קיבוצים ימשיכו לשלם דמי ביטוח לאומי לפחות על פי שכר המינימום
 

25 במאי 2016

 

קיבוצים ימשיכו לשלם דמי ביטוח לאומי לפחות על פי שכר המינימום

בועז מקלר רו"ח, אבנר עופר רו"ח

 

 

בפסק דין מיום 20 במאי 2016, דחה בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, את ערעורם של 32 קיבוצים ומושבים שיתופיים כנגד  קביעת הכנסה מזערית לחבר ומושב שיתופי על בסיס שכר המינימום.

 

הרקע לתביעה המשפטית

 

באפריל 1999 נכנס לתוקף תיקון 30 לחוק הביטוח הלאומי נוסח משולב [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן-החוק). ע"פ התיקון, הסכום המזערי ממנו משולמים דמי ביטוח לעובד, עלה מ-25% מהשכר הממוצע במשק לשכר מינימום.

 

מטרת התיקון הייתה להבטיח לעובדים גמלאות מחליפות שכר על בסיס שכר המינימום אף אם המעסיקים הפרו את החוק ושילמו לעובדים שכר הנמוך משכר המינימום.

 

למרות שחוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987, אינו חל ביחסים שבין הקיבוץ לחבריו, ולמרות שהחלת התיקון על קיבוצים פגעה ביכולתו של הקיבוץ לספק את צרכי חבריו, החליט המוסד לביטוח לאומי להחיל את תיקון 30 גם על חברי קיבוצים.

 

כנגד החלטה זו, הוגשה תביעה לבית הדין האזורי בירושלים באמצעות עו"ד ד"ר מיכל שקד. בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה, ולכן, במאי 2011, הוגש לבית הדין הארצי לעבודה ערעור באמצעות עו"ד אליעזר צוקרמן.

 

פסק בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

 

בפסק דין מיום 2 במרץ 2011, דחתה כב' השופטת אורנית אגסי את התביעה מהנימוקים הבאים:

 

1.      הוראות החוק קובעות מפורשות, כי התובעים הנם "עובדים" הן לצורך חישוב הכנסתם והן לצורך שיעור דמי הביטוח.

 

2.      הלכה פסוקה היא, כי חבר קיבוץ הנו "עובד" לצורך הוראות חוק הביטוח הלאומי.

 

3.      ההליכים שהתקיימו בוועדות הכנסת הביאו לפתרון מוסכם אשר עוגן בהוראות החוק והנותן פתרון לסוגיה שבפנינו.

 

4.      התובעים לא הוכיחו כי הם מייצגים וטוענים בשמם של יתר הקיבוצים במדינת ישראל כ-280 קיבוצים לעומת 32 קיבוצים אשר הגישו את התביעה דנן.

 

5.      מדובר בסוגיה אשר יש ליתן לה פתרון חקיקתי.

 

פסק בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

  

בית הדין קיבל את עמדת הקיבוצים כי אין מתקיימים יחסי עובד מעסיק בין הקיבוץ לחבריו, אך לגישתו המענה לשאלות שבמחלוקת מצוי בהוראות חוק הביטוח הלאומי ובתקנות. להלן נימוקי בית הדין לדחיית הערעור:

 

1.      הקביעה בסעיף 3 לחוק לפיה רואים בחבר קיבוץ "עובד" ובקיבוץ "מעביד", חלה לעניין חוק הביטוח הלאומי בכללותו ולא לעניין פרק זה או אחר בחוק.

 

2.      על מנת שלא תחול על חבר קיבוץ הוראה החלה על "עובד", על פי החוק או התקנות מכוחו, נדרשת הוראה מפורשת בחוק או בתקנות הקובעת זאת.

 

3.      אין בעובדה שאופן חישוב הכנסתו של חבר קיבוץ שונה מאופן חישוב הכנסתו של עובד המקבל שכר ממעסיקו כדי לשנות את סיווגו כ"עובד" על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי והתקנות.

 

4.      הפסיקה בבג"צ גבים בעניין קביעת נוסחה שונה לחישוב הכנסתו של חבר קיבוץ ביחס לחישוב הכנסתו של עובד על פי סעיף 344(א) לחוק, אינה משנה את סיווגו של חבר קיבוץ כ"עובד" לעניין החוק.

 

5.      נקודת המוצא של תקנה 5ב לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), תשי"ד-1954 (להלן-התקנות), בדבר קביעת הכנסתו של חבר קיבוץ היא כי חבר קיבוץ הוא בגדר "עובד".

 

6.      אין שום דמיון בין הנוסחה לחישוב הכנסתו של חבר קיבוץ לבין הנוסחה לחישוב הכנסתו של "עצמאי".

 

7.      בהעדר הוראה מפורשת חלים על חברי קיבוצים ההסדרים שנקבעו בחוק ובתקנות החלים על עובד.

 

8.      לוח י"א לחוק קובע הכנסה מזערית לתשלום דמי ביטוח לארבעה סוגי מבוטחים, פרט 1 - "עובד", פרט 2 - "עצמאי", פרט 3 - מבוטח שקיבל דמי אבטלה לחודש מלא, מתנדב בשירות לאומי, משרת בשירות לאומי-אזרחי, תלמיד במוסד תורני או בישיבה או מי שמשרת בשירות אזרחי,  פרט 4 - מבוטח אחר". נוכח העובדה שעל פי סעיף 3 לחוק רואים חבר קיבוץ כ"עובד" "לעניין חוק זה", ונוכח העובדה שתקנה 5ב לתקנות קבעה רק נוסחה לחישוב הכנסתו של חבר קיבוץ ולא נקבעה כל הוראה לעניין אופן החלתו של לוח י"א על חבר קיבוץ, המסקנה המתחייבת היא שמכוח תקנה 6 לתקנות, ההכנסה המזערית של חבר קיבוץ לצורך תשלום דמי ביטוח היא שכר המינימום.  לזאת יש להוסיף כי פרט 1 ללוח י"א מתייחס ל"עובד" ולא ל"עובד שכיר".

 

9.      בעניין אור הנר[1] נבחנו תקנות ספציפיות שקבעו במפורש הסדר שונה לחברי קיבוצים, ולפיכך לא ניתן להסיק ממנו דבר לעניין תחולת פרט 1 ללוח י"א על חברי קיבוצים.

 

10.  הוראות חוק הביטוח הלאומי לעניין תשלום דמי ביטוח ולעניין תשלום גמלאות שלובות אלה באלה, ומבוטח אינו יכול לבחור לו סיווג אחד לעניין  חובתו לשלם דמי ביטוח וסיווג שונה לעניין זכויותיו הביטוחיות, ולא כל שכן אינו יכול לטעון כי יש לקבוע את שיעור הכנסתו לצורך חישוב דמי ביטוח על בסיס סיווג אחד אולם שיעור דמי הביטוח שעליו לשלם הם על בסיס סיווג שונה.

 

11.  בהצעה לתיקון 45 לחוק, הוצע לתקן את לוח י"א , ולכלול בו התייחסות פרטנית לחבר אגודה שיתופית שרואים אותו כעובד לפי סעיף 3, ולא הוצע כי יחול על חבר אגודה שיתופית פרט אחר מלוח י"א, עובדה המעידה כי הייתה תמימות דעים כי בהעדר הוראה מפורשת אחרת חל על חבר קיבוץ פרט 1 ללוח י"א, דהיינו ההכנסה המזערית שנקבעה ל"עובד".

 

12.  ההצעה לתיקון 45 לא הבשילה לחוק, ובמקומה התקבל תיקון 59 שהפחית את שיעור דמי הביטוח על הכנסה נמוכה ממחצית השכר הממוצע במשק. נוכח ההיסטוריה החקיקתית כמתואר לעיל, משמעותו הברורה של תיקון 59 היא הותרת תחולת פרט 1 ללוח י"א על חברי קיבוצים.

 

13.  בתביעתם מבקשים המערערים שבית הדין יקבע הסדר אחר, שנדחה במפורש על ידי המחוקק.

 

עמדתנו

 

לדעתנו שגה בית הדין הארצי לעבודה בפסיקתו מהטעמים הבאים:

 

1.      פסיקת בית הארצי לעבודה הנה פסיקה טכנית שאינה עוסקת במהות של אי תחולת חוק שכר מינימום ביחסים שבין החבר לקיבוץ ולשונות הרלבנטית בין חבר קיבוץ לעובד שכיר.

 

2.      הוראות סעיף 344(א) לחוק ביטוח לאומי הקובעות את ההכנסה עליה משולמים דמי ביטוח לאומי ל"עובד" מתייחסות להכנסה לפי סעיף 2.2 לפקודת מס הכנסה ("הכנסת עבודה"), לעומת זאת הכנסת חברי קיבוץ נקבעת על פי סעיף 58א-54 לפקודת מס הכנסה.

 

על כן לא ניתן להחיל את הוראות חוק שכר מינימום החלות אך ורק על הכנסה לפי סעיף 2.2 לפקודת מס הכנסה על הכנסות של חברי קיבוץ לעניין חוק ביטוח לאומי.

 

3.      קביעת הכנסה מזערית לחבר קיבוץ על בסיס שכר המינימום  לא רק שאינה מקיימת את הרציונל שבסיס תיקון 30 לחוק (דאגה לעובד על ידי הבטחת גמלה מינימלית על בסיס שכר מינימום) אלא היא פוגעת ביכולת הקיבוץ לספק את צרכי חבריו בכך שהיא מגדילה את תשלום דמי הביטוח  ובמיוחד לקיבוצים החלשים ביותר.

 

4.       חבר קיבוץ אינו עובד רגיל, ולכן יכול להיחשב כעובד לצורך אחד של החוק ולא לצורך חלקו האחר.

 

5.      ההליכים בוועדות הכנסת הביאו לפתרון מוסכם החל מינואר 2003 אך לא נתנו כל פיתרון לדמי הביטוח העודפים ששולמו מאפריל 1999 ועד דצמבר 2002.

 

6.      הפתרון המוסכם  הביא לשיפור במצבם של הקיבוצים בעלי ההכנסות הגבוהות אך לא ביטל את הפגיעה בקיבוצים החלשים.

 

7.      דמי הביטוח הלאומי המוטלים על חבר קיבוץ, בדומה לדמי הביטוח המוטלים על עצמאי אינם כוללים תשלום לענף אבטלה. בשונה מעצמאי משלם חבר קיבוץ דמי ביטוח לענף פשיטת רגל של מעביד. חישוב הכנסתו של חבר קיבוץ שונה מחישוב הכנסתו של שכיר ושל עצמאי. לאור השוני בין חבר קיבוץ לבין שכיר ועצמאי ניתן היה לקבוע, ללא הזדקקות לפתרון חקיקתי, כי חבר קיבוץ ישלם דמי ביטוח מינימאליים כמבוטח אחר.

 

 

לאור האמור, אנו שוקלים ערעור על פסק הדין לבג"צ.

 

 



[1] בעניין אור הנר נדונה עתירתם של מספר קיבוצים לבטל תקנות , שקבעו לקיבוצים שיעור הכנסה שונה לצורך הזכאות לתשלום קצבת ילד ראשון בהשוואה למבוטחים אחרים. עמדת הביטוח הלאומי בעתירה היתה שקיים הבדל מהותי בין חבר קיבוץ לעובד.

www.mekler.co.il לאתר של רו"ח בועז מקלר