פורום יסו"ד - שלב נוסף בריסוק מדיניות הרווחה
"מפנה" 45 - דצמבר 2004, טבת תשס"ה
פורום יסו"ד
אולי ממשלת ישראל נבחרה באופן דמוקרטי. דבר אחד ברור: פקידי האוצר לא נבחרו באופן כזה ומה שיותר חשוב הם פועלים לפי סדר יום פרטיקולרי. חמור מכך, התנהגותם כלפי רשימה ארוכה של עניינים מעידה על מגלומניות ותפיסה עצמית של הגורם האחראי היחידי במדינה, גורם הפועל באופן 'מדעי', 'אובייקטיבי' ובכפוף לרוח הזמן של 'המילניום' וה'גלובליזציה'. התנהגות זו לא רק מופרכת מבחינה עניינית, אלא אף פוגעת בכל פעם מחדש במרקם היחסים המסובך ממילא שבין אזרחים או קבוצות של אזרחים, לבין השלטון.

לכולנו זכור מאבקם ההירואי של הסטודנטים בשנת 1998, מאבק שיש האומרים שבישר את נפילתו של נתניהו ועלייתו של ברק. מאז חלפו מים רבים אפילו בירקון, ועתה שבה ועולה סוגיית שכר הלימוד, עליה כדאי לומר כמה דברים, לא לפני שנטען את הברור מאליו לכל מי שעיניו בראשו: מדיניות האוצר, בניגוד גמור להלך הרוחות בכלל ישראל [כולל ערבים, חרדים, עולים, תושבי הפריפריה והמרכז גם יחד], ובניגוד להבטחות ולהצהרות של שרים וראשי ממשלה מ'ימין' ומ'שמאל' [כולם מדברים על צמיחה, ערבות הדדית והזדמנויות שוות לכל], היא פירוק, כיווץ, ניוון וריסוק מדיניות הרווחה הישראלית.

את הדיון בסוגיית שכר הלימוד, יש להפריד בין דיון בתהליך ודיון במהות. בממד התהליך הרי שכבר כמה וכמה מממשלות ישראל דנו בסוגייה ומינו מיני ועדות שיצאו בהמלצות נרגשות. המשותף לכולן הייתה דחייה עקרונית של רעיון שכר הלימוד הדיפרנציאלי. זאת ועוד: הוועדה האחרונה, ועדת וינוגרד, המליצה על הפחתה של 50% תוך חמש שנים. אומנם ממשלת ישראל אימצה את המסקנות בחום, ואף החלה בהפחתה, אך כדרכה בקודש הקיצוצים וחיסול מדיניות הרווחה, היא הקפיאה את ההפחתה וכעת היא מכריזה על כוונתה להעלות את שכר הלימוד.

מתוך ידיעה שלציבור זיכרון קצר, סבלנות קטנה ואמון ננסי בפוליטיקה של אמנה חברתית, אין ספק שהקמת הוועדה החדשה נועדה פשוט לעקוף, לטשטש, לערפל ולהעלים את החלטות הממשלות הקודמות.
הדמיון לוועדת דברת זועק לשמים [לא שמישהו שם מקשיב]: תפקיד הוועדה החיצונית הוא להכשיר את כוונת הממשלה לצמצם את מעורבותה, מהלך שפירושו הוא שמי שחלם על לימודים גבוהים כעל מסלול ניעות חברתי-כלכלי, מצנן את התלהבותו. וכרגיל, במי זה לא יפגע? באלו שעוד 5000 ש"ח לשנה לא ישנו להם ולא כלום.

מנקודת מבט מהותית, יש להודות שהדיון מעט מורכב יותר. ראשית, חשוב לזכור שמפת ההשכלה הגבוהה השתנתה לבלי הכר, והיא כוללת לצד האוניברסיטאות הגדולות רשימה מכובדת של מכללות אזוריות, פרטיות, שלוחות מהארץ ומחו"ל וכיו"ב. כל מוסד גובה עפ"י צרכיו, יכולותיו ורצונותיו, כך שהדיפרנציאציה ממילא קיימת. אחד הפרדוקסים הוא שדווקא היכן שקל להתקבל מבחינת דרישות מוקדמות, קשה ללמוד מבחינת מחיר. בנוסף יש לזכור שהוצאות הלימוד - מעבר לשכר הלימוד - רק גדלות והולכות, וגם יש הבדל בין מוסדות הממוקמים כאן או במקום אחר. במלים אחרות, אומנם המהלך המרחיב שנקט בו אמנון רובינשטיין בשנות התשעים, הביא לגידול במספר מוסדות ההשכלה, אבל אין מתאם הכרחי בין גידול זה לבין הגידול במספר הסטודנטים הבאים מקרב השכבות "המנוחשלות" בלשונו של סבירסקי.

משמעות העניין, היא שבמצב הנוכחי הורדת שכר הלימוד תהווה משום הטבה למספר רב של סטודנטים שיכולים כבר עכשיו להרשות לעצמם ללמוד ברווחה יחסית, דבר עליו ניתן ללמוד ממצב מגרשי החנייה האוניברסיטאיים המתפקעים והולכים.

יש להודות שהאופציה הדיפרנציאלית פותחת כיוון מעניין, זאת במידה והיא תקבע עפ"י יכולת ההשתכרות העתידית ותשוקלל עם משתנים סוציו אקונומים עכשווים. כלומר על מי שהולך ללמוד משפטים, רפואת שיניים ומינהל עסקים יש להשית שכר לימוד גבוה. אין סיבה שהמדינה תסבסד את הפלדמנים והארנונים העתידיים. ישנן כל הסיבות שהיא תסבסד את המחנך העתידי באילת או בחולון. מתוך אותו היגיון על המדינה לסבסד בן מעמד נמוך שמעוניין ומסוגל ללמוד מקצוע יוקרתי, ולהפך. בנוסף, גבייה דיפרנציאלית עשויה להגדיל את תקציבי ההשכלה הגבוהה ולאפשר הקצאות למלגות, העסקת עוזרי מחקר ועוד.
לסיכום:
· סביר להניח שהממשלה רוצה בלהטוטים והסוואות להקטין את תקציב ההשכלה הגבוהה.
· כל הצעה שזו כוונתה היא רעה מיסודה, ולא חשוב תחת איזו כותרת היא באה.
· כל הצעה שלפחות שומרת על התקציב הממשלתי ראוייה לבחינה הוגנת.
· כל הצעה שמטילה יותר על החזקים למען קידומם של החלשים ראוייה לבחינה הוגנת ואף מעמיקה.
· יש לחשוד בממשלה ובכונותיה הנסתרות ועם זאת לא להתייצב באופן אוטומטי לצד אגודות הסטודנטים שמייצגות אינטרסים מיידיים וצרים של ציבור מנומנם.