספר העוסקים בקיבוץ קובצו לפי שיטת המחקר: פרק שלישי  - חקר אירועים, פרק רביעי - המחקר הסטטיסטי, פרק חמישי - מחקר הראיונות. הצגה כזו נראית תמוהה במבט ראשון, שכן צפוי שהממצאים יוצגו על פי נושאם ולא על פי השיטה בה נאספו. אולם מבט מעמיק יותר מגלה כי כל שיטת מחקר עסקה בנושא אחר. חקר האירועים בדק את הטכנוקרטים בעשיית השינוי, המחקר הסטטיסטי בחן את מגמות השינוי בקיבוצים, והראיונות - את הדעות והעמדות של הטכנוקרטים ושל הלא-טכנוקרטים. הספר, למרות שעניינו המוצהר הוא הטכנוקרטים בתהליך השינוי, עוסק למעשה בקיבוץ בתהליך השינוי תוך הדגשת חלקם של הטכנוקרטים. בתוך כך הוא  עוסק במגוון רחב של תחומים אף ללא זיקה ישירה לטכנוקרטיה, כגון השינוי בענפי הכלכלה, במסלול הצעירים בני הקיבוץ, בהנמכת החומות בין הקיבוץ לסביבה, במקומה של התנועה ועוד. הוא מאתר שלוש מגמות שינוי: ניהוליות (מעבר מדמוקרטיה משתפת לניהול היררכי-טכנוקרטי), הפרטה (שחרור הפרט מעול השותפות עם הכלל) ושיזור עם הסביבה (הנמכת החומות בין הקיבוץ לקהילה החיצונית). חלוקה זו אומנם הייתה נכונה לזמנה, אולם כיום, כאשר השינוי בקיבוץ כולל גם תשלום שכר לחברים לפי ערך השוק של עבודתם ופירוק השותפות הקיבוצית לטובת "שיוך נכסים" דומה כי יש לרענן את אפיון המגמות כך שיתאימו גם למציאות המשתנה באופן תדיר. סיווג בעל ערך תיאורטי (ולא תיאורי) הוא כזה המאפשר לכלול בתוכו גם תופעות שטרם התרחשו, ובעיקר כאלה שאין אפשרות בנקודת הזמן הנוכחית לחזותם.

 

טופל עומד על כמה תכונות של השינוי שאינן קשורות כלל לתופעה הטכנוקרטית - השינוי המבני הזוחל (התפתחות שיטה ניהולית שאינה תוצאה של החלטות)  והתוצאות הלא צפויות של השינוי כגון שינוי זהות היישוב הקיבוצי כתוצאה מכניסה של תושבים ושכונות צמודות לקיבוץ. נושאים אלה לא נחקרו דיים למרות שהשפעתם על  הקיבוץ לעתים אף גדולה מהשינויים המתוכננים וטוב עושה המחבר שהוא מפנה את תשומת הלב לכך, גם אם אין מקום בספר זה להרחיב בעניין זה.

 

ובחזרה לעניין הטכנוקרטים והשינוי: טופל טוען - ומוכיח זאת בסדרת המחקרים שערך - כי הטכנוקרטים אינם רק מבצעים שינויים כי אם יוזמים אותם. זאת ועוד - הם מעורבים לא רק בתחומי  מומחיותם אלא גם בתחומים סמוכים. הילת המקצועיות גולשת גם מעבר לתחום מומחיותם.

 

מהיותם מובילי שינוי שואל טופל "האם הטכנוקרטים הם סוכני שינוי למען האינטרסים של החברה משום שהם המומחים האחראים לה? האם הם מייצגים את משאלותיהם של האחרים ולכן השינויים זוכים לתמיכה? או שמא נוכח מעמדם המתעצם ורגשות הקיפוח המעמיקים שלהם הם מבקשים לנצל את הנסיבות ולשפר את מעמדם הם?" (עמ' 58.)  התשובה, כצפוי מורכבת ולא חד משמעית. האמירה הכללית  המסכמת "וכך, בקיבוץ, הטכנוקרטים מקדמים את 'טובת הקיבוץ' ואת האינטרסים של עצמם.." (עמ' 200) זוכה להסברים מפורטים במהלך הספר. בתוך כך מעלה טופל שאלות חשובות לא פחות, כגון השאלה - האם נוצרת אליטה טכנוקרטית מגובשת? התשובה היא כי אפשר להגדיר את הטכנוקרטיה הקיבוצית כרובד חברתי אולם אין התארגנות קבוצתית ומבנה פוליטי יציב. אם נאמץ את גישתו של מרקס, הרי האליטה הטכנוקרטית היא כעת "מעמד כשלעצמו" ולא נוצרו תנאים ליצירת "מעמד בשביל עצמו". טופל מסביר מדוע לא נוצרת הכרה מעמדית בקרב הטכנוקרטים ומסיים את הדיון בכך. אפשר להמשיך ולשער מהם התנאים להיווצרות אליטה מגובשת והמשמעות הריבודית של מצב אפשרי כזה בקיבוץ המתחדש.

 

הספר עשיר בהבחנות מעניינות וחשובות על הקיבוץ אולם בנוסף מעלה גם שאלות כלליות ועקרוניות החורגות מתחום הדיון הקיבוצי ובכך תורמות ערך מוסף לספר. כך למשל, עולה השאלה על הקשר בין הטכנוקרטיה והדמוקרטיה, הקשר בין הטכנוקרטיה ואליטות אחרות ועוד.

 

בסופו של הספר, כמקובל בספרים מסוג זה, נמצא מפתח שמות ומפתח נושאים. שני אלה דלים במיוחד. מפתח השמות כולל 28 שמות המוזכרים כולם בעמודים הראשונים, בעיקר בתיאור ההיסטורי של התפתחות מעמד המנהלים בישראל. הוא אינו כולל, למשל, את שמותיהם  של הכותבים האקדמיים המצוטטים בספר (והם רבים מאוד). גם מפתח המושגים כולל שני עמודים בלבד וכשלושים פריטים (שחלקם מחולקים לנושאי משנה), ובספר עמוס נושאים אפשר ודאי היה להרחיבו כדי שהשימוש בו יהיה יעיל. נדמה כי המפתחות נוספו משום שכך מקובל.

 

 בסיכומו של דבר, זהו ספר חשוב על הקיבוץ בעת הזאת, המאיר את השתנות הקיבוץ מזווית מיוחדת ומשמעותית תוך העלאת דילמות כלליות של החברה המודרנית שגם (אבל ל א רק) הקיבוץ מתמודד עמן.


לאתר המכון לחקר הקיבוץ

חזרה לעמוד השער של "מפנה" מס. 49,

דצמבר 2005, כסלו תשס"ה