התביעה להחזר קצבאות ילדים לקיבוצים
במהלך יוני 1996 הוגשה ע"י משרד עו"ד מיכל שקד ועו"ד ורד גרטל תביעה של כ- 90 קיבוצים ומושבים שיתופיים נגד המוסד לביטוח לאומי בעניין אפליית הקיבוצים לרעה בקשר לקצבאות ילדים.התביעה הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו.

ביום 20/10/98 התקבל פסק דין בבית הדין האזורי בו נדחתה התביעה.

משרדה של עו"ד מיכל שקד ועו"ד ורד גרטל החליט בתאום עמנו להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה.

ב -15.03.01 התקיים דיון ראשון בערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה בפני כבוד השופטים: ע. רבינוביץ, נ. ארד, ר. רוזנפלד, נציג עובדים - ב.ע. עמירם, נציג המעבידים- ב. מרחב.

בית הדין הארצי לעבודה הורה כי נציג היועץ המשפטי לממשלה יתייצב לדיון בערעור, עוד החליט בית הדין על הגשת סיכומים בכתב.

לאחרונה הוגשו ע"י עו"ד מיכל שקד ועו"ד ורד גרטל לבית הדין הארצי לעבודה סיכומי הביניים מטעם הקיבוצים.
להלן בתמצית טענות הקיבוצים:

א. מבחינת מבנה חוק ביטוח לאומי ומטרתו, נהגו בהם שלא כדין.

ב. מבחינת תכלית חוק ההסדרים נהגו עימם שלא כדין.

ג. שיקול הדעת של המוסד לביטוח לאומי הופעל באופן פסול.

ד. התוצאה של כל אלה היא, שהקיבוצים קופחו בזכותם לקבל קצבאות ילד ראשון ושני.
להלן בתמצית טענות המוסד לביטוח לאומי:

א. הקיבוצים שונים לעניין זכויות וחובות כלפי המוסד לביטוח לאומי מאשר כלל האוכלוסייה.

ב. המערערים היו צריכים לתקוף את הטענות בעתירה לבג"צ ובכל אופן, היו צריכים לתקוף אותן יותר מוקדם.

ג. הייתה הסכמה של הלובי הקיבוצי לתקנות המפלות לרעה.
בסכומי הביניים נטען ע"י עו"ד מיכל שקד ועו"ד ורד גרטל בין השאר כי:

1. פסה"ד של בית הדין הארצי עומד בניגוד למבנה חוק ביטוח לאומי , זאת לאור פס"ד גבים ( בג"צ 29/86) הקובע כי צריך לנהוג בחבר קיבוץ כמו בכל עובד אחר (ראה מאמרנו מיום 25.4.02 "פסיקה סופית בעניין זכויות חיילים משוחררים למענק עבודה מועדפת").

2. פסה"ד של בית הדין האזורי עומד בניגוד לתכלית חוק ההסדרים ולעקרון השוויון. תפקיד בתי המשפט הוא לקדם את השוויון ולפי עיקרון פרשני זה היה צריך המוסד לביטוח לאומי ובעקבותיו בית הדין האזורי לנהוג ולהיזהר שלא להפלות לרעה את המבוטחים חברי הקיבוצים לעומת כלל המבוטחים של המוסד לביטוח לאומי.

3. המוסד לביטוח לאומי פגע בקיבוצים פגיעה כפולה באופן שרירותי שלא על סמך עובדות. פגיעה של מוסד שלטוני בעיקרון יסודי, בזכות יסוד של פרט, או של מגזר זה או אחר באוכלוסייה, צריכה להיעשות על סמך בדיקה ושקילה, על סמך עובדות מבוררות ולא על סמך השערות, לא על סמך ספקולציות ובוודאי שלא על סמך דעות קדומות (מוטעות) כמו אלה שבהן החזיק המוסד לביטוח לאומי במקרה שלפנינו, לפיהן הקיבוצים "עשירים" יותר ממה שמלמדות הכנסותיהם.

4. לא קיים שוני בין המבוטחים חברי קיבוצים למבוטחים אחרים. חוק הביטוח הלאומי , כפי שפורש בבג"צ גבים, חוסם את טענת השוני. החוק קובע מבנה משפטי, פרזומפציה משפטית, וכל עוד החוק לא שונה , לא ניתן לטעון ש"למרות החוק", אפשר לנהוג במבוטחים חברי הקיבוצים באופן שונה.

5. לא הייתה הסכמה מיוחדת מצד הקיבוצים לפגיעה בזכויותיהם הסוציאליות זכויות המוקנות להם מכוח חוק סוציאלי קוגנטי. חברי הכנסת, גם אלה שהיו חברים בועדת הכספים של הכנסת שדנה ב"תקנות הקיבוצים" המפלות, לכל היותר היו בבחינת "לובי פוליטי" ואינם עונים על הקריטריונים הדרושים לשמש "נציגים". שום "הסכמה" של לובי פוליטי לא יכולה להכשיר חריגה מסמכות ובוודאי שלא "הסכמה" לפגיעה בזכויות סוציאליות, הסכמה שניתנה בשל לחץ פוליטי, כפי שעולה מהפרוטוקולים של ועדת הכספים של הכנסת.

6. כשמדובר בהפרת חוק חמורה מצד המוסד לביטוח לאומי שגרמה עוול ברור לקיבוצים אזי האינטרס של כלל הציבור בשמירת החוק גובר על טענת השיפוי.

7. שיקול נוסף שיש לשקול הוא העובדה, שמקרה זה אינו המקרה הראשון שבו ניסה המוסד לביטוח לאומי לשלול זכויות סוציאליות מחברי הקיבוצים. כך, למשל, לפני מספר שנים ניסה המוסד לביטוח לאומי לשלול מחברי קיבוצים זכות למענק "עבודה מועדפת" אך בתי הדין לעבודה קבעו כי הוא נוהג בכך שלא כדין (ראה גם מאמרנו מיום 25.4.02 "פסיקה סופית בעניין זכויות חיילים משוחררים למענק עבודה מועדפת".)