ירושת השיוך
בית המשפט קבע: הזכות לשיוך דירה בקיבוץ עוברת בירושה אך ורק לצאצאיו של נפטר חבר קיבוץ, ולא לכל יורש אחר * בית המשפט טרם עסק בשאלה אם זכות זו גוברת על צוואה כתובה
מי זכאי לרשת "זכות לשיוך דירה"? שאלה זו עלתה בפני השופטת אלה מירז, מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, כשדנה ב"תיק ירושה" של עיזבון חברת קיבוץ שנפטרה. באמצעות עו"ד הראל טיקטין, פנתה הבת של המנוחה וביקשה מבית המשפט שיוציא "צו ירושה", לפיו הבת היא היורשת היחידה בעיזבון האם המנוחה.
האפוטרופוס הכללי, דרכו עוברים כל תיקי העיזבונות, ביקש להתערב בדיון בבית המשפט, וטען כי למנוחה היה בן זוג ("ידוע בציבור"), עמו התגוררה בדירה בקיבוץ, אך לא הייתה נשואה לו. לפיכך, טענה עו"ד אולגה גורדן, נציגת האפוטרופוס הכללי, גם בן הזוג הוא יורש בעיזבון המנוחה, וזכאי לרשת את "זכויות השיוך" שלה בדירה.
הבת התנגדה לעמדת האפוטרופוס וטענה שאין ל"בן הזוג" כל זכויות כיורש. פרקליטה, עו"ד טיקטין, הציג בבית המשפט את הוראת מינהל מקרקעי ישראל הקובעת: "תוקף הזכאות לחכירת יחידת מגורים קיימת יהיה תאריך החלטת האסיפה הכללית של האגודה בדבר השינוי. זכות זו תהיה שמורה לצאצאים, במקרה של פטירת החבר, בין מועד ההחלטה לבין המועד שההחכרה תהיה ניתנת למימוש בפועל, בכפוף להסכמת האגודה".
"הוראה זו אינה רשומה סתם", טען עו"ד טיקטין. "היא נועדה לשמור על הצביון הקיבוצי, המכיר בכך שלחבר קיבוץ תהיה זכות לשיוך גם לאחר מותו, אך זאת לצאצאיו ולא לאחרים".
סוף דבר: המדינה הסכימה עם טענת הבת, לפיה היא היורשת היחידה של הזכות לשיוך דירה שניתנה לאמה המנוחה. בית המשפט הוציא צו ירושה לפיו "הזכות לפי החלטה 751, לשיוך מלוא הזכויות בדירת המגורים שבה התגוררה המנוחה עקב פטירתה בקיבוץ - מוקנית לבת בלבד".
גם עם בן הזוג הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה יהיה זכאי לסכום כסף מסוים מעיזבונה של המנוחה וכן למחצית מכל נכס או זכות של המנוחה, למעט הזכות לשיוך דירות.
עו"ד הראל טיקטין אומר שמדובר בתוצאה תקדימית שיש עוד לבחון את השלכותיה, שכן משמעותה היא שבית המשפט - אומנם בהסכמת הצדדים, אך על דעת המדינה, וייתכן שגם באישורו של מינהל מקרקעי ישראל - קבע כי כאשר נפטר חבר קיבוץ שהיה חבר במועד הקובע - הזכות לשיוך דירה עוברת בירושה אך ורק לצאצאיו (ולא לכל יורש אחר). לכאורה, אם חבר קיבוץ יכתוב צוואה ויוריש את הזכות לפלוני שאינו צאצא של המוריש, או אפילו לבן-זוגו, אומר עו"ד טיקטין, לא ניתן יהיה לקיים הוראה זו.
ירושת החברים
"במות אדם", קובע חוק הירושה, "עובר עזבונו ליורשיו". אם לא עשה המנוח צוואה בחייו, כי אז יתחלק עזבונו ל"יורשיו לפי דין", כפי שקבוע בחוק הירושה. בצוואה יכול אדם לפרט כיצד ולמי הוא מבקש להוריש את רכושו, בין אם לבן או בת זוג או לידוע/ה בציבור שלו, ובין אם לילדיו או לאחרים. כך, למשל, בהיעדר צוואה הקובעת אחרת, יורש בן זוג "בעיר הגדולה" זכויות וחלקים בדירה של בת זוגו המנוחה, כמו-גם כספים ונכסים אחרים.
מאחר ששעון הזמן אינו עוצר מלכת, גם חברי קיבוצים בהם בוצעו מהלכי שיוך, נקראים, לעיתים, "לישיבה של מעלה", ויש להניח כי סוגיות מסוג "הורשה של זכויות שיוך" יגיעו לבתי המשפט, שיידרשו לבחון גם את "ההחלטות הפנימיות" לפיהן שויכו זכויות בקיבוץ (דירות או אמצעי ייצור), מול החלטות מינהל מקרקעי ישראל וחיקוקים אחרים.
קליטה ביושר
לידיעת ועדות הקליטה בקיבוצים ובהרחבות: החוק אינו מאפשר לקבל "מרשם פלילי" (תעודת יושר) בנוגע למועמד לקליטה (למשל), גם אם האדם מסכים למסור את המידע
כל אדם זכאי לקבל ממשטרת ישראל תדפיס לגבי "מידע פלילי" הקיים לגביו. הציבור מכנה זאת בשם "תעודת יושר", מסבירה משטרת ישראל באתר האינטרנט שלה, ומציינת שזהו "מושג מוטעה" לגבי מצב בו אין לאדם מרשם פלילי. המשטרה מנפיקה לאזרח אישור בדבר היעדר מרשם פלילי או תיקים התלויים ועומדים נגדו, ולא תעודה המעידה על יושרו של אדם.
כל אדם זכאי לעיין במידע שבמרשם הנוגע לו, קובע חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, התשמ"א - 1981" ("תקנת השבים", אגב, היא עיקרון הלקוח מהמשפט העברי, לפיו יש לאפשר ולהקל על עבריינים המבקשים לתקן דרכיהם, לחזור בתשובה). נוכח הזכות לפרטיות, המקנה רק לאדם עצמו את הגישה למידע, מוסיף וקובע החוק רשימה מוגבלת של רשויות הזכאיות אף הן לקבל במישרין את המידע הפלילי.
המשטרה מפרטת: "המידע הפלילי הנו חסוי, והשגת מידע מהמרשם, במישרין או בעקיפין, על-ידי מי שאינו זכאי לקבלו, מהווה עבירה פלילית". מעסיק, למשל, יכול לדרוש מהעובד להצהיר שאין לו עבר פלילי, אך אסור לו לדרוש ממועמד לעבודה שימסור לעיונו את התדפיס של המרשם הפלילי כתנאי להעסקתו. ישנם מעסיקים וגופים אחרים, מוסיפה המשטרה, שמנצלים לרעה את זכותו של אדם לקבל תדפיס מידע פלילי ודורשים ממנו כי ימציא לעיונם את תדפיס המידע הפלילי שלו, כתנאי לקבלתו לעבודה או ליישוב. גורמים אלה עוברים, לכאורה, עבירה פלילית, מזהירה המשטרה באתר שלה, שכן "הסכמת האדם למסירת המידע אינה פוטרת את משיג המידע מאחריות פלילית".
תיקון אחרון לחוק, מחודש מארס 2008, מחמיר וקובע כי השגת מידע מהמרשם הפלילי, במישרין או בעקיפין, בידי מי שאינו זכאי לקבלו לשם העסקה או לשם קבלת החלטה בעניין האדם שהמידע נוגע לו - דינו מאסר שנתיים, גם אם האדם שהמידע נוגע לו הסכים למסירת המידע.
מאחר ש"תעודת יושר" היא, לעיתים, אמת מידה בשיקולי הקבלה של חבר לקיבוץ לצד "התאמתו לחיי חברה בקהילה" - ראוי, אפוא, שמנהלי קהילות או חברים בוועדות קבלה ימהרו לקבל ייעוץ מתאים בדבר הדרך הנכונה לברר אם לאדם "עבר פלילי", לשם קבלת החלטה בעניין קבלתו לקיבוץ או ל"הרחבה קהילתית".
פסיקתא שכזו
בעקבות ערעור של חברי אגודה שיתופית: בית המשפט העליון חייב את משרד רשם האגודות ב...הוצאות משפט
זוג חברי אגודה שיתופית עתרו לבג"ץ. באמצעות עו"ד דני זמיר ביקשו לבטל "פסיקתא" שנתנה עוזרת רשם האגודות השיתופיות, במסגרת החלטתה בערעור על פסק בורר. פסיקתא מנוסחת לאחר שניתן פסק הדין, והיא כוללת את תמצית ההחלטה האופרטיבית שנתנה הערכאה השיפוטית.
החברים-העותרים משיגים על החישובים של הפרשי ההצמדה והריבית שנקבעו בפסיקתא, וטוענים כי הפסיקתא שניתנה מנוגדת למתווה שקבע את חישוב חובם של העותרים לאגודה השיתופית (שיוצגה בידי עורכי הדין איקו פרי ועומרי פרי) - אך פנייתם אל עוזרת הרשם, במסגרתה השיגו על שנקבע בפסיקתא, נדחתה. היא קבעה כי אין ממש בטענותיהם וכי טיפולה בתיק תם.
בבג"ץ הודיעה המדינה, באמצעות עו"ד איתי רביד, כי הוחלט על-ידי רשם האגודות השיתופיות לאפשר לעותרים להציג פירוט מלא שיש בו כדי לבסס את טענותיהם לעניין הפסיקתא, ועל-פי מידת הצורך תיבחן זו מחדש. על סמך הודעה זו ובהסכמת החברים החליטו השופטים (נאור, חיות, פוגלמן) למחוק את העתירה, אך החברים ביקשו כי יפסקו לזכותם הוצאות משפט.
פרקליט החברים, עו"ד דני זמיר, טען כי למעשה הם זכו בעתירתם, ואכן, בעקבות פנייתם לבג"ץ ידון רשם האגודות בהשגתם על הפסיקתא - ולפיכך זכאים החברים כי ישולמו להם הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד.
רשם בית המשפט העליון, השופט יגאל מרזל, מוצא כי בנסיבותיו של מקרה זה יש מקום לחייב את רשם האגודות בהוצאות העותרים. אומנם מדובר בהחלטת הרשם שניתנה במסגרת סמכות מעין שיפוטית, אך משלא נטען שלא ניתן לחייב את רשם האגודות השיתופיות בהוצאות משפט - מסביר רשם בית המשפט העליון, בהחלטה מעניינת - קם בסיס מספיק לחייב אותו בהוצאות העותרים, והוא פוסק לטובת החברים 6,000 ש"ח הוצאות משפט. עו"ד דני זמיר סבור כי זוהי "החלטה יוצאת דופן, בכך שערכאה מעין שיפוטית שמעמדה נקבע בחוק מחויבת בהוצאות".
