שותה הכפר: 'הפאב', גבעת חיים מאוחד


26.5.2011
daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

שותה הכפר: "הפאב" - גבעת חיים מאוחד

תום שלח

 

"תכתוב שזה חרא של מקום. אני לא רוצה שיהרסו לי אותו!". צילום: רן פרץ

שם: "הפאב" (היו ניסיונות לשנות את השם ל"פאב-ליסטי", אבל זה לא תפס).

 

נוסד: אף אחד לא זוכר.

 

בעל הבית: הקיבוץ. בניהולו של שחר מזור.

 

שעות פתיחה: ימי שלישי, חמישי ושישי מ-22:00.

 

בר: אין בירה מחבית, אך אפשר להתנחם בסוגים רבים של בירה מבקבוק, מבחר מרשים של סוגי ויסקי ועוד שלל משקאות במחירים נמוכים ביותר (לדוגמה: חצי ליטר גולדסטאר בעשרה שקלים).

 

אוכל: חטיפים משתנים.

 

עוד משהו: מסיבות מדי פעם והופעות קטנות של מיטב אמני האזור.

 

צילום: רן פרץ

שורת פתיחה - "אל תצפו למשהו מיוחד", הקפיד חברי "העוגה", שכבר פקד בעבר את הפאב, להנמיך ציפיות בעודנו מזדחלים אחרי משאית בכביש עוקף חדרה, "זה פאב קיבוצי הארד-קור". כשחנינו במגרש הכורכר הכמעט ריק, והבחנו בכלב קטן רובץ על הספות מחוץ לפאב, היה נראה שחברנו ידע היטב על מה הוא מדבר, ומצפה לנו עוד ערב שכולל שלטי גולדסטאר, בירה דלוחה ורוב מוחלט למין הגברי.

 

22:36 - במשפט אחד - הפתעה! איפה השטיחים המעופשים על הרצפה? איה צעיפי קבוצות הכדורגל ושאריות קישוטים מהסילבסטר? מסתבר, שמאז השיפוץ לפני שנה (הכול נעשה בהתנדבות על ידי צעירי הקיבוץ), שינה המקום לחלוטין את פניו, כשהטוויסט הקיבוצי המתבקש מתקבל בזכות ציורי שמן של חברי מועדון ה-27 (אגדות רוק שמתו בגיל 27), מעשה ידיו של אמן מקומי, ומוזיקה מותאמת שמציעה שילוב של רוק קלאסי, קצת קאנטרי והרבה רוק של שנות ה-90.

 

"הפאב הזה הוא בהחלט פאב קיבוצי מקומי", ממהר שחר להבהיר. "זה לא עסק ולא פאב מסחרי, אלא מקום שנוצר בראש ובראשונה, כדי שלנו יהיה איפה לבלות ולשתות בכיף. במקום שחבר'ה מהקיבוץ ייצאו לכל מיני מקומות צפופים, ישלמו הרבה על אלכוהול וינהגו שיכורים, הם יכולים לבוא הנה ולקבל חוויה הרבה יותר ידידותית. בנוסף, אנחנו נהנים לארח פה אנשים שמחפשים מקומות נעימים, ושמחים מאוד לבואם של קיבוצניקים ומושבניקים, של סטודנטים ושל כל אחד שמחפש מקום עם אופי כזה".

 

אחרי קניית המשקאות, מי גולדסטאר ומי ערק, התפנינו למציאת מקום ישיבה. הפאב קטן ונראה שמשימה כזו עלולה להיות בלתי אפשרית בשעות מאוחרות יותר, אך כרגע יש מספיק מקום, ואנחנו מוצאים ללא קושי שתי ספות פנויות.

 

23:28 - הפאב כבר מלא למדי, ויחס המינים מאוזן להפליא. ברקע שרה "מטליקה" את "מתפוגג לשחור", ואני מתפוגג מהשולחן ומצטרף לחברי אמיתי, שהגיע מקיבוץ עין שמר הסמוך ויושב על הבר עם חברו גיא. "גיא החליט לקחת על עצמו את תפקיד ה'ווינג-מן' (כינוי לאדם שעוזר לחברו להתחיל עם בחורות. ת.ש)", לוחש לי אמיתי, תוך צחקוקים, ומצביע על חברו ששקוע בשיחה עמוקה עם בחור ובחורה, "מה שמצחיק זה שהוא אפילו לא מכיר אותם". "זה לא פיק-אפ בר, אבל יש פה זרימות", מאשר שחר בגאווה. "היו גם מצבים של סקס בשירותים, אבל לאחרונה בנינו שירותים חדשים, ולא נראה לי שהם כבר עברו את הסיפתח שלהם".

 

אנחנו מחליטים לפנות את הבמה לשלישייה האקטיבית, נוטשים את הבר וגוררים ספסל משולחן סמוך על מנת להצטרף לחברינו. "אתם חדשים פה?" צוחקת כלפינו בחורה לא מוכרת. "כן", עונה לה אמיתי, "למה? אנחנו עושים משהו לא בסדר?" "אתם בסדר גמור", מניפה את כוס היין שלה וממשיכה לחייך, "אתם אפילו מעולים".

 

00:43 - המוזיקה הופכת קצבית ועדכנית יותר, וחלק מהנוכחים מתחילים להניע את גופם. "לפעמים, אנשים מפנים את השולחנות ומתחילים לרקוד פה", מספר שחר. אנחנו כנראה כבר לא נרקוד היום, ומסתפקים בתצפית על משחק הסנוקר. גיא עוזב את הבר וניגש לשירותים. "זה לא השירותים הכי גרועים בסקוטלנד", צוחק בפרפראזה על "טריינספוטינג", "אבל לא הייתי יולד שם ילד".

 

"אתה העיתונאי?", שואל אותי בחור כשאני בא לקחת משקה אחרון בהחלט. "תכתוב שזה חרא של מקום", דורש בלהג שיכור, "אני לא רוצה שיהרסו לי אותו".

 

חשבון בבקשה - אני לא אוהב להפר הבטחות, אבל בשום צורה אי אפשר להגיד שהפאב הוא חרא של מקום. גם הגדרתו המוקדמת של "העוגה" - "פאב קיבוצי הארד קור" - לא נראית לי קולעת. מה שיש פה, לטעמי, זה פאב שמתגאה ומשמר אופי קיבוצי/מקומי, אבל בו בזמן לא מתבייש לפזול גם החוצה. לאוהבי הז'אנר ולתושבי האזור זה מעולה. האם הייתי נוסע חצי שעה בשביל זה? ימים יגידו.

 

שבעה וחצי כוכבי זהב.

 

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים