מן המערכת
"מפנה" 45 - דצמבר 2004, טבת תשס"ה
העורכים: אלי אברהמי ואלי צור
והארץ סערה, כך לפחות נדמה היה, עם פרסום דו"חות העוני, הרשמי והאלטרנטיבי, כשהאחד חמור ממשנהו. הציבור אכן סער ונרעש יומיים, אולי שלושה, וספינת קברניט הכלכלה המשיכה לשוט בנתיב מדיניותו שרק היא - לדבריו - מיטיבה עם העניים והחלשים. ומה "מוכיח" זאת טוב יותר ממאזני הבנקים שפורסמו בסמיכות זמנים לדו"ח העוני? מאזנים המצביעים על רווחי עתק. ושיירת האוצר דבקה בדרכה שהרי הכלבים אומנם נובחים, אך לנשוך אינם נושכים. לא רק סוציולוגים ופוליטולוגים נדרשים לנתח ולהסביר את התופעה, אלא גם מומחים לפסיכולוגיה של ההמונים. אלה ש-88% מתוכם אמרו בתשובה לסקר שנערך לרגל יום המאבק העולמי בשחיתות, שלא רק קיימת שחיתות בישראל, אלא שלדעתם היא עוד תגבר ותלך. אז אמרו, ומה המסקנה? מה עוד נדרש כדי שמחאה חברתית תצבור עוצמה מאיימת בממדים שישפיעו על קובעי המדיניות החברתית כלכלית? שיקולים של צדק חברתי ומוסר הרי אינם נלקחים בחשבון בדיוני תקציב, ולכן ייתכן שרק עוצמה מאיימת, פוליטית ואף פיזית, "תזיז" משהו.

בתוך "תפאורה" קודרת זו מתגבשת קואליציה ממשלתית חדשה. עוד אין לדעת עד כמה תתמיד ותלך בנתיב של התנתקות והסדרי שלום - והלוואי שתבוא ממנה בשורה של הסדרים שישימו קץ לשפך הדם - אך דומה שאין לצפות ממנה לבשורות גדולות בתחום צמצום פערים כלכליים ודאגה לחלשים ולפגיעים.

איך נאמר בגילוי דעת של אנשי משק וכלכלה על התקציב, אנשי תנועת העבודה כולם: "יש לתמוך בממשלה כדי שהתוכנית הכלכלית תעבור וכך תובטח גם ההתנתקות. אחרי הבחירות אפשר יהיה להמשיך להילחם על צדק חברתי".
* * *
בניגוד לגישה זו, הדוחה את המאבק לצדק חברתי עד לכשירחיב (בתחום המדיני-ביטחוני), מציג איש מדע המדינה הנטוע ב"מחנה הימין" - משה מאור - קווי מדיניות שמכוונים לחיזוק מדינת הרווחה והחותרים באופן מתמיד לצמצום פערים. מדיניות שיש לפעול לפי עקרונותיה כבר עתה ולא לאחר שייפתרו הבעיות האחרות. במאמרו "דרך הימין החברתי: מדיניות חברתית אסרטיבית במסגרת כלכלת שוק", מרחיב מאור ומפרט עקרונותיה של מדיניות זו, שאינה מקובלת על מנהיגי הכלכלה שבימין, ודומה שלא רק עליהם.

מפני מפגע נוסף מבית היוצר של האוצר מתריע אברהם דורון, המצביע על הסכנות שבמימוש ההצעה לאחד הגבייה לביטוח הלאומי עם מס הכנסה.
נושאו המרכזי של גיליון זה הוא החינוך בישראל. נושא רב פנים שאין אנו מתיימרים להקיפו על כל היבטיו בגיליון זה. בעיקר יוצגו הפעם המלצותיו של "כוח המשימה לקידום החינוך בישראל" הידוע יותר כ"ועדת דברת" וכמה הערות בשוליו. שתי ועדות נפרדות, אחת שנתמנתה בידי הממשלה (דברת) והשנייה בלתי תלויה, של אנשי ציבור שפעלו מיוזמתם האישית (ועדת אל"ה בראשות הרצל בודינגר), בחנו את מערכת החינוך ומסקנות שתיהן דומות מאוד: נדרשים צעדים קונקרטיים לשינויים מערכתיים רחבי היקף המהווים רפורמה מבנית במערכת החינוך. דן גבתון, חבר ועדת דברת ודן בן-דוד, מוועדת בודינגר, סוקרים במאמריהם את ההמלצות ומסבירים המשמעויות. זהבית גרוס מתמקדת במאמרה בהשלכות השינויים הארגוניים על מעמדו של החינוך הממלכתי הדתי ומזהירה מפני פגיעה בו שרק תביא להתחזקות מוסדות החינוך התורני, האנטי ציוני ובמידה רבה גם אנטי ממלכתי. על מהותו של פן ייחודי במערכת החינוך עומד ניר מיכאלי, השואל מה דמוקרטי בחינוך הדמוקרטי ומבקר את דגם בתי הספר הדמוקרטיים. במאמר קצר מציע יוסי אסף לשפר את ההוראה בבתי הספר על ידי הטלת חובה על מורי האוניברסיטאות והסטודנטים ללמד שעתיים בשבוע בבתי הספר השונים. יובל דרור סוקר ומבקר ספר חדש הדן בניסיונות ליצור בתי ספר עתידנים שהם גלגולם של רעיונות חדשנים מודרניים. כל אלה במדור "יעד" ואף המדור "אשנב" מוקדש לסוגיות חינוכיות, אומנם לא בישראל אלא בארה"ב, אך דמיון רב בין אלו שלנו לאלה שבארה"ב.

רבים, גם בוועדות דברת ובודינגר, הצביעו על הצורך לפתח ולהרחיב גם הקניית ערכים כלל חברתיים ולאומיים בצד העמקת ההשכלה. ההמלצה קיימת אך בפועל גזר משרד החינוך על סמינר הקיבוצים שלא לשמש אכסניה לסדנה רעיונית המתמקדת בקידום צדק חברתי. האם גזירה זו מרמזת על הגורל הצפוי להמלצות של הוועדה שלא ישאו חן בעיני שרת החינוך?

אודי מנור, במדור "מבפנים" המתמקד בקיבוץ, יוצא כנגד גל ההפרטה הגואה בחסות שקר הגלובליזציה. הדברים אמורים על הקיבוץ אך הם "תופסים" לגבי החברה בכללותה. באותו מדור דן אהרן ידלין בצעדים שראוי לנקוט כדי להבטיח את עתיד הקיבוץ.

עוד בגיליון זה ביקורת ספרים וסקירת ספרים חדשים, ובמדור "תגובות", מובאת תגובה גם על ההצעה לכונן ועדה שבפועל תבטל ההנחות בשכר-הלימוד שניתנו לסטודנטים. הרי זו גזירה נוספת שמימושה עלול לפגוע בהשכלה הגבוהה, או לפחות באפשרות לרכישתה גם בידי בני שכבות חלשות כלכלית.
קריאה נעימה - העורכים