התעלמות מכוונת וחוסר הכרה במצב הקשה של מפעלי היצוא - יביאו, במהרה, לסגירת מפעלים או להעברתם לחו"ל

לאחרונה נתקלנו בשיטפון של כותרות על המצב הטוב במשק הישראלי, על השקל שכביכול הפך למטבע החזק בעולם, ועל היצוא שממשיך לגדול. רוב התעשיינים היצואנים תוהים: האם אנו אכן חיים במדינה שבה מתפרסמות הכותרות הנ"ל?

ניתוח מעמיק מעט יותר, מצביע על מצב רווחיות חמור ביותר במפעלים המתבססים על היצוא. אין צורך להתאמץ ולחפש - ניתן לקחת דוחות גלויים של מפעלי תעשייה הנסחרים בבורסה התל-אביבית ולהבין מהם שיש גבול למה שמסוגלים היצואנים לספוג. הרבעון האחרון מראה על ירידה, לעיתים של 50% ואפילו של קרוב ל-100%, ברווחיות החברות המייצאות, וזאת למרות שברובן עלו לעיתים המכירות, במונחים דולריים, ב-15%-20%. לכן, קביעת "המומחים" שהתעשיינים צועקים ללא סיבה - לא לוקחת בחשבון שהגידול ביצוא הוא פרי מאמץ של היצואנים להישאר בשוק, אבל הרווחיות נחתכת בצורה קיצונית, וזאת עוד לפני ששער המטבע הגיע ל-3.23 ש"ח לדולר!

אומרים לנו שאין מה לעשות נגד ירידת שער הדולר, וכי המסקנה המעשית היא לא לעשות כלום ולתת לשוק החופשי לקבוע מי לשבט ומי לחסד; ואילו אנו אומרים: בואו, עזרו ליצואנים בתחומים האפשריים.

התאחדות התעשיינים, מכון היצוא וגופים אחרים הציגו לממשלה ולוועדת הכספים תוכניות מפורטות שניתן לבצען - בעיקר הקטנת ההוצאות לתעשייה - כדי לאפשר להסתגל למצב החדש. ההצעות כוללות הפחתת הוצאות על אגרות רציף והיטלי צפיפות בנמלים, מתן הקלה בארנונה באופן חד-פעמי למפעלים, הקמת קרן שיווק בסכום של 500-300 מיליון ש"ח בתנאים מסובסדים מאוד, כדי לאפשר הסבת שיווק לשווקים אחרים, ועוד ועוד. עד היום נדחו כל ההצעות, והאוצר מסתפק בסטטיסטיקה האומרת שאם למרות הכול היצוא גדל - סימן שהכול בסדר. הטמנת הראש בחול, או גרוע מזה - התעלמות מכוונת וחוסר הכרה במצב הקשה - יביאו במהרה לתוצאות של סגירת מפעלים, העברת מפעלים לחו"ל ועוד.

אנו תובעים מממשלת ישראל וממשרדי האוצר והתמ"ת להתעשת ולבצע פעולות מהירות ומיידיות. החיסכון שהם נוקטים היום לגבי עזרה של מאות מיליוני ש"ח - יעלה למדינה מיליארדים, שיידרשו לשיקום התעשייה לאחר המשבר.