מה לגבי המלצות התנועה לצמיחה דמוגרפית?
"אני חושב שיש מקום לצמיחה דמוגרפית בכל המסלולים: חברות מלאה, חברות בעצמאות כלכלית, תושבות בהרחבה קהילתית ותושבות בבנייה עצמית בשטח הקו הכחול. כל זה צריך להביא את הקיבוצים לסדר גודל של כ-1,000 חברים ותושבים, שזו מסה קריטית המאפשרת קיום של חיים חברתיים וכלכליים, שירותים ברמה טובה ושילוב של אוכלוסייה צעירה שחסרה ברוב היישובים שלנו. לפני כמה שנים הגענו למסקנה הזאת, לאחר תהליך אסטרטגי רחב בשיתוף תושבי המועצה, ובעשר השנים האחרונות הצלחנו לגדול בכ-4,500 נפש, לאחר שבמשך שנים רבות הקיבוצים הלכו וקטנו והתנוונו. היה צורך לעשות מהפך מחשבתי ומעשי, וזה מה שעשינו. אני מאמין שניתן לחבר את כל האוכלוסיות בקיבוצים לדיון משותף וליצירת אמנה, שעקרונותיה יתבססו על הרעיון הקיבוצי תוך התאמה לתקופה הנוכחית".
אתה אומר את זה למרות שבמועצה שלך יש תושבים בהרחבות, שתובעים את הקיבוצים על זה שגובים מהם דמי שימוש בשירותים קהילתיים, שהם לא רוצים לממן. הרי בגלל זה התנועה מסתייגת מהמשך הקמתן של הרחבות קהילתיות.
"ראשית, התופעות האלה קיימות גם בקיבוצים שאין בהם הרחבה. תמיד רבו בקיבוצים וגם ימשיכו לריב, ולא צריך להתרגש מזה יותר מדי. שנית, רוב האנשים שמצטרפים להרחבות הם מלח הארץ, דומים לנו, בעלי מקצועות חופשיים, ואחרי שהם שמסיימים לריב על השימוש בשירות זה או אחר, הם משתלבים בדיונים על החינוך והתרבות, על איכות הסביבה, על אורחות חיים ועל עתיד המדינה. אני חושב שצריך לאפשר התחדשות של היישובים מתוך דיון חופשי, ולא מתוך תכתיב שאומר שרק חברים מלאים הם שיקבעו את אופי היישוב. זו טעות שכמעט הביאה אותנו לכליה, ואסור לחזור עליה".
ולנסי מוסיף, כי הדיבורים על חזרת אלפי בנים עם משפחותיהם לקיבוצים אינם מדויקים, משום שבמקרים רבים מדובר על בנים שחיו בקיבוץ כתושבים, ועברו למעמד של חברים בעצמאות כלכלית לאחר תהליך השינוי. "אני מציע שנדבר אמת עם עצמנו", הוא אומר, "לא כולם חזרו מחוץ לקיבוץ, ואלה שחזרו לא באו מתוך התעוררות אידיאולוגית, אלא ממניעים מאוד תכליתיים. לדעתי, לא ניתן לבנות קהילות גדולות על ידי קליטת בנים בלבד, וחייבים להתבסס על אוכלוסיות נוספות".
ההמלצות להתבסס על חברות מלאה טובות רק למרכז הארץ?
"אני לא חושב שהן טובות לשום מקום, אבל אולי אפשר להסתדר איתן בקיבוצי המרכז. מה שחשוב לי זה שייתנו לאנשים להחליט מה מתאים להם, ושלא יפחדו מהפלורליזם במסלולי הקליטה וההצטרפות לקיבוץ".
פעילי התנועה מנותקים מהשטח ולא קשובים לצעירים בקיבוצי הפריפריה?
"הם חברים שלי, אני מכבד אותם, ואני לא חושב שהם מנותקים, אבל הם לא מספיק רגישים והם לא שומעים את קולות הצעירים בשטח. כשאנשי התנועה באים לקיבוץ, הם פוגשים את ממלאי התפקידים, המבוגרים יותר, שאומרים את אותם הדברים שאמרו בעבר. הם אינם משוחחים עם כלל התושבים ולומדים את מגוון הדעות".
מזכיר התנועה, זאב (ולוולה) שור, מנסה לצמצם את חילוקי הדעות כשהוא מתבקש להגיב על הדברים. "אני לא שולל הרחבות קהילתיות" הוא אומר, "זה עשה טוב בהרבה קיבוצים, אבל אני חושב שהדגש צריך להיות על קליטה בקו הכחול לחברות מלאה, בגלל הסכנות לקיומה של האגודה השיתופית במקרה של קיפאון מספרי. הרי לפני חצי שנה כינסה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד שרית דנה, את הרשם ואת נציגי ממ"י ואמרה, שאם בקיבוצים יש צמיחה של תושבים, דינם כדין כל יישוב קהילתי ולא צריך לתת להם אמצעי ייצור. בעקבות זה, המלצנו להתמקד בקליטה לחברות מלאה בקו הכחול, כדי לחזק את האגודה השיתופית לאור המציאות המתפתחת".
ולנסי טוען שיש הרבה בנים שנשארו כתושבים ולא באמת חזרו מבחוץ, ושאתם לא רגישים לזה שהם רוצים להישאר במעמד הזה בקיבוצים.
"זה לא נכון. 1,500 בנים חזרו מחוץ לקיבוץ לחברות מלאה. אנחנו מעודדים את המגמה הזו ודואגים שהם יקבלו משכנתאות לבנייה, אבל לא שוללים גם בניית הרחבות קהילתיות. אנחנו רק רוצים שישמרו על האיזון בין מספר החברים למספר התושבים. באופן כללי, יש מודלים שונים לקליטת צעירים בקיבוץ, ואנחנו מעודדים את השימוש בכולם. אין אצלנו 'כזה ראה וקדש'"
