התערערות הבסיס המוסרי
אלי אברהמי - גיליון מס. 43, אפריל 2004, אייר תשס"ד
אמרה חצרו של קיבוץ: חוקה
שמתי לי חדשה - - -
- - ונטעתי חברה חדשה
ונתתי בה יצר חדש
(נתן אלתרמן)

קיבוץ המאבד את הייחוד שבבסיסו המוסרי, היש לו זכות קיום כקיבוץ? שאלה זו, אשר עד לפני שנים ספורות ספק אם היה מי שסבר שיש בכלל מקום להציגה, הפכה לסוגיה מטרידה, לפחות את אלה הגורסים שקיבוץ הוא יותר מאשר מסגרת ארגונית בעלת הגדרה מוניציפלית המקנה אי אלו זכויות יתר.

תהליכי ההשתנות המתרחשים בקיבוצים, ובתאוצה גוברת והולכת, מאופיינים באינדיווידואליציה גוברת, המפרקת את החישוקים הסולידריים שקיימו את הקהילה הקיבוצית. תחומי משק וחברה מנוהלים בעיקר לפי שיקולים המעדיפים את טובת היחיד, וטובת הכלל היא משנית. הקיבוץ נוטש והולך מודל של חברה סולידרית בה הפרט היה מרכיב אחד בחברה שהיא מבנה מקיף-כל אשר שיקוליה ממוקדים, קודם כל, בראיית צורכי הכלל. קהילת הקיבוץ הייתה קהילת ייעוד (intentional community), שהציבה בפני חבריה אתגר של תיקון החברה (סוציאליזם), של התגייסות למשימות לאומיות (בניית אומה ועצמאות מדינית) וכלפי פנים - אתגר הגשמה אישית מתוך רצון חופשי (וולונטריות) וכינון חברה שערכי מוסר הם נר לרגליה, ומימושם בזיקה ההדדית שבין חבריה וגם בהתייחסותה לחברה הכללית. במקום המודל הערכי-מוסרי הישן והננטש, נבנה והולך מודל של מערכת חברתית רופפת בה כל יחיד לעצמו. את מקום ההתכוונות להגשמת מטרות שהן לטובת הכלל, תופסת חתירה למימוש עצמי החף מזיקה לכלל. את הערבות ההדדית הבלתי מותנית של העבר מחליפים סידורים של עזרה לנזקקים, הסדרים בעלי אופי של צדקה (charity). את מקום היחסים החברתיים הספונטניים והבלתי פורמליים, תוך התייחסות אישית פרטיקולרית לחברים ולצורכיהם, תופסים נהלים הנשענים על תקנונים פורמליים אוניברסליים.

תהליכים אלה מערערים את הבסיס המוסרי בעל הייחוד של הקיבוץ, בו הסולידריות הבלתי מותנית מהווה מרכיב מרכזי, ובכך שומטים את ההצדקה לקיומו כיישות בעלת ייחוד. היישובים השונים, רובם לפחות, אומנם יוסיפו להתקיים כנקודות גיאוגרפיות על מפת הארץ, גם לאחר אימוץ אורחות חיים כשל החברה הכללית וכל עוד יימצאו אנשים שיבקשו לחיות במקום, אך לא יהא צידוק לאפיין יישובים אלה כקיבוצים. אין כאן טענה שתושבי יישובים אלה יהיו בני אדם "לא מוסריים", אלא רק שערכי המוסר הנקוטים בידם אינם הערכים הייחודיים שאפיינו קיבוץ.

בשורות הבאות ייעשה ניסיון לבסס את הקביעה הנחרצת, קודרת ככל שתהייה, שבפתח הדברים כאן.
ערכי יסוד מוסריים
הספרות הענפה המספרת את תולדות הקיבוץ, בהידרשה להגדיר את אופיו, מדגישה את משקל הערכים המוסריים-הומניים אוניברסליים. המעיין בעדויות ראשונים והבוחן ניתוחיהם של חוקרי החברה ותולדותיה - סוציולוגים והיסטוריונים - נוכח כי חוזרת בהם הקביעה בדבר משמעותם המוסרית של ערכי היסוד של החיים בקיבוץ. קדיש לוז, כדוגמה אחת מרבות, הדגיש את "הציווי המוסרי המוחלט השוכן בלבו של אדם" בין המניעים של המבקשים ליצור צורות חיים חדשות. בדומה לו גם ראשון החוקרים הסוציולוגים של הקיבוץ, זיגפריד לנדסהוט (בראשית שנות ה-40 של המאה הקודמת), בפרק הפותח את מחקרו, אומר שאנשים המשנים באורח יסודי את חייהם ומצטרפים מרצונם לשותפות חיים (בעדה קבוצתית) עושים כן, כי "מצוי באותה עדה אלמנט מיוחד, העלול לתת לחיים איזה ייעוד עליון". בפרק אחר הוא מוסיף: "מאז ומתמיד - - - נודעה חשיבות מיוחדת ומכריעה ביישוב השיתופי בא"י לרעיון הסוציאליסטי בדבר עדת-עבודה חופשית ובלתי מנצלת, שאין בה בעלי קנין ושוללי קנין ושכל פעולת ייצור מכוונת לתועלת הכללית המתחלקת באופן שווה בין חבריה". בהמשך מוסיף לנדסהוט שהקבוצה לא נוצרה לשם הגשמת הרעיון הסוציאליסטי בלבד, לא נועדה להגשים רק את העיקרון של שוויון וצדק, אלא גם את הרעיון "שחברה חדשה זו תהא האומה היהודית החופשית בארצה."

מתוך חתירה זו ליצור "חברה חדשה", צודקת יותר, שתהא ראשית תהליך של יצירת חברת האומה כולה, או למצער תהא מודל חלוצי מתווה דרך, נטל הקיבוץ על עצמו להיות החלוץ במילוי משימות לאומיות מעבר לאינטרס הפרטי של הקיבוץ. הוא חייב עצמו במחויבויות מוסריות, גם אם לא תמיד אלה נשאו אופי של החלטות פורמליות מעוגנות בתקנונים: הוא חייב עצמו לבניית חברה מוסרית, שבה הסולידריות בין חבריה היא מקפת ומלאה, ולבניית משק שהשיקול המוסרי אינו זר לו והוא שווה ערך, אם לא עליון, על השיקול הכלכלי.

לא רק ראשונים הטעימו את המשמעות המוסרית שבערכי היסוד, גם אחרונים עושים כן. במסמך שמסכם דיונים ממושכים של צוות אשר שם לו למטרה לנסח חזון לקהילה קיבוצית בנסיבות המשתנות, מצהירים מחבריו שעל הקהילה הקיבוצית לשאוף לכינון חברה צודקת. היא אמורה להיות איכותית ומוסרית, בה יתקיים שיתוף פעולה בין חבריה כאלטרנטיבה לתחרותיות, והיא תיאבק על מימוש עקרונות הצדק החברתי. משמעות הדברים היא חזרה לפחות לחלק מעקרונות היסוד המוסריים בדבר היחסים הבין אישיים בקיבוץ פנימה ואימוץ מחדש של ערך המשימתיות בחברה הכללית.
חברה מוסרית, כלכלה מוסרית וסולידריות חברתית
חברה מוסרית
חברה מוסרית אמורה להתנהל על-פי עקרונות של צדק ושוויון מהותי (לא מכני) בין חבריה; זו חברה המקיימת ערבות הדדית מקפת, אחריות מלאה של הכלל לכל פרט בתוכה ומחויבות מצפונית-מוסרית של הפרט לרווחת הכלל שהוא אחד ממרכיביו. חברה מוסרית מחויבת לסולידריות, אם מתוך מניעים אלטרואיסטים (מוסריים) של חבריה או תועלתנים (שבדיעבד מקבלים אף הם ממד מוסרי). בין חבריה קיימים יחסי רעות, ללא שררה ובחתירה למיצוי המשותף.
כלכלה מוסרית
כלכלה מוסרית נשענת על עבודת חברי הקהילה, ללא ניצול זולתם; אמצעי הייצור ומערכות הצריכה נתונים לבעלותם המשותפת של כלל החברים; התחרותיות מכוונת להגדיל את רווחת הכלל וההישגיות היא קולקטיבית. כלכלה מוסרית אמורה להתמודד, כל יום מחדש, עם נורמות של חוסר הגינות ביחסי מסחר ועבודה הנהוגים בחברה הכללית, גם אם ההתמודדות כרוכה לעתים בהפסד חומרי. התנהגות עסקית הנאמנה לעקרונות מוסריים מציבה אתגר קשה בעתות של מצוקה כלכלית ובמערכת של קפיטליזם תוקפני נעדר סנטימנטים. רק חברה מלוכדת ומאמינה בעקרונותיה תוכל לעמוד בהתמודדות כזו ולהקפיד על הוגנות גם ביחסיה המסחריים-כלכליים עם העולם "החיצון", עוין ככל שיהיה.
סולידריות חברתית
סולידריות חברתית משמעותה גם מחויבות לעתיד משותף, שאחד מביטוייה הוא החינוך המשותף המצוי באחריות הכלל, ופיתוח כלכלה שמפירותיה לכשיבשילו יהנו בני הדורות הבאים, כבסיפור על הזקן הנוטע עצי חרוב שיניבו פריים רק בימי בניו ונכדיו, ולתוהים על מעשיו הוא משיב שכשם שאבותיו נטעו בעבורו הוא נוטע עבור הדורות הבאים. חברה סולידרית מוסרית מבטיחה שיבה טובה ומכובדת לבני כל דור המגיע לזקנה ושיבה, מעצם המשכיותה של החברה/הקהילה ומחויבותם המוסרית של בניה. ההורים שוקדים להבטיח עתיד בניהם והבנים מופקדים על רווחת הוריהם. זו משמעותה של אחריות מוסרית בין-דורית.

הגדרות נורמטיביות אלה, על תרגומן לחיי היום-יום, היו מקובלות ברמות שונות של מחויבות ואדיקות, על הקיבוצים. מזה כשני עשורים מתרחש סחף המאיים למוטט את היסודות הערכיים-מוסריים הללו.
שינוי ערכים
שינוי הערכים מתבטא בהדגשה גוברת של הפעילות המשקית עסקית תוך נטישה של עקרונות יסוד אינו תהליך של השנים האחרונות. כבר בסוף 1985, השנה בה החלה לחלחל להכרת הקיבוצים דבר קיומו של משבר ערכי וחומרי, הצביע דווקא כלכלן, אמיר הלמן, על "התהליכים המרכזיים המתחוללים בקיבוץ, בתנועה ובמדינה, גורמים להתפתחות עגומה הדרגתית וברורה של העדפת היעילות הכלכלית, ויתור על עקרונות וערכים חברתיים. - - - כאילו חברי הקיבוץ אינם מודעים כל עיקר לעקומת התמורה הפשוטה ולתחלופיות הקיימת שבין הערכים החברתיים והיעילות הכלכלית". בהמשך מציין הלמן, כי הרוטציה האופקית מצביעה על סכנה להיווצרות אוליגרכיה כלכלית ומינהלית וכי קיימת השלמה עם בוסיזם והיעדר רוטציה במפעלים. על היקפה של התופעה ומשמעות היווצרות אוליגרכיה, מצביע גם מחקר מהעת האחרונה על תפקידם של הטכנוקרטים בייזום שינויים בקיבוצים.

בין השינויים בתחום הניהול מצוי ביטולה של הדמוקרטיה ההשתתפותית הישירה והמרתה בדמוקרטיה ייצוגית במועצות המורכבות ברובן מבין הטכנוקרטים שביישוב; במקום ניהול משתף, קמו דירקטוריונים ובראשם מנהלים, אשר לא אחת אינם נמנים על חברי הקיבוץ.

שינוי נוסף המוליך לצמצום השותפות החומרית ועד לביטולה הגמור, נובע מהפעילות לשיוך נכסים לחברים כיחידים, תחילה נכסים צרכניים ובהמשך גם היצרניים. הכנסת מרכיב הקושר בין תרומת החבר לכלל ובין התגמול החומרי האישי בו הוא זוכה, משתיתה את היחסים בין החבר לקהילה על בסיס מסחרי; את נורמת ההתנהגות החותרת להישגיות תוך שותפות תפסה הנורמה האגואיסטית שבחתירה להישגיות אישית. החברותא והרעות נדחקות מפני התחרותיות האישית ויחסי השררה. בשיטפון השינויים נסחף אפוא, עוד מרכיב חשוב במהותו המוסרית של הקיבוץ.

חברי הקיבוצים "נוטשים במהירות יחסית את כל סימני ההיכר שייחדו אותם בעבר, והם עושים זאת בלי ייסורי מצפון מיוחדים ובלי מוסר כליות. הם רוצים להיות כמו כולנו - - - שאיפת חייהם - - - היא להידמות יותר ויותר לכל מי שאפשר לצפות בו בטווח הראייה הקרוב שלהם" -ניתח לאחרונה יציב. אישוש אמפירי לניתוח זה מצוי במחקר מקיף (של לויתן, רוזנר ופווין) שנתוניו נאספו בשנת 2000, על עמדותיהם הערכיות של חברי קיבוץ. גם הם קובעים שהקיבוץ נתון בעיצומו של תהליך בו משתנים ערכיהם של חבריו . ממצאי מחקר זה מבססים אמפירית גם את ההבחנה שערך רביד , בין שינוי נורמטיבי שהוא טכני בעיקרו, לבין שינוי נורמטיבי המשקף שינוי במערכת הערכית. הוא רואה במתרחש בקיבוצים מהפכה בתפיסותיה הערכיות של המערכת ולא רק התאמת נורמות התנהגות לתנאים הסביבתיים החדשים. לויתן, רוזנר ופווין מצאו עוד, כי רק כמחצית מחברי הקיבוץ תומכים באידיאולוגיה הקיבוצית המסורתית וכרבע מתנגדים לה. עורכי המחקר קובעים: "המשבר הכלכלי הביא עמו גם את הסטת הדגש בפעילות הקיבוצים מהתחום החברתי והערכי, לעבר התחום הכלכלי. העברת דגש זו גורמת למעבר מיישום עקרונות שוויוניים של צדק חלוקתי לעיקרון הקשר בין תרומה לתמורה. - - - לעליית הגישות הבלתי-שוויוניות תרמה גם הגברת השאיפות החומרניות-צרכניות."

האידיאולוגיה הקיבוצית "המסורתית" הייתה כוללת, כניסוחו של לנדסהוט, "עיקרון רוחני, ועיקרון זה לפי מהותו אינו יכול להיות אלא טוטלי, כלומר עיקרון המקיף את כל החיים האנושים". היא ביטאה עמדה מוסרית של שוויון, ערבות הדדית ואחריות כוללת לפרט ושל הפרט לכלל. השינוי האידיאולוגי, שהוא בפועל אימוץ אידיאולוגיה חלופית, זו שאושיותיה באינדיווידואליזם האגוצנטרי ובניאו-ליברליזם החברתי והכלכלי המושל בכיפה במערב הקפיטליסטי, מנתק את החבר והקיבוץ מזיקתו לאידיאולוגיה שביטאה את הערכים המוסריים שהגדירו בעבר את הקיבוץ. הרתיעה מפני אידיאולוגיה (אף שיש צידוק-מה לכך בשל הסתאבותם של משטרים שלכאורה הגשימו אידיאולוגיות בעלות יומרה אוניברסלית-משיחית) גם בה יש חיקוי לאופנה ששררה במערב. את מקומו של המזרח, הסוציאליסטי לכאורה, שבעבר, בטרם נחשף במלוא סיאובו, היה המוקד אליו נשואות היו העיניים והיה משאת הנפש של רבים וטובים בקיבוץ, תפס המערב הקפיטליסטי שהפך למוקד של השראה וחיקוי.

עובדת קיומו של תהליך מואץ של שינוי ערכים הפכה כמעט לנחלת הכל. בדומה לכך רק מיעוט חולק על הקביעה שבשם ההכרח להסתגל לתנאים החדשים, להתאים המשק והחברה לגלובליזציה ולמשטר הקפיטליסטי הפראי (כהגדרת הסוציולוג פייר בורדייה), ראוי לאמץ סולם ערכים חדשים, חפים מעקרונות חברתיים של שיתוף, שוויון ערך האדם (והעבודה), ערבות הדדית ודמוקרטיה השתתפותית. הדברים עולים מהסקרים השנתיים (של פלגי ושריר וכן של גץ) על היקף השינויים ועל עמדות חברי קיבוץ, וכן מהמחקרים שהוזכרו כאן, שהם רק מעט שבמעט משפע המחקרים והפרסומים המלמדים על המתרחש, המשתנה והמתחדש בחצרו של קיבוץ.
ניכור בחברה משתנה
מחקר שהתמקד במיקרו - בחבר היחיד נוכח שינוי המערכת בה הוא חי, מביא מדברי חברים מהם עולות תחושות של אכזבה, אובדן אמונה, חרדה וניכור. בצד כל אלה היו גם ביטויים של חברים הרואים בשינויים פתח והצלה לקיבוץ ממשברו (בעיקר החומרי) והחשים אישית תחושת הקלה ורווחה, עם השתחררותם ממה שנתפס בעיניהם ככפיתתה של המסגרת הקיבוצית החונקת. משמע, המקדמים בברכה את השינויים העמוקים והמקיפים עושים כן דווקא משום שהקיבוץ מתנער מערכי היסוד שהנחוהו והחל מסתגל לנורמות החברה הכללית וערכיה, שהם בעיקרם היפוכם הגמור של ערכיו המוסריים של הקיבוץ.

ביטויי ניכור רבים ומגוונים, בחברה בה לא אמור להיות ניכור, חברה שהתיימרה לבטל את הניכור, ייתכן שמצביעים יותר מכל על פשיטת הרגל המוסרית ש הקיבוץ. על תופעת הניכור כנלווית לתהליך השינוי עמד זה לא כבר גם פווין : "העמדות לגבי סוג השינוי המועדף משקפות דרגות שונות של ניכור בקיבוץ, ממרכיבים מסוימים שלו ועד לדחייה כוללת של הרעיון הקיבוצי".

להלן כמה אמירות המבטאות אובדן אמונה בקיבוץ, כרעיון מופשט או כדרך חיים, ואכזבה מהנסיבות החדשות, שהושמעו על-ידי מספר משמעותי של מרואיינים מקיבוצים שונים. משמעות הדברים - ניכור מעצם רעיון הקיבוץ (ראו הערה 8).
· האמון הבסיסי [בקיבוץ] התערער. אני פשוט נאחזת במה שאני רוצה שיהיה, כי אם אני לא אאחז בזה, אז ממש לא תהיה לי תקווה. (חברה בת 48).
· אנשים היום מעניין אותם רק מה שקורה להם בבית. להם ולמשפחתם. שיהיה טוב להם ולמשפחתם, והקיבוץ הוא כך בצד, על יד. (בת קיבוץ, 50).
· חברים אומרים לי: "אתה לא רואה, העסק הזה גמור. למה לך להתנגד [לשינויים], העסק גמור." (בוגר חברת נוער, 55).
· אני חושבת שקיבוץ זה רעיון נהדר, אגב - באמת רעיון נהדר, אך עם אנשים עם רמת מוסר גבוהה. אך לא נתקלתי באוסף של אנשים עם רמת מוסריות כל כך גבוהה שיכולים לקיים רעיונות של קיבוץ. (חברה נקלטת מהעיר, 40).

מהריאיונות עם חברים במחקר האמור עולה גם שקהילה האמורה להיות מבוססת על אמון הדדי בין חבריה, ועל ביטחון שהיא מתנהלת מתוך יושר והוגנות, איבדה אמון זה:
· אנחנו מאבדים את הביטחון האישי במערכת הקיבוצית. - - - היה חוסר אמון במערכת הכלכלית של המשק. (בן קיבוץ, 40).
· חששנו שמושכים לנו את השטיח מתחת לרגלים, כי כל העקרונות הלכו. (ותיקה, 70).
· והקושי והתחושה הכי מתסכלת היא שאני מרגישה שאני אספסוף, כי אין לי את היכולת להגיד - רגע רגע, תעצרו שנייה, תחשבו שנייה. (חניכת תנועה, 48).
· דברים שנעשים פה, כאילו שהם [המנהלים] כאילו שאנחנו כולנו הווסלים שלהם - - - ואפילו במידה מסוימת הייתה הרגשה של התעללות (בת קיבוץ, 53).
אובדן האמון בהגינות התנהלותה של מערכת פוגעת בלכידותה ובהזדהות של חבריה. כך בכל מערכת, על אחת כמה בחברה קיבוצית בה מתערערת בשל כך הסולידריות שבין החברים.
סולידריות מתפוגגת
סולידריות מתבססת על הדדיות, על אינטרסים וערכים משותפים ועל מחויבות שהיא גם רגשית, ואולי בעיקר כזו. בנקודה אחרונה זו דומה שטמון עיקר ההבדל בין סולידריות חברתית לבין לכידות חברתית. בהיות הסולידריות מכילה בתוכה גם רגשות ניתן לראותה כנובעת מתחושות פנימיות של האדם בעוד שלכידות, שהיא בעיקרה פונקציונלית למערכת, היא חיצונית לפרט וכמו מוטלת עליו, אם גם מרצונו ולטובתו.

הסולידריות הקיבוצית נבנתה על בסיס בן שישה מרכיבים, שלמרות ייחודם ומשקלם היחסי השונה, יצר שילובם את הלכידות החברתית והעמיק את הסולידריות, במיוחד כאשר הצטרפו האינטימיות והקרבה הנפשית, שאפיינו את קבוצות המייסדים בוגרי תנועות הנוער מהארץ ומהגולה.

ששת מרכיבי בסיס הסולידריות הקיבוצית נחלקים לשתי קבוצות - שלושה מבססים הסולידריות הפנים יישובית, בין חבריו של הקיבוץ היחיד, ושלושה נובעים מההשתייכות לתנועה ארצית, אשר עצם ההשתייכות אליה הייתה גורם מלכד גם בתוך כל קיבוץ.

ששת המרכיבים הם:
· המרכיב הכלכלי - הבעלות המשותפת והשווה על אמצעי הייצור והצריכה;
· החברתי - הצוותא, היחד בביטויו בחדר האכילה, בחגים ובמועדים, בהתכנסויות הציבור בעת שמחה ואבל, בצוות הענף, בוועדות ובאסיפה, במועדון ועל הדשא השכונתי;
· הפסיכולוגי - הביטחון הסוציאלי; הסעד הנפשי שמעניקה החברה בעת צרה ו"הפרגון" לעת שמחה משפחתית או הישג אישי; הרגשת הערך העצמי של המגשים את ערכיו באורח חייו;
· הארגוני - השתייכות לתנועה ארצית "כל יכולה" המעניקה תמיכה חומרית ופוליטית; תנועה המגדירה ערכים ועקרונות ומנחה פעילות;
· האידיאולוגי - הציונות-סוציאליסטית-חלוצית בה דבקו כולם;
· המשימתי - החלוציות בהגשמת מטרות כלל לאומיות. השתייכות לאליטה-משרתת ויוקרתית, מלבד היותה גורם מלכד, הייתה הון חברתי רב משמעות.

גל השינויים חותר מתחת לתשתית החברתית, האידיאולוגית והארגונית של הקיבוץ ומקעקע את כל ששת בסיסי הסולידריות והלכידות של כל קיבוץ ושל התנועה. "גל" זה פגע גם ביחסי אנוש פשוטים, שאמורים לשרור בכל חברה, גם כזו שאינה מבקשת לטפח שותפות ושוויון.
· ביום-יום יש התרחקות לגמרי. אתה בקושי אומר שלום לשכן שלך. כל אחד והמשפחה שלו. (חבר, 60)

לקיום קיבוץ נדרשים אנשים עם רמת מוסריות גבוהה - אמרה חברה שדבריה הובאו לעיל; ראוי להוסיף שנדרשת גם רמה מוסרית של הקהילה כולה כדי שזו אכן תהא קיבוץ. את הדיון על מהות השינוי הערכי המתחולל בקיבוץ מסיים רביד בהשערה שהמשכו של התהליך "יוביל לביטול קיבוציותם של הקיבוצים".

ובמה מתייחדת הקיבוציות אם לא בעקרונותיה המוסריים?