מן המערכת - מפנה 38 - ספטמבר 2002
אלי אברהמי, אלי צור - ספטמבר 2002
מדינת ישראל בשלהי תשס”ב מצויה באחת משעותיה הפחות יפות: נתונה בהתגוננות מפני טרור נפשע, שאינו בוחל באמצעים ובהתגוננותה - מוצדקת ככל שתהייה - נוקטת גם בצעדים אלימים, שאין להשלים עמם; ניצבת מול עוינות של ציבורים וממשלות, שבציניות ובלשון צביעות צדקנית מתייחסים לישראל כאל מצורע, שאין לבוא עמו במגע; ומבית - אווירת דכדוך ותחושת אין מוצא; חברה הלפותה במאבק צבאי, שלא לומר בפשטות: מלחמה ומנהיגות, שאינה נכונה לבחון חלופה מדינית; חברה המתדרדרת למשבר כלכלי וחברתי המעמיק פערים בין אלה שיש להם ואלה שנדחקים ומושלכים אל אבטלה, מחסור ודלות מנוונת נוכח אינפלציה המרימה ראש וקיפאון מעמיק במשק; חברה בה הנטל הביטחוני והכלכלי מוטל על חלק מהעם כשמנגד מיעוט גדל והולך פטור מכול עול, פרט ל”עולה של תורה”, שבאוהליה בניו "ממיתים עצמם” כשבפיהם תביעה אחת בלבד: הב! הב! הב!

בפתחה של תשס”ג נראה האופק קודר מתמיד ולא נראים הכוחות, שיחלצו את החברה והמדינה ממשבריה.

נוכח כול אלה: האם כשל המפעל הציוני, האם מאכזבת המדינה את אזרחיה ואת יהודי העולם, האם בניה מוסיפים להאמין בהכרחיותו של המפעל הציוני של בניין עם וחברה וייסוד מדינה, שהיא מרכז לכול היהודים בקהילותיהם בעולם?

על שאלות אלה ועל מקומה של הלאומיות בתרבות האנושית ובמדיניות בעידן הגלובליזציה - ביקשנו להשיב באמצעות שורת מאמרים להם מוקדש עיקרו של הגיליון הנוכחי.

פותחים הפרופסורים דוד ויטל וחדוה בן ישראל הדנים בסוגייה במבט מקיף והשוואתי בעוד הרב מיכאל מלכיאור טוען להכרחיותו של קשר שוויוני דו–כיווני בין ישראל והקהילות היהודיות באשר הן, ד”ר ערן לרמן מתמקד בזיקה ההדדית, שבין ישראל ויהדות ארצות הברית ופדרו גולדפרב מעלה ספק אם ישראל היא אכן התשובה הנאותה ליהודי ארגנטינה, ארץ סחופת משבר בדרום אמריקה. פרופ' מתתיהו מינץ בוחן בהרחבה את תהליכי המודרניזציה, הלאומיות והפוליטיזציה של יהודי רוסיה בראשית המאה שעברה.

דב פלג, ד”ר ג'וני גל, ד”ר נמרוד אלוני ונעמיקה ציון בוחנים כמה מהיבטיה של המדיניות החברתית" בעוד הראשון קורא לבסס את מערכת הפנסיה ובכך גם לחזק במשהו את מדינת הרווחה המתכרסמת והולכת בשל צעדי הממשלה וקיצוציה בתקציבי הרווחה יוצא גל כנגד התולים את קולר המשבר הכלכלי דווקא בצווארם של המובטלים. אלוני וציון מתמקדים בהיבטים שונים של המדיניות החינוכית והשלכותיה החברתיות.

ד”ר עזריאל קמון בוחן את דו”ח ועדת החקירה להיעלמם של ילדי תימן ומתמקד בפן אחד - אחריותה המוסרית של מערכת הבריאות. מיכל אמדור מדווחת על ביצוע שיתוף נשים בשלטון המקומי כפי שהוא מתבצע בחדרה ומצביעה על הישגי השיתוף לקהילה כולה.

נוכח התערערות ישראל כמדינת רווחה ורפיסותו של השמאל סוקר עופר קניג את מצבו של השמאל המפסיד והולך מאחזי שלטון במדינה אחר מדינה באירופה. על השמאל בארצות הברית מותח ביקורת פרופ' מיכאל וולצר, הוגה דעות ופובליציסט, עורכו של כתב–העת Dissent ופעיל שמאל ותיק. ביקורתו היא על הקושי של השמאל בארצות–הברית להזדהות עם המלחמה כנגד הטרור ועם תחושת הפטריוטיות, שפשטה בציבור האמריקאי אחרי ה–11 בספטמבר. קשה שלא להתפתות מלמתוח קווים מקבילים בין השמאל המסוייג באמריקה לבין עמדות של קבוצות שמאלניות מסויימות בישראל מאז ראשית אינתיפדת אל–אקצה.

לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של ישראל, לא זכה עד כה למקום הראוי לו בכותל המזרח של מקימי המדינה ומנהיגיה. פרק עלום קמעה מתולדותיו מגולל ארנון למפרום בתיאור חלקו של שקולניק–אשכול ב"התיישבות האלף" הראשונה בסוף שנות העשרים ואילו ד”ר יעקב גורן סוקר את הספר עב הכרס על אשכול, שהוציא לאור גנזך המדינה.

אגב סקירת מחקרו–ספרו של דני רוזוליו דן פרופ' אברהם יסעור בתמורות המתחוללות בקיבוצים כבר עשור וחצי ועוד היד נטויה.

לא תם ולא נשלם הדיון בכל הסוגיות שבגיליון הנוכחי. למקצתן עוד נחזור בגיליונות הבאים.

שמחים אנו לברך במקום זה את הופעתו של כתב–עת חדש - "'חברה"', שמייחד עצמו לדיון בסוגיות חברתיות מתוך גישה של סולידריות חברתית וסוציאל–דמוקרטית. חוברות צנועות אלה - עד כה ראו אור שתיים - הן לבנה נוספת בחומה, שאנו מנסים לבנות כנגד שיטפון הניאו–ליברליזם, שאינו אלא קפיטליזם דורסני מוסווה.
שנה טובה! - העורכים