מדיניות חברתית בישראל - השינוי בשיח הציבורי
ג'וני גל - ספטמבר 2002
התגבשות אידיאולוגית בעלת גוון ימני מובהק בקרב פקידות האוצר, בצד היעדר בלמים בהנהגה הפוליטית, מדרדרים את המדיניות החברתית בישראל לפגיעה בשירותים החברתיים
לצד השינוי הרדיקלי במציאות הפוליטית והביטחונית, אשר התחולל מאז הקמתה של ממשלת האחדות הלאומית, בראשותו של אריאל שרון, ניכר, כי הוחל בראשיתו של שינוי מרחיק לכת גם בתחום השירותים החברתיים. שינוי זה עומד בניגוד למגמות, אשר אפיינו את התפתחות מדינת הרווחה בשנות התשעים.
על אף השינויים התכופים בזהות הפוליטית של העומדים בראש השלטון בישראל ולמרות ההצהרות הביקורתיות של חלק מראשי הממשלה (ובמיוחד בנימין נתניהו) כנגד מרכיבים שונים של מדינת הרווחה לא נעשו שינויים משמעותיים במבנה מדינת הרווחה במהלך עשור שנות התשעים.

לאחר המשבר החריף, שפקד את מדינת הרווחה בישראל במהלך שנות השמונים ואשר הסתיים רק עם תחילת העלייה הגדולה מברית–המועצות לשעבר ועם עליית הקואליציה בראשות יצחק רבין לשלטון אפיינו את מדינת הרווחה בישראל שני תהליכים מרכזיים. מחד, ניכר, כי מערכות מדינת הרווחה עברו תהליך של קונסולידציה במובן זה, שהוחל בהגדלת ההשקעות ברוב המערכות הללו והן שבו לרמה, שבה היו בטרם המשבר הגדול של שנות השמונים. משמעות הדבר, שחל גידול ניכר בהוצאות לרווחה, כאשר המטרה איננה בהכרח שיפור משמעותי של השירותים, אלא השבתם לרמה אשר הושגה עשור קודם לכן. יוצאות דופן, בהקשר זה, היו מספר קבוצות באוכלוסייה, שהצליחו בחלק משנות התשעים לשפר את מצבן ואף להביא לידי חקיקה המבטיחה את גישתן לשירותים חברתיים. קבוצות אלה כוללות נשים, ערבים וחרדים. מאידך, מספר תהליכים בעייתיים, אשר הוחל בהם בשנות השמונים, נמשכו. הבולט ביניהם הוא תהליך ההפרטה של שירותי הרווחה, שנמשך בקצב מוגבר בשנות התשעים. תהליך זה אומנם לא השפיע על היקף ההוצאה הציבורית על הרווחה, אך השפיע מאוד על אופן הגשת השירותים ועל זהותם של המקבלים. במקביל, נמשכה הפגיעה בחלק מהציבור הנעזר בשירותים החברתיים. דבר זה נכון במיוחד לגבי מובטלים, אשר ספגו פגיעות רבות באותה תוכנית, שנועדה להקל על מצוקתם.

כאמור, ניכר, כי ממשלתו של שרון עומדת להיות מזוהה עם שינוי מרחיק לכת במדינת הרווחה בישראל. שינוי זה איננו מנותק, כמובן, מהמציאות הביטחונית העכשווית. אינתיפאדת אל–אקצה ואופן התמודדות ממשלתו של שרון עם ההתקוממות בשטחים הביאו להעמקת המיתון הכלכלי, לעלייה חדה בשיעור מחוסרי העבודה ולהצטמקות ניכרת במשאבים הציבוריים, שבידי הממשלה. אך נראה, כי לא רק המשבר הכלכלי, אלא גם התגבשות אידיאולוגית ברורה בעלת גוון ימני במובהק בקרב הפקידות הבכירה במשרד האוצר, לצד היעדר בלמים בקרב הפוליטיקאים ראשי השלטון בסוגיות הללו, תרמו לראשיתו של שינוי זה.

תגובת הממשלה למשבר הכלכלי המתמשך באה לידי ביטוי בעיקר בשורה של צעדים מקרו–כלכליים, אשר ביקשו להביא ליציבות במשק ובד בבד לצמצם, במידה ניכרת, את ההוצאה הממשלתית. השירותים החברתיים עומדים במרכז הצמצומים הללו. במסגרת התקציב, שאושר בראשית שנת 2002 ובמסגרת תוכנית החירום הכלכלית, שאושרה בראשית שנה זו, ישנו ניסיון ברור לפגוע פגיעה עמוקה ברמתן של הקצבאות השונות, שבתשלומי ההעברה, יש החמרה רבה בתנאים לנגישוּת לתוכניות הללו ובמשך הזמן, אשר במהלכו אדם זכאי לסיוע זה. תדירות השינויים והיקפם, ובמקביל ההידרדרות הכלכלית המהירה, מקשים מאוד על כול הערכה מבוססת לגבי התוצאות של פגיעות אלה בציבור. אולם אין ספק, כי השילוב של אבטלה מתרחבת, ירידה ברמת השכר ופגיעה בתשלומי ההעברה ירחיבו את היקף המצוקה והפערים החברתיים בישראל. על פי הערכות ראשוניות המדובר בהצטרפות של כ-110 אלף ילדים למעגל העוני בגלל הפגיעה קצבאות הילדים, בשלילת דמי אבטלה מ-60 אלף מובטלים ופגיעה בהכנסתם של מאות אלפי מקבלי גמלאות בקרב קשישים ונכים המתקיימים מקצבאות בלבד.
פגיעתו של מסר שקרי
לא פחות חמור מהתוצאות המיידיות של המדיניות החברתית המתגבשת הוא המסר המקופל בטיעונים, שהובאו על–ידי הפקידות הבכירה במשרד האוצר, על מנת להצדיק פגיעות אלו. מסר מגמתי זה הוא בעל משמעות רבה מפני שהוא יוצר תשתית רעיונית המעניקה הצדקה לשינוי מרחיק לכת במדינת הרווחה בישראל, שלפיה הפגיעות בתשלומי ההעברה מוצדקות לא רק מפני שיש צורך בקיצוץ בהוצאות הממשלה כתוצאה מהמצב הכלכלי הרעוע, אלא מפני שיש - לטענת פקידות האוצר - משהו בסיסי רקוב באופן תפקוד מערכת הביטחון הסוציאלי והדבר קשור קשר הדוק להתנהגותם של מקבלי הגמלאות המוצגים כנצלנים וכחסרי אחריות. במלים אחרות, האחריות לגידול בהוצאות הרווחה איננה מוטלת על המדיניות שנקטה ההנהגה הפוליטית או הכלכלית, אלא על המובטלים ועל העניים עצמם, כאילו רק הם אחראים למצבם. המשמעות מרחיקת הלכת והמפחידה של מסר זה רבה במיוחד: שיפור המצב הכלכלי מותנה - לפי טענה זו - בעיצוב מחדש של התנהגות האוכלוסייה הנזקקת ולכן מותר לפגוע בה מפני שהיא היא אשמה לא במעט גם במצב הכלכלי של כלל האוכלוסייה...

מסר מסוכן זה, שמקורו באידיאולוגיה השמרנית הרווחת במסדרונות משרד האוצר, בא לידי ביטוי בשורה של טענות משוללות כול בסיס של ממש במציאות המושמעות באופן תדיר ונתפסות כאמינות מפני שהן מושמעות מפי "מומחים" במערכת הכלכלית ומסתדרות היטב עם מה שעיתונאים והנמנים על מעמדות הביניים רוצים כנראה לשמוע.
הטענות כנגד הביטחון הסוציאלי
להלן מספר דוגמאות בולטות לטענות המועלות במסגרת מסר זה:
א. טענת "מדינת קצבאות"
על פי טענה זו, מדינת ישראל הופכת למדינה, שבה אנשים רבים מאוד חיים מקצבאות והדבר גורם לבזבוז אדיר של משאבים. אולם המציאות היא, שההוצאה בישראל על ביטחון סוציאלי נמוכה באופן יחסי ואיננה מהווה נטל יוצא דופן על התקציב. ההוצאה מגיעה רק לכ-8% מהתמ"ג, הוצאה הנמוכה במידה ניכרת מזו שבמרבית מדינות הרווחה. אומנם היה גידול בהוצאה זו בשנים האחרונות, אולם גידול זה מקרב אותנו לא אל אסון כלכלי, אלא לרמת ההוצאה ההכרחית למדינה המבקשת להיקרא "מדינת רווחה". זאת ועוד, שיעור מקבלי הגמלאות בישראל איננו גבוה במיוחד. גם לאחר שנים רבות של מיתון ושל אבטלה רק כ-5% מהאוכלוסייה בגיל העבודה מקבלים קצבאות של הבטחת הכנסה, שנועדו להבטיח קיום מינימלי למי שאין לו מקור הכנסה סבירה ואילו מקרב המובטלים - פחות ממחציתם זכאים בכלל לדמי אבטלה.
ב. טענת "יש עבודה לכול מי שרוצה לעבוד - המובטלים פשוט לא רוצים לעבודה"
הטענה כאן היא, שהבעיה האמיתית איננה שאין עבודה בישראל, אלא שהמובטלים פשוט מפונקים מדי, אינם מוכנים לבצע את העבודה המוצעת ומעדיפים להישאר בביתם ולקבל גמלאות. אולם המציאות היא, כי מי שמבקש לקבל דמי אבטלה או הבטחת הכנסה והוא כשיר לעבוד חייב על פי חוק להיות מוכן לקבל כול עבודה המוצעת לו או לה. הבעיה היא לא באכיפת חוק הביטוח הלאומי, אלא בכך, שאין מה להציע. מספר המובטלים במשק הוא ביטוי ישיר להיעדר מקומות עבודה. רבע מיליון מובטלים הם תוצאה מחוסר יכולתו של המשק לייצר די מקומות עבודה לכול מי שמעוניין בעבודה. כול כלכלן מתחיל - גם אלה במשרד האוצר - יודע זאת היטב. הדבר מתבטא בכך, ששירות התעסוקה איננו מסוגל להציע עבודה ליותר מ-90% מהפונים אליו.
ג. טענת "מקבלי דמי האבטלה מרמים ומתחזים למובטלים"
טענה זו מתארת את מקבלי הגמלאות כמי שמתחזים למובטלים, על מנת לקבל גמלאות ובעת ובעונה אחת הם עובדים ומתפרנסים. טענה זו זכתה לאחרונה לגיבוי, לכאורה, מנתונים שפורסמו על–ידי משרד העבודה והרווחה. נטען שם, כי יחידת הפיקוח המיוחדת מצאה, כי מחצית המובטלים שנבדקו עובדים בזמן שהם מקבלים דמי אבטלה או הבטחת הכנסה. על פניה, נשמעת טענה זו כמשכנעת, אולם המציאות שונה מאוד. היחידה של משרד העבודה והרווחה בדקה במשך חצי שנה 490 מובטלים, שהיו חשודים ממילא בהתחזות ומצאה כי 241 מהם אכן עובדים בעבודה כלשהי ומשתכרים ובו בזמן מקבלים קצבאות. עם זאת, ספק אם אדם סביר יכול להניח, כי יש משמעות כלשהי לממצא המגלה, ש-241 אנשים מתוך 300,000 הגברים והנשים, אשר קיבלו דמי אבטלה בשנת 001, נתגלו כעובדים. לא זו בלבד, שמדובר במספר קטן ביותר של מתחזים, אלא שלא מדובר במדגם אקראי, אלא במדגם המבוסס על אנשים, שממילא חשודים במעשה פלילי. ומכאן, שלא ניתן, כמובן, להסיק ממסקנות אלה דבר לגבי כלל אוכלוסיית מקבלי דמי האבטלה. המציאות היא, שכנראה יש מתחזים בקרב מקבלי הסיוע, כפי שיש ניצול לרעה בכול מערכת אדמיניסטרטיבית, אולם מספר המתחזים הוא שולי והנזק שהם גורמים נמוך, לאין שיעור, מהנזק שנגרם על–ידי המוני המשתמטים מתשלום מס הכנסה בהתאם לחוק.
ד. טענת "מקבלי הבטחת הכנסה הם מובטלים כרוניים"
טענה זו מבקשת להצביע על כך, שרבים מקרב מקבלי גמלת הבטחת הכנסה שוהים זמן רב מאוד במסגרת מערכת זו ושהות זו הופכת עבורם לשגרת חיים, אולם במציאות הנתונים שונים. אומנם נכון הוא, שכיום אנשים שוהים זמן רב יותר במערכת זו מאשר בעבר והדבר נובע מההידרדרות הכלכלית והאבטלה המתמשכת, אך יחד עם זאת, מבין מקבלי הבטחת הכנסה בין השנים 2000-1993, רק 17% קיבלו גמלה מעל שש שנים או יותר. לעומת זאת, כמחצית המקבלים שהו פחות משנה במערכת זו וכשליש פחות מחצי שנה. בפועל, קיימת תנודתיות רבה מאוד במערכת זו, כאשר יש תהליך מתמשך של אנשים נכנסים ויוצאים מ"רשת הביטחון" החברתית הזו.

טענות אלו ודומות להן הפכו כיום לנחלת הכלל. הן מהוות תשתית רעיונית, אשר בכוחה לשמש כר נוח למתקפה משמעותית יותר על מדינת הרווחה. ואכן, דברים שנאמרים על–ידי ראשי משרד האוצר והזוכים להסכמה בקרב חברי הממשלה מעידים על כך, שקיימת כוונה לשנות מן היסוד את מבנה מערכות הרווחה והביטחון הסוציאלי בישראל. שני עשורים בלבד לאחר שישראל הצליחה להקים מדינת רווחה השואפת להידמות למדינות הרווחה האירופאיות מסתמנת עתה מגמה ברורה החותרת לבצע שינוי רדיקלי במערכות אלה ולרוקן מתוכֶן את ההגנה החברתית המוענקת לתושבי ישראל.