מן המערכת - "מפנה" 44 - תשרי תשס"ה - ספטמבר ‏2004
אלי צור, אלי אברהמי
וְחרדו הימים כאובדי משענת
וחִשבה הִשבר ממלכה נתכנת
[נתן אלתרמן: עיר היונה / שירי נוכחים]
"מה דמות תהא לישראל אותה יירש הדור הבא?" - שאלה זו הפננו אל מי שאת מאמריהם הזמנו למדור "יעד" בגיליון זה. חדורי תחושות קשות נוכח המציאות החברתית, הכלכלית, הפוליטית, המדינית והביטחונית בתום שנה רביעית למלחמה הקרויה 'האינתיפדה השנייה', תהינו - האומנם גם בעת הזו הממלכה חישבה הישבר, כדימוי שדימה אלתרמן את המצב בשנת תש"ח? דומה, כי חומרת ימים אלה אינה פחותה מחומרתם בימי ראשית המדינה, וייתכן שאף חמורה יותר, משום שחסרים אנו את הלהט והאמונה שאפיינו את ימי תש"ח. כיום רבים תוהים מהיכן ייאסף ויבוא המחנה שבכוחו להתמודד ולחלץ את האוטופיה ממצוקותיה (ועל מצוקותיה קראו במאמרם של זאב שביט ואפרים יער בפתח גיליון זה), והתולה תקוותו ב"ממשלת אחדות" כזו או אחרת - יתאכזב מרה. תיאוריהם של מרבית הכותבים את המצב וניתוחיהם את הצפוי בעתיד מצטרפים יחד לתמונת מצב קודרת, ולא בכדי מרביתם לא הרחיבו בתחזיותיהם לעתיד. רק ככל שיתחולל צירוף אירועים שקשה לצפותם כרגע, גורס עדי אופיר, עתיד להתרחש שינוי רדיקלי, אך איזה צירוף מקרים נדרש, גם הוא אינו מפרט. דמותו הרצויה של שינוי רדיקלי כזה נגזרת ממשאלות לבו והשקפתו של אחד ובוודאי אין היא אחידה. בלבנו לא נותרה אלא התקווה שהשינוי יתרחש לא רק לאחר אירועים אסוניים, ולא מידי שליט חזק "כל-יכול". די לנו באירועי ההווה כדי לייחל לתמורה בסיסית שבכוחה של תנועת המונים לחוללה, אלא שכזו, כאמור, עדיין אינה נראית, גם לא מעבר לאופק.

בציור תמונת ההווה מציגים לינדה עפרוני ואמיר בן פורת מציאות כלכלית וחברתית שהיא תולדת המדיניות התצ'רית של הממשלה, ולא הנוכחית בלבד. התקציב שמתכנן האוצר לשנה הבאה מסכן את המדינה בכוחניותו ובפגיעתו בדמוקרטיה טוענת עפרוני, ובן פורת צופה כי אי-השוויון הכלכלי חברתי ייעשה לבן בית שאי אפשר להדירו. הדור הצעיר המרכיב את צה"ל כיום ובעתיד הקרוב, משקף יותר ויותר את תהליך ההתרבדות של החברה הישראלית, כפי שעולה מניתוחו של יגיל לוי, ואילו אלון גן מציג את דמות הנוער מאז ימי "היורים ובוכים" ועד ימינו שבהם בצד הבוכים ישנם גם היורים וצוחקים - אלה "נערי הגבעות". נעמה כרמי הבוחנת את ישראל כארץ קולטת עלייה והגירה, מוכיחה שזו אינה מאפשרת אזרחות מלאה לכל הבאים בשעריה ואף אינה מכירה ביהדותם של כל אזרחיה היהודים. בעיותיהם וקשייהם של האזרחים הערבים מפורטים ומנותחים בהרחבה במאמריהם של מוחמד סואעד ומוצטפא כבהא כאשר האחרון אף מציין תנאים העתידים בהימלאם לשפר יחסי המדינה ואזרחיה בני המיעוט הערבי. בעיצומו של משבר כרוני מתמשך, אחד מכמה בהם נתונים החברה והמדינה - משבר הרשויות המקומיות, מנתח אליה ורצברגר את חוליי הממשל המקומי, שמשהו בו פגום מיסודו ביחסיו עם הממשל הממלכתי המרכזי.

לדיון על דמותן של החברה והמדינה מצטרפת סקירתו של מוטי רגב על ספרו של עוז אלמוג, "פרידה משרוליק". רגב חולק על קביעת המחבר בדבר קריסתה של התרבות הציונית, אלא רואה בה צמיחה לכדי דומיננטיות של גרסה שהוא מכנה "ישראליות גלובלית". עוד במדור סימן קריאה סקירות של יעקב גורן ושל דן גלעדי על ספרים חדשים. במדור מבפנים מנמק דובי הלמן את קביעתו שעל ארץ ישראל קונים זכות רק בדרך של התיישבות.

את השנה החדשה אנו פותחים בגיליון זה שהקריאה בו אינה משובבת נפש. אולם התיאורים והניתוחים במאמרים השונים מציגים את המצב כהווייתו, גם אם הוא קשה לעיכול. לא נותר אלא לקוות שבשנה החדשה יתחיל השינוי לטובה שכולנו כה מייחלים לו.
קריאה נעימה ושנה טובה - העורכים