מאת המערכת - מפנה 40 - אפריל 2003, ניסן תשס"ג
אלי אברהמי ואלי צור - אפריל 2003, ניסן תשס"ג
הגיליון הנוכחי של "מפנה", גיליון האביב המציין עשור של הופעה סדירה, נמסר לדפוס בעיצומה של מלחמת המפרץ השנייה, בטרם הסתיימה ובטרם ניתן להעריך את השלכותיה על האזור וישראל בתוכו, וכמובן גם על המערכת הבין-לאומית. נראה כי המערכת העומדת לצמוח בעולם ובאזור, Pax Americana מבית מדרשו של הימין האמריקני, עומדת לשנות את כללי המשחק שהיו מקובלים עד כה, וליצור דפוסי התנהגות כוחניים, שהשפעתה על העולם ועל ישראל אף כי אינם ידועים, מאיימת למדי.

המלחמה, אף שאינה מתחוללת בקרבה מיידית לישראל, תפסה את עיקר תשומת הלב של הציבור והסיחה את הדעת כמעט כליל ממסכת הגזרות הכלכליות העומדות להנחת עלינו. תוכניתו הכלכלית של שר האוצר החדש, בנימין נתניהו, היא ביטוי הכתוב בשפה העברית למסכת רעיונית מובנית שצמחה בימין הרדיקלי בארה"ב, שנתניהו הוא אחד מתומכיו. שנתיים לאחר שרואים את תוצאותיו האומללות של הניסוי הכלכלי במשק האמריקני, אף אנו, אזרחי ישראל, עומדים להיות שפני ניסוי במדיניות המועתקת מבית מדרשו של ימין רדיקלי זה. צדק מי שקבע שנזקה של מדיניות זו לחברה בישראל חמור פי כמה מנזקם של כול טילי סקאד אפשריים. לא רק שהממשלה הימנית-לאומנית מתכוונת, לראשונה בישראל, להסדיר יחסי עבודה באמצעות חקיקה שתרע את מצב העובדים בסקטור הציבורי, ותיטול מידיהם את אמצעי המאבק וההתגוננות ביחסיהם עם מעסיקיהם, אלא שגזירות אנטי סוציאליות נוספות מטילות את עיקר הנטל על בני השכבות שממילא מתקשים לשאת גם בעול הנוכחי, אלה היותר נזקקים, היותר פגועים, היותר חלשים (כלכלית וחברתית); ללא כול ניסיון של הסוואה, בגלוי ובלא בושה יוטב עם המיעוט שממילא שפר עליו חלקו. והעם רואה את הגזירות ומחריש, או שמא חרשו אזניו מרעש המלחמות, זו הרחוקה וזו המתמשכת בארצנו וברחובות ערינו.

בצאת "מפנה" לדרך, לפני עשור, סברנו שנושאי החברה – זהותה ותרבותה, כלכלתה ושסעיה, החתירה להגדלת רווחתה והסדרה בדרכי שלום של יחסיה עם שכניה – הם שיהיו במוקד השיח הציבורי והדיון העיוני בפובליציסטיקה החברתית. כך סברנו ולכך ייחלנו אך, התאכזבנו מרה. עשור זה מהגרועים שידעה ישראל היה. ראשיתו לא ניבאה את אחריתו המרה והמאכזבת. מאז רצח רבין, קריסת ראשית ההסדרים עם הפלשתינאים, התמוטטות ממשלת ברק קצרת הימים, מתרחשת התדרדרות כלכלית, נפגע חמורות הביטחון האישי של אזרחי המדינה. לכול אלה נוספה קריסתן של מערכות תנועת העבודה ומפלגותיה, שאמורות היו להציג דרך להיחלצות ולהחזיר תקווה. תחושת אי הנחת והאכזבה שפשטו בקרב רבים, עלולה להביא עד לייאוש מסיכויי הישרדותו של המפעל הציוני, עליו ניתן היה לומר עד כה את שאמר מרטין בובר על הקיבוץ: "אי-כישלון למופת". חרדים אנו פן מופת של כישלון לפתחנו.

אנו ב"מפנה" מנסים לקרוא תיגר על רוחות הרפיון ותחושת אוזלת היד. באמצעים שבידינו - הדיון, העיון והאמירה הכתובה, מתייצבים לצד כול הנאבקים על אופיה וערכיה של החברה ודמותה של המדינה, בנאמנות לחזון של חברה חופשית, דמוקרטית, סולידרית, המתמקדת בקידום כול בניה ובדאגה לרווחתם וביטחונם בדור זה ובעיקר בדורות הבאים; חזון של שלום מתוך כבוד הדדי עם כול מי שנכון גם הוא לכבד זכותנו לקיום כאומה בארצנו. בכך אפשר לראות ב"מפנה" כתב-עת מגויס, אך זה גיוס לקידום עקרונות וערכים הומניים וחברתיים-סולידריים בהגדרתם היותר רחבה, מתוך פתיחות לדעות ולוויכוח על בסיס רחב, ללא מחויבות דוקטרינרית צרה. עדיף "גיוס" כזה על פני ניהיליזים הדוניסטי וקריצה לרייטינג של רדידות מחשבתית וכלבו רעיוני.

רובו של גיליון זה מוקדש להצגת "תמונת מצב" של המדינה והחברה בעת הזו, הצגה ממש באמצעות תצלומים, והצגה מילולית במאמרים ובמגוון תשובות קצרות למשאל שיזמה המערכת. מספר אנשי רוח ואקדמיה מהמובילים בתחומיהם, נתבקשו להעריך את המצב הנוכחי ולהצביע על אשר ראוי שייעשה כדי להיחלץ לפחות ממקצת מצוקותינו.

בפתחו של העשור השני של "מפנה" מייחלים אנו שאכן יתרחש המפנה המקווה.

קריאה נעימה!