.
מרצ בראשות ג'ומס תתייצב למערכות הפוליטיות עם סיכוי סביר יותר להתגבר על עמדתה הנוכחית ככוח משפיע שולי * מכתב גלוי אל רן כהן
לרן כהן שלום רב,
אני כותב אליך את המכתב הזה כי ברצוני להסביר לך למה אני תומך, בהתמודדות הנוכחית לראשות מרצ, במועמדותו של חיים אורון (ג'ומס). הרי בהתמודדות הקודמת, כאשר התייצבת מול יוסי ביילין, ראיתי בך את המועמד העדיף להוביל את מרצ. כתבתי אז מאמרים, שוחחתי עם חברים במאמץ לשכנע אותם להצביע בעדך. אכן, מאז הקמת מרצ אני בדעה שהמפלגה צריכה לייצג תפישה סוציאל-דמוקרטית במובן הרחב של השקפת עולם חברתית-כלכלית. כך חשבו רוב חברי מפ"ם שתמכו באיחוד עם ר"צ ובהקמת מרצ. עם כל הכבוד ליוסי ביילין, ועם הערכה מלאה לאישיותו ופועלו - הן לקידום השלום והן בנושאים של חוק וצדק - גרסתי שהוא אינו מתאים לעמוד בראש מפלגה, קל וחומר מפלגה סוציאל-דמוקרטית. אי לכך ראיתי בך איש מתאים למשימה הזאת.
אולם היום המציאות אחרת. מרצ נמצאת בזירה הפוליטית במצב מורכב מאוד. ניתן להגיד שנוצר מצב אבסורדי, בו רוב הנחות היסוד הפוליטיות שלה מקובלות היום על חלק ניכר מהציבור הישראלי. יתר על כן, המדיניות הישראלית הרשמית רואה כיעד עיקרי השגת הסכם שלום על בסיס העקרונות היסודיים שמרצ הציבה מזה שנים (אם כי אין זה כך במישור החברתי-הכלכלי).
נקודת התורפה במעמדה של מרצ, היא שלכל התהליכים האלה אין תרגום אלקטוראלי. אפילו כאשר הייתה מרצ שותפה בממשלה ושריה זכו להערכה רבה על פועלם בתחומים שהיו ממונים עליהם, לא בא הדבר לידי ביטוי בבחירות. נהפוך הוא, מרצ ירדה בייצוגה הפוליטי. כך קרה, למשל, עם חוק הדיור הציבורי שאתה, רן, קידמת בצורה מרשימה. הייתי אז פעיל בחירות ונוכחתי איך אפילו אלה שהחוק היה למענם - הצביעו ליכוד.
חלק מן ההסבר לסתירה הזאת הוא שיש משקל רב לאישיות שעומדת בראש המפלגה או מובילה את הרשימה. למרצ יש גרעין "קשה" של חברים ושל מצביעים. הוא נע בין ארבעה לשישה מנדטים. על מנת לפרוץ את המעגל הזה יש הכרח שציבור יותר רחב ימצא במרצ כתובת להזדהות עם התפישה הפוליטית שהיא מייצגת באופן ברור ועקבי, מעבר למה שמפלגות או גופים אחרים אימצו לעצמם באופן ערטילאי או זמני.
מהצגת הדברים הזאת מתבקשות, לדעתי, כמה מסקנות. הראשונה: הצורך בגיבוש הנהגה קולקטיבית. חברי הכנסת של מרצ הצטיינו בפעילות פרלמנטארית ענפה, אולם בציבור הייתה הופעתם מפולגת. כל אחד מהם הסביר באופן כללי את עמדתו, ולעיתים אף היו העמדות מנוגדות זו לזו. לציבור היה קושי לזהות מהי עמדתה הרשמית של מרצ בנושא זה או אחר. כתוצאה מכך נבעה התייחסותו אל העמדה של דובר(ת) זו או אחרת, וכך גם הוכרעה לא-פעם הצבעתו. על כן יש צורך לגבש הנהגה שתופיע בציבור עם עמדה ברורה, מגובשת וחדה, שאיתה יכול הציבור הרחב להזדהות ולתת לה את תמיכתו.
המסקנה השנייה: כאשר אני בוחן מי מהמועמדים שמתמודדים על ראשות מרצ מסוגל לגבש את ההנהגה כקולקטיב, אני בא למסקנה שג'ומס הוא האיש המתאים ביותר להוביל את מרצ לקראת גיבוש פנימי והופעה ציבורית אמינה. הרי קרה משהו מעניין: דווקא המנהיגות הוותיקה של מרצ פנתה אל ג'ומס ועודדה אותו להעמיד את מועמדתו לראשות מרצ. בקיבוצי הקיבוץ-הארצי הייתה התעוררות וחברים רבים הודיעו שחזרו להצביע מרצ בראשותו של ג'ומס. לא פחות מרשימה הייתה תגובת התקשורת הכתובה והאלקטרונית. בכירי הכתבים והפרשנים הפוליטיים ראו בג'ומס סיכוי להוציא את מרצ ממצב הקיפאון, או גרוע יותר - הנסיגה. מעבר להיבט הפוליטי, מקרינים דמותו של ג'ומס וכל מהלכיו בחיים הציבוריים - אמינות רבה, יושר ואתיקה. אין, כמובן, ערובה לכך שהציפיות אכן תתגשמנה, אולם מרצ בראשותו של ג'ומס תתייצב למערכות פוליטיות עם סיכוי סביר יותר להיחלץ מעמדתה הנוכחית ככוח משפיע שולי.
המסקנה השלישית: לנוכח מצבה של מפלגת העבודה כיום, אין להניח שההתחברות אליה אקטואלית. אי לכך, ניצבת מרצ בפני האתגר לאמץ לעצמה דגל של השקפת עולם סוציאל-דמוקרטית משולבת עם חתירה לשלום ומאבק לזכויות האזרח. אני חושב שאישיותו ומעמדו הציבורי של ג'ומס, ופועלו בעבר בכל השטחים האלה, באופן מיוחד גם במישור הכלכלי-החברתי - בכוחם להוביל את מרצ לקראת המשימה הזאת, כאשר היא תהווה חוט מקשר וחוט שדרה לגופים חברתיים, לארגוני ה"ירוקים" ועוד, על מנת לייצור חזית אחידה.
רן, תמיכתי בג'ומס אינה סותרת את ההערכה אליך ואל תרומתך הייחודית במאבקים החברתיים והפוליטיים. אני רואה בך גם עכשיו חלק אינטגראלי ממנהיגות מרצ. התמודדותך בהחלט לגיטימית ומובנת. עם זאת, הייתי שמח אם היית מתעלה על שיקולים אישיים ומתחבר לג'ומס, ויחד הייתם מובילים את מרצ לעידן חדש.
