לא נסיך ולא בטיח

ימי החסד, מהם נהנים פוליטיקאים, קצרים אף מאלה של בני אנוש רגילים. בכך נוכח גם חיים אורון (ג'ומס) שהודיע בראשית חודש דצמבר על כוונתו להתמודד על ראשות מרצ-יחד, וזכה מייד לאחר מכן לשלל סופרלטיבים מימין, ממרכז ומשמאל, כשגם התקשורת קשרה לו כתרי נסיכות, צניעות ויושר. חלפו כמה ימים, ושירי ההלל פינו מקומם לגילויי דעת שכפרו ביכולתו של הקיבוצניק מלהב להרחיב את שורות מרצ ולהפוך את מפלגת "הבוטיק" למפלגת ה"מרכול של השמאל". גם גורמים פנימיים במפלגה עצמה טענו כי האחראים למצבה (העגום) של מרצ הם, במידה לא מבוטלת, הצמד "ביילין-ג'ומס", ושהנסיך מהקיבוץ - גם אם הוא ערכי ומוערך עד מאוד - לא יוכל להביא ציבור חדש ממגזרים שרן כהן וזהבה גלאון מוכרים בהם יותר.

"אורון הוותיק והעייף יסחף אחריו המונים?" כתב-שאל מרדכי גילת בידיעות אחרונות, "האיש חסר הציפורניים הזה יחזיר הביתה רבבות בוחרים? הקיבוצניק התמים והנאיבי הזה הוא בלון החמצן של המפלגה? התשובה לשאלות האלה, למי שאינו טומן ראשו בחול, שלילית". בהמשך מודה העיתונאי - המוכר בשלל תחקיריו על השחיתות הציבורית - כי אורון הוא איש נחמד שאינו נגוע בקלקולים אישיים, "אבל אנשים נחמדים", מסכם גילת, "אינם בהכרח מביאים קולות".

ש: ג'ומס, הערכת שתגובות כאלה יגיעו זמן קצר לאחר שכל העולם התגייס לברך אותך על ההצטרפות למרוץ על ראשות מרצ?

ג'ומס: "חיכיתי וידעתי שזה יבוא. אני יודע שיהיו עוד כתבות. יש התמודדות בין שלושה אנשים ראויים, וכמו שהיו כתבות שהחמיאו לי מאוד-מאוד, כך יהיו כותבים שיחשבו שרן כהן או זהבה גלאון עדיפים עליי".

ש: הגדירו אותך כנסיך, כשליח סקטוריאלי קיבוצי, כ"אביר איכות השלטון" שלא אוהב להתלכלך במאבקים שאינם פופוליסטיים...

"אני ממש לא מבין על איזה סוג נסיכות מדובר פה. החל משנת 1988, עם הפסקה של ארבע שנים, אני נמצא בחיים הציבוריים, בכנסת. כל השנים עבדתי מאוד קשה, וכנראה שצברתי גם לא-מעט הערכה על דברים שעשיתי. היכן כאן הנסיך? בוא נחכה לתוצאות, נראה מי מקבל וכמה - ממגזרים עירוניים, קיבוציים, ערביים. היה סקר שהפתיע אותי מאוד לטובה, כלל הציבור נתן לי תמיכה גדולה בהרבה מזו של השניים האחרים, כמו גם תומכי העבודה ומרצ שמיקמו אותי בראש. גם ציון היותי קיבוצניק הפועל ממניעים סקטוריאליים - מופרך לחלוטין... הרי המקום היחיד שבו 'הזכירו' לי את מוצאי הקיבוצי היה במסגרת מלחמות פנימיות במרצ. אז נכון, אני גם קיבוצניק, אבל עוד יותר מזה אני פעיל שלום, פעיל חברתי, חבר ותיק בוועדת הכספים של הכנסת, שהגיע להישגים מרשימים בתחום החקיקה החברתית ונאבק עד כלות מול הגזירות נגד שכבות חלשות. אני לא נסיך, לא בן-מלך, ואיש לא יוכל להפוך אותי לכזה".

ש: אתה מציין את עמדת כלל הציבור בסקר שפורסם, אבל מתעלם מהעובדה ש-70% מאותו ציבור, שאחריו אתה אמור לחזר ואולי להעביר ממפלגות אחרות למרצ-יחד, העדיף שלא להגיב על השאלה במי הוא תומך.

"גם כששואלים אותי מי עדיף בעיניי להנהיג את הליכוד, אני משיב ב'אין תגובה'. זה הרי לא עניין שקשור בי או בהשקפת עולמי. בכל מקרה, אני לא חי מסקרים, לא מתכוון להתבשם בהם, ומי שיועדף משלושתנו בעיני 15 אלף מתפקדי מרצ, הוא שייבחר. לא רן כהן, לא זהבה גלאון, ודאי שלא אני באנו מהצבא, האקדמיה, או מאחרי הצאן. כל אחד מאיתנו מוכר בקרב מעגלי המתפקדים, בא עם המטען החיובי והשלילי שהוא סוחב. נאמר למתפקדים: 'זה אני, אלה דעותיי לגבי העתיד, תחליטו מי יותר טוב'".

ש: טוענים שאתה פחות מוכר בציבור מכהן ומגלאון, ולמרות זאת אתה טוען שתצליח להגדיל את כוחה של מרצ ולהחזיר אליה גם את הנוטשים וגם את המתלבטים. איך אתה מיישב את הסתירה הזו?

"אני יודע שהיו פרשנים שכתבו את מה שלהערכתם אומרים במרצ. היה בכיר במפלגה שטען כי אם אכנס לאוטובוס, רק 20% מהנוסעים יזהו אותי. אבל מה שקיים כרגע זה סקר שמוכיח קצת אחרת. 60% ממתפקדי העבודה שתומכים בי, זה לא מספר מבוטל. ויותר אני לא רוצה לדבר על הסקר. אני מאמין שאצליח להפוך את מרצ מחדש למפלגה רלוונטית, אופציה רצינית לציבור רחב של מצביעים; להגדיל את מספר המנדטים. אני לא מבטיח 15 מנדטים, גם לא 12 כפי שהיה בשיא שלנו, אבל בוודאי יותר ממה שעכשיו. צריך לחזק את המותג שלנו, ואני מעריך שיש רבים שנוטים להצביע מרצ אחרי הפירוק של שינוי, האכזבה מהעבודה, התפקוד של 'קדימה'".

ש: דווקא ידידך ביילין מבקש לשנות את המותג.

"יש דברים רבים שאני מסכים עליהם עם יוסי, אבל כאן אני חושב שהוא טועה. עשינו ניסיון להוסיף את יחד למרצ, וזה לא צלח".

ש: רן כהן טען, בראיון ב"הקיבוץ", שרק הוא יהיה מסוגל להגיע לקהל שעד עתה לא מצא דרכו למפלגה.

"אני לא עושה מבחן כרגע מי מסוגל ומי לא. לא תוציא ממני אמירות לגבי רן וזהבה. אני מציג את מי שאני, והחברים הם שיקבעו. אם הם ירצו את רן, הוא זה שיעמוד בראש מרצ".

ש: ובכל זאת, האמירה שלו שאינך די חברתי עלולה לפגוע בך.

"תשאל פעילים חברתיים אם זה אכן כך. אני חבר בוועדת הכספים מזה 18 שנה, ואמשיך לשבת בוועדה גם אם אבחר ליו"ר. בדרך כלל מקובל שהראשונים ברשימה יושבים בוועדת חוץ וביטחון, שהיא ה'נחשבת' יותר. יוסי ביילין ורן כהן מייצגים אותנו שם נאמנה, ואין לי רצון לשבת דווקא שם. אני לא פחות טוב מרן כהן במה שהוא מייחס לעצמו: מאבק לשלום, צדק חברתי, הפרדת דת ומדינה. אני לא מוצא בהם מגרעות, גם אם הם יציינו מגרעות שיש לי".

אורון נולד בשנת 1940 בתל-אביב, הצטרף לקיבוץ להב ומילא בו תפקידים. בשנת 1968 נבחר למזכיר ההנהגה של "השומר הצעיר" ולאחר מכן היה מזכיר הקיבוץ-הארצי וסלל את דרכו לפוליטיקה הארצית. בשנת 1988 נבחר לכנסת. הוא נשוי ואב לארבעה ילדים.

את הטענות לגבי "דיל" שנרקם בין ביילין לבינו, דוחה ג'ומס על הסף. הוא אף מזכיר שבבחירות הפנימיות האחרונות, בשנת 2004, באו אליו אנשי ביילין בטענות על שלא התייצב פומבית בעד האיש שלהם. ביניהם היו גם אנשי הקיבוץ-הארצי. לגבי נסיבות ההודעה המפתיעה על רצונו להתמודד על תפקיד היו"ר, אומר אורון: "אני מודה שבמשך כל השנים לא היה לי היצר לעמוד בראש המפלגה, אולי גם לא הציפורניים הדרושות לשם כך. תמיד הייתי 'פועל בשירות הציבור', חבר בוועדות שלא עמדתי בראשן מלבד ועדת האתיקה, ורק למשך זמן קצר כיהנתי כשר. אבל לחץ גדול מאוד מצד חברים מרכזיים, ושיחות טלפון רבות מאוד שהגיעו אליי - ולא רק מאנשי מרצ - שכנעו אותי לעשות זאת. נכון שרציתי לפרוש, להמשיך לפעול מהקיבוץ ומהתנועה, אבל הדאגה שלי לעתיד המפלגה התגברה על רצון זה".

ש: אז מעכשיו אתה מתחיל לרוץ ממועדון חברים לסניף עירוני או לכפר ערבי?

"אני צריך לנוח קצת מהמאבק על התקציב וחוק ההסדרים, ואז אתפנה לגיבוש הקמפיין ולמפגשים עם הציבור באשר הוא. אין ברירה, צריך להחזיר את מרצ למקומה הטבעי בפוליטיקה הישראלית, אם באופוזיציה לוחמת או בקואליציה שתאמץ את העקרונות שלנו".