הגדת השכונה | צעירי בינ"ה יסבו לסדר משותף עם שכונת שפירא וקריית שלום

עשר מכות אקטואליות

מתוך הגדת קהילת בינ"ה בשכונת שפירא

אלו עשר המכות שהביא הקדוש ברוך הוא עלינו בזמן הזה:

מכת הפלאפונים - ומלאו בכל מקום והציפו את הארץ.

מכת חברת החשמל - כי ביום ההוא נגמר הכסף ויהי חושך.

מכת הדבר - או שנאמר "דוברת", שהביא עלינו את הדו"ח.

מכת הצבא - ויגייס אותנו בירוק למען נזכור את הצפרדעים.

מכת רוני סופר סטאר - ותיבחר רוני סופר בת סטאר בראש קדימה להוביל את תומכיה להתבוללות ולפריצות.

מכת כביש 6 - ושחור אספלט צבע את הארץ ועננת עשן בשמיים.

מכת חומה - ותופיע חומה גבוהה ותקיף את הארץ ותפריד בין אדם לאדם.

מכת מקדונלדס - וקציצות הבשר תקפו את הארץ ולזכר זה אנו מזמינים בסדר פסח מק צ'יקן כפול וטובלים אותו במלח.

מכת התוכנית הכלכלית - וכל זקני השבט ישבו ללא כבוד וימררו את ליבם.

מכת ליל הסדר המשפחתי - והיא מכת הבכורות ואין צורך להוסיף.

"מועד בא מלשון התוועדות", אומר ניר ברוידא, "מקום שאנשים מדברים זה עם זה, מסתכלים על העבר שלהם ושואלים מה קורה עכשיו ומה הלאה. בהגדה של פסח נאמר שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, מבית עבדים. איך יכול אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים? אחת הדרכים היא להתבונן סביבו ולחפש היכן היום ישנה עבדות, והיכן הוא עבד לעצמו.

"יש בישראל עבדות מודרנית. בתל-אביב היא מתרכזת בשכונות הדרומיות, מתחת לאף של תל-אביב השבעה והנאורה. באזור התחנה המרכזית".

ברוידא הוא מאנשי בינ"ה, מרכז לזהות יהודית ותרבות ישראל, שבסיסו באפעל. לפני מספר שנים קמו כמה מאנשי בינ"ה ואמרו - "גדול תלמוד המביא לידי מעשה" - לא מספיק לשבת באפעל וללמוד תורה ותלמוד, צריך לצאת לשטח ולעבוד. נבחרו שתי שכונות בדרום תל-אביב, שכונת שפירא הנושקת לתחנה המרכזית החדשה, וקריית שלום והם יצאו לשטח. עיריית תל-אביב נתנה את ברכתה.

שכונת שפירא היא אחת השכונות הקשות בתל-אביב, שכונה מרובת תרבויות. יש בה ריכוז גבוה של יהודים יוצאי בוכרה, ריכוז גבוה מאוד של עובדים זרים מהגרי עבודה מכל העולם ("בבית הספר רוגוזין שבו אנחנו עובדים, מדברים בערך 30 שפות", אומר ברוידא), וגם פלשתינים משת"פים ששוכנו שם על-ידי כוחות הביטחון. לקריית שלום מאפיינים דומים - יש בה מרכיב של אוכלוסייה ותיקה, ריכוז של יוצאי בוכרה, ומכיוון שהיא יותר מרוחקת מהתחנה המרכזית, מתגוררים בה פחות עובדים זרים.

"מה שקורה שם זה איום ונורא. יש שם סחר בנשים, שזו עבדות ממש. נשים מוחזקות כלואות בתוך בתי זונות ממש מתחת לאף של השכונה, ונמכרות כאילו היו סחורה עוברת לסוחר. המשטרה יודעת, הרשויות יודעות, כל עם ישראל יודע, ולמעשה אף אחד לא עושה שום דבר. גם הסיפור של מהגרי העבודה הוא סוג של עבדות מודרנית במלוא מובן המילה. הם עובדים יומם ולילה ללא שום זכויות. ברור שאין להם לא פנסיה ולא ביטוח לאומי ולא זכויות סוציאליות אחרות.

"מה שאנחנו מנסים לעשות ברוגוזין, זה לבדוק עם התלמידים את התחום הזה דרך הנושא של זכויות עובדים. אנחנו לומדים על עבדות ומה משמעותה ועל זכויות של אנשים עובדים, ובפסח עצמו עורכים סדר של בית הספר, שבו כל כיתה מכינה משהו משלה, את הא לחמא עניה שלה, או את ארבעת הבנים שלה וכדומה. ככה נוצרת למעשה הגדת עבדים. סדר כזה יהיה גם השנה".

השנה, בפעם הראשונה, יסבו לליל הסדר משלהם פעילי שתי השכונות. כשהם התחילו את הפרויקט, התנאי היה שכל צעיר מבינ"ה שיסכים לעבוד בשכונות, יצטרך לגור בהן. לא מישהו שבא מבחוץ וחוזר הביתה בסיום הפעילות, אלא מישהו מבפנים. היום חיים בשכונה כ-70 פעילים בגילאים שבין 20 ל-30, חלקם חיילים, חלקם אחרי צבא, לפני ואחרי אוניברסיטה, ונוצרת בתוכם תרבות של קהילה, קצת כמו בתנועה הקיבוצית של פעם. "מה שקרה השנה, מאוד מתאים לרוח הזמן, שלליל הסדר הזה נכתבה הגדת אינטרנט. מישהו מהקבוצה פתח פורום באינטרנט ואנשים הכניסו אליו קטעים, שאותם יקראו בהגדה".

לכבוד הקהילה

נרים כוסית, כי גם ביום זה היינו כחולמים,

ברצון לבנות קהילה המבוססת על

שיתוף, שיוויון וסולידריות הדדית.

ובניסיון לכונן את עצמנו כבני אדם חופשיים.

כי "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים"

למי שהניע את גלגלי ליל הסדר בהתיישבות היהודית החדשה בשכונת שפירא קוראים טל וולפסון, שבינואר הוציא לחבריו את המנשר הבא: "כבר כמה שנים שלא מדבר אלי ליל הסדר המסורתי שחוגגים בביתי, ובוערת בי תחושה חזקה שצריך לעשות פה שינוי. אני חש פספוס מכיוון שמושג החופש הוא נושא שמעסיק אותי לאורך כל השנה, גם החופש האישי שלי וגם החופש בחברה בה אני חי.

"ליל הסדר עומד במרכז חג החירות, ולדעתי בגלל זה הוא אמור לשקף את המושג הזה על היבטיו הרחבים. לא רק לעסוק בסיפור ישן שספק היה, אלא להתעמת עם המשמעויות הרחבות שלו במישורי החיים: במישור האישי - איך אני חי? האם המסגרת וצורת החיים שלי מקנים לי חופש במידה מספקת? ובמישור החברתי - האם החברה שבה אני חי מקנה חופש לחבריה? מה עליי לעשות וכיצד עלי לנהוג בחברה שבויה לחומרנות, בחברה שמנצלת ומשעבדת עובדים חלשים?

בקיצור, אני מרגיש שליל הסדר במתכונת הנוכחית שלו מחטיא למטרה. ואני יודע שמה שקורה בבית שלי הוא בהחלט מה שקורה גם בהרבה בתים אחרים - קוראים את הטקסט במהירות בלי יותר מדי להבין אותו, ונהנים מהאוכל ומהמפגש משפחתי".

לאחר סקירה קצרה על תולדות הגדת פסח, כתב וולפסון: "השנה אני רוצה לקיים ליל סדר קהילתי בשכונה הכולל הגדה מקורית, אוכל, שירים וטקס שלם. לא פחות מהטקס עצמו, חשוב בעיני התהליך ליצירת ההגדה כראי לנושאים שמעסיקים אותנו וחשובים לנו. כי יצירה של הגדה היא תוצר לא רק של רעיון אלא של קשר בין אנשים המאמינים באותו רעיון. ובשכונה כבר קיימים אנשים שמחוברים יחד, ובפסח הקרוב יש לנו הזדמנות לעצב את ההגדה והחג ברוחנו. עלינו, בניהם ובנותיהם של יוצאי מצרים, להרים את לפיד החירות ולשאת אותו בליל הסדר. אני מקווה שלמשפט 'בכל דור ודור חייב אדם לראות כאילו הוא יצא ממצרים' תהיה משמעות נוספת השנה".

יהדות זה צדק חברתי

הם עובדים עם ילדים, עם נוער ועם מבוגרים, בבתי הספר ובגנים, במועדוניות ובמתנ"ס. פעילות ענפה. בכל יום חמישי במתנ"ס של שכונת שפירא, מתקיים דיון בפרשת השבוע, בכל פעם עם אורח מתנדב אחר. התארחו אצלם השנה הסופר עמוס עוז, הרב יואל בן נון, מוקי צור, אברום בורג, המשורר שמעון הדס, ואחרים. הפגישה מקבלת פרסום ב"עכבר העיר", שמעה יצא למרחוק, ומגיעים אליה מכל רחבי העיר. "פתאום הם מגלים שחוץ מתחנה מרכזית יש גם שכונה", אומר ברוידא.

בגיל הרך הם מובילים פרויקט שנקרא "בית בטבע", בו עובדים יחד עם הילדים והגננות על הפיכת הגנים שלהם לגנים ירוקים, ידידותיים לסביבה. יש שני בתי ספר יסודיים בשכונה ושם הם מנהלים פעילות ענפה, שבדרך כלל מלווה את לוח השנה העברי. בנובמבר, החודש בו נרצח יצחק רבין, הם ידברו בשיעורי חינוך על דמוקרטיה והידברות, בחנוכה על אור ונסים, וכן הלאה. יש בשכונה מועדונית של ילדים שהוצאו ממשפחותיהם על ידי שירותי הרווחה, ושם הם מעבירים פעילויות וחוגים, ומסייעים בהכנת שיעורי בית. קבוצה מעורבת של פעילים בוגרים יותר ותושבי שכונה לומדת את חגי ישראל ומפיקה חגים לשכונה.

ברוידא, יליד קריית אונו והיום תושב שכונת שפירא, הוא בן 29 ונמצא בבינ"ה 5 שנים, מאז השתחרר מהצבא בו היה מ"פ בגדוד 50. כשהשתחרר החליט שהוא רוצה לעשות משהו בתחום החינוך, ודרך מודעה בעיתון הגיע לאפעל לתפקיד של מנחה בתחום הסמינרים. בשלוש השנים האחרונות הוא מרכז את פרויקט השכונות של בינ"ה, מלמד בסמינר תרבות עברית, וגם מנסה כבר הרבה שנים להשלים תואר ראשון באותו תחום, כמובן.

"גילינו שיש בשכונה אחוז נשירה מאוד גבוה מבית ספר", אומר ברוידא. "60% אחוז מתלמידי כיתה ז' משכונת שפירא, לא יסיימו את לימודיהם באותו בית ספר בו התחילו, חלקם ינשרו מכל מסגרת לימודית". מסיבות היסטוריות רוב מסיימי בתי הספר היסודיים החילוניים בשפירא ממשיכים את לימודיהם בבית הספר תיכון עירוני ה' הממוקם בצפון העיר, בסוף רחוב דיזינגוף. כשילד שבא משכונת שפירא, שיש לו עשרה אחים ואחיות בבית, שבדרך כלל אין לו מחשב ושבוודאי אין לו כסף לשלם עבור מורים פרטיים, צריך להתמודד בבית הספר מול ילד שבא מצפון תל-אביב, הסיכויים שלו לשרוד את ההתמודדות הזו אינם מאוד גבוהים.

"החלטנו לנסות לעשות העצמה של הנערים משכונת שפירא, דרך העבודה שלנו בעירוני ה'. לקחנו את הנערים מהשכונה והם התחילו להרים פרויקטים בבית הספר. בט"ו בשבט האחרון הדרימה כל שכבה ט' של בית הספר לשכונת שפירא, ונערי השכונה מהשכבה ארגנו סדר ט"ו בשבט במתנ"ס. זה הכיוון".

בית הספר התיכון השני בו הם עובדים הוא תיכון עירוני ו', בי"ס רוגוזין. הוא ממוקם ברחוב העלייה וזה התיכון בארץ של ילדי מהגרי העבודה, רובם שוהים בלתי חוקיים. ברוגוזין הם מעבירים למשל תוכנית סביב לוח השנה האוניברסלי, הבנויה על קשר לחג של אחד מ-30 הלאומים הנמצאים בבית הספר ויוצרת שיח בין תרבויות.

שתי קבוצות סטודנטים פועלות בשכונה. אחת של פרחי הוראה שבאים מסמינר הקיבוצים, לומדים ביחד עם אנשי בינ"ה ומפעילים ביחד משחקייה לילדי השכונה. הקבוצה השנייה היא של סטודנטים ילידי השכונה שגרים בתקופת הלימודים אצל ההורים שלהם ופועלים למען השכונה. בכל אחת מהשכונות ישנה כאמור גם קבוצה של מבוגרים במסגרת "קהילה חוגגת".

פעילי בינ"ה החליטו גם לתעד את ההיסטוריה של שכונת שפירא, שנוסדה ב-1920 אבל כמעט אין עליה דבר בכתובים. "אספנו את ותיקי השכונה, אנחנו נפגשים פעם בשבועיים והם מספרים לנו את סיפורי המקום. הכוונה בסופו של דבר היא להפיק ספר על השכונה".

ברוידא מודע לבעייתיות שיש בניסיון שלהם "לייהד" את העובדים הזרים, לחבר אותם בצורה כזו או אחר למסורת ולחגים שלנו. "שואלים אותי, במעין התרסה, האם בינ"ה הוא ארגון שעוסק ברווחה ובצדק חברתי, או ארגון שעוסק בזהות יהודית. התשובה שלי היא שזה היינו הך, אין הבדל.

יהדות זה צדק חברתי, ככה אנחנו תופסים את העניין. 'צדק צדק תרדוף', 'חוקה אחת תהיה לך ולגר החי בתוכך' וכן הלאה. החלק השני של התשובה הוא שאין לנו שום כוונה חס וחלילה לגייר מישהו, אנחנו פלורליסטים בתפיסתנו, ומקפידים שבכל מקום בו אנחנו פועלים יהיה ביטוי לכל התרבויות. זה מאוד חשוב לנו".

מבחינתם זה חלק מהמאבק על הזהות היהודית של המדינה. לפני שנתיים ראיינו את ביבי נתניהו בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין, והוא אמר שאחת הבעיות הכרוכות במהגרי העבודה הנמצאים אצלנו, היא שהם יוצרים איום על הזהות היהודית של המדינה. "מבחינתנו", אומר ברוידא, "היחס למהגרי העבודה הוא שיוצר איום על הזהות היהודית של המדינה. זה שיש אצלנו נשים קשורות שמכריחים אותן לעבוד בזנות, זה שפורצים בלילות לבתים של העובדים הזרים ומתעללים בהם, זה איום על הזהות היהודית של המדינה. ועל זה אנחנו ניתן דגש בפסחים השונים שאנחנו עושים השנה".

חמש שנים הם פועלים בשכונה, והמקום בו תופסים אותם תושבי השכונה היום, הוא אחר מהמקום שבו התחילו. עם הקהילה הבוכרית המקומית, הסגורה בתוך עצמה, הקשר שלהם הוא לא משמעותי, אם כי יש פריצות דרך פה ושם, בעיקר במה שקשור לפעילות עם נוער.

"כשבאנו, אמרה לנו מנהלת בית ספר ביאליק, 'עזבו, לא צריך, תודה. כל פעם בא לפה ארגון אחר, עושה יותר נזק מתועלת, והולך'. היום לא יגידו את זה. הפעילות שלנו נעשתה עם השנים יותר ויותר מתוך השכונה וקשורה בשכונה, ופחות חיצונית. אנחנו היום מאוד מעורבים בכל מה שקורה, כולל כבישים וביוב ומדרכות ולא רק תרבות וזהות יהודית. מצד שני חשוב לנו שתושבי השכונה עצמם יהיו חלק מצוותי ההיגוי של הפרויקטים השונים. אחד הדברים שקרו השנה בהקשר הזה הוא שקמה עמותה שמורכבת מצעירי בינ"ה ותושבים מקומיים, שמגייסת כספים לצורך פעילות משותפת. בשכונה שיש בה כל כך הרבה זרים ומהגרים, הרבה יותר פשוט לקבל עוד קבוצה שבאה מבחוץ. זה לא שאתה בא למקום שיש בו תרבות אחת ואתה נתפס כאחר. פה יש המון אחרים. אין לי שום בעיה למשל עם השכנים הש"סניקים שלי, שבאו לשכנע אותי להצביע ש"ס. זה בסדר גמור.

מאוד מעניין שדווקא בציבור שהוא לא גוש אמונים ולא ישיבות חרדיות אשכנזיות, אלא ציבור מסורתי בדרך כלל ספרדי, העיסוק שלנו בטקסט היהודי ובתרבות היהודית מתקבל מאוד טוב".

'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא מארץ מצרים. שנאמר: 'והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים'. מדרש של ברל כצנלסון:

אין לך שיא של הכרה היסטורית מרומם מזה, ואין לך התמזגות של יחיד וכלל - ברחבי כדור העולם ובעמקי הדורות - גדולה מאשר בצו פדגוגי עתיק זה. אינני יודע יצירה ספרותית יותר מחנכת לתיעוב העבדות ולאהבת החירות כסיפור השעבוד ויציאת מצרים; ואינני יודע שום זיכרון עתיק שכולו מופנה לקראת העתיד, שכולו סמל להווה שלנו ולעתידנו, כ"זכר ליציאת מצרים".