אנשים דוגרי

3.2.2011
daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

אנשים דוגרי

רוני מ. האס

 

חדוה לבנת

העיתון המקוון דוגרינט, עיתון אינטרנט קהילתי בגליל, הוא פרי שיתוף פעולה של אנשי הגליל לשיפור פני החברה שלהם

 

חדוה לבנת, 51, חברת קיבוץ תובל זה כמעט עשרים שנה, היא יוזמת וחברת המערכת של העיתון המקוון, דוגרינט, עיתון דו-לשוני המיועד לאנשי הגליל, והיא מציגה את עצמה בלי להתבלבל כמי שמקצועה הוא "גלילית חברתית". היא נשואה לדוד, אם לאודי לערן ולעומר, ילידת קיבוץ מעגן, שעברה עם משפחתה בגיל חמש לנתניה.

 

המיזם החברתי שהקימה יחד עם אנשי חברה וחינוך גליליים, יהודים וערבים, הוא דל משאבים אך יש בו הרבה חזון והגשמה. "חיפשנו דרכים להתגבר על הניכור שבין הקהילות והמגזרים השונים באזור", מסבירה לבנת ואומרת, כי הרעיון של הקמת אתר אינטרנט צמח כשהגיעו למסקנה, שחסרים בגליל אמצעי תקשורת שיחברו בין התושבים לקהילות. התוצאה: הקמת אתר גלילי עצמאי בעל תכנים מקוריים, בעברית ובערבית, שיהווה במה למידע, לדעות ולחדשות על מה שקורה בגליל.

 

אתר דוגרינט מקבל את פני הקוראים בשתי שפות בכל מדוריו, והכותבים בו הם יהודים וערבים. כך גם נבחר גם השם, שיש לו משמעות בשתי השפות, ומכוון גם למטרה של המיזם - לתת פלטפורמה לאנשי הגליל לדבר ולכתוב באופן ישיר ופתוח.

 

צוות דוגרינט

חברתית גלילית

 

כשאני מנסה להבין מאיפה נולדה הכמיהה של לבנת לגליליות החברתית, לא כל שכן להקמת עיתון חברתי, ערכי ובועט ועוד דו-לשוני, היא מהרהרת לרגע ועונה, שאולי זו תוצאה של לימודיה - תואר ראשון במזרח תיכון ותואר שני בגיאוגרפיה, כולל לימודי השפה הערבית. בקול רם היא שואלת ספק את עצמה, ספק אותי, "מעניין אם יהיה לי מקצוע, אם אעזוב אי פעם את הגליל".

 

מאז שהיא זוכרת את עצמה, היא עובדת במגזר השלישי בנושאים חברתיים - בית יגאל אלון בגנוסר, מרכז סמינרים בתובל, מדרשת אדם על שם אמיל גרינצווייג, ועד היום מדריכה סיורים בנושאים חברתיים בגליל.

 

לפני כשלוש שנים ישבה עם קולגה, טלי אייזנר, תושבת פלך, בת קיבוץ יד מרדכי, גרפיקאית חברתית, ושם החלו להגות את הקמתו של עיתון חברתי-אזורי באזור מגוריהן - משגב.

 

סמאח בסול

מה דחף אתכן להרים כזה מיזם?

"דוגרינט החל מתסכול שנבע משתי תחושות: חוויה מתמשכת שהגליל ומה שקורה בו לא מעניין כמעט אף אחד בתקשורת הארצית, אלא אם זה מתקשר לצימר רומנטי, וכן אירועי אוקטובר 2000, או המהומות בעכו, שחידדו את התחושה של חוסר קשר ממשי בין התושבים באזור: יהודים וערבים, תושבי מצפים ותושבי כרמיאל, עיירות פיתוח וקיבוצים ומושבים, עולים וותיקים, דתיים וחילוניים, ובאופן כללי - חוסר קשר בין שכנים. בעקבות התחושות המתסכלות האלה, חשבנו לנסות ולעשות משהו. החלטנו לתת במה, שבה יעלו העניינים המיותמים והקולות ה"שקופים", ולהשתמש בבמה זו כדי לייצר קשר בין הקבוצות השונות של הגליל. המדיום שנראה לנו מתאים היה הקמת אתר אינטרנט. כבר מהתחלה החלטנו שמכיוון שלפחות מחצית מתושבי הגליל הם ערבים, עלינו ליצור אתר שיתן מקום לשותפים ערבים, כלומר ייכתב גם בערבית, וכמובן יעלה תכנים רלוונטיים לאוכלוסייה הרלוונטית".

 

הן עבדו על פורמט שיתן מענה לדו-שפתיות של העיתון, ובמקביל, חיפשו מימון שיסייע לפתיחת העיתון. לבנת ואייזנר ועוד כמה משוגעים לדבר שחברו אליהן, יהודים וערבים גליליים, עבדו בהתחלה ללא תשלום. המימון הראשון שהגיע היה מקרן אברט, שמימנה סטודנט ערבי שעסק בתרגום של הכתבות באתר. זה לא היה מספיק, וסופו של דבר נושא המימון נפתר חלקית כשהפכו למיזם של "עמותת הגליל לחינוך ערכי", היושבת ביישוב שורשים, ועוסקת בנושא של פלורליזם יהודי בגליל. "כיום אנו שורדים בזכות העמותה. לקח לנו זמן להבין שאין לנו הרבה סיכוי לחיות מפרסומות למשל, כיוון שפרסומאים לא אוהבים עיתונות נשכנית, זה לא מוכר, זה לא 'סקסי'. אנחנו ממשיכים לחפש את המודל שבו נוכל לפעול באופן עצמאי כעיתונות חברתית".

 

להיות ייחודיים

 

איך הצלחתם להפוך את דוגרינט לייחודי?

"הרגשנו שהעיתונות הקיימת, בעיקר המקומית, לא נותנת במה לנושאים חברתיים חשובים. עונייה של העיתונות ומיעוט המשאבים לא מאפשרים זאת. מעט מאוד כותבים יכולים לעשות תחקירים רציניים, עורכי עיתון פוחדים לגעת במקומות רגישים, שעלולים לגרום להתנגדות בקרב מפרסמים, ובנוסף, הם לא רוצים לפגוע ברשויות שבהן הם תלויים. כמובן, קיים הפחד מפני תביעה. אנחנו נותנים פתרון כיוון שאנחנו לא פועלים למטרות רווח, אלא ממטרות חברתיות, עובדה המאפשרת לנו דווקא לטפל בכל הנושאים שהעיתונות הנורמטיבית נמנעת מהם".

 

כרמי אשבורן

ואיך האתר עובד כעיתון אינטרנטי דו-לשוני?

"בהתחלה השפות באתר היו מופרדות לגמרי, היה אפשר לבחור אם לקרוא את האתר בערבית או בעברית, אבל אז הרגשנו שאנחנו מפספסים, מאחר שזה הביא לחוסר נראות של הערבית, והחלטנו לשנות לתפיסה הקיימת בו היום -הערבית והעברית מופיעות זו לצד זו. כל החומרים שנכתבים בערבית מתורגמים לעברית, כשחלק מהחומרים שנכתבים בעברית מתורגמים לערבית. הדבר נובע מחוסר בכוח אדם ובמשאבים ומהעובדה הפשוטה, שרוב הערבים קוראים עברית.

 

"הקוראים מגיבים גם בערבית וגם בעברית, אבל בעיקר בעברית, שוב משום שגם לקוראים ערבים רבים נוח יותר להגיב בעברית, אז למעשה, אנחנו לא יודעים כמה מהקוראים הם ערבים וכמה יהודים".

 

ומה בנוגע לכותבים שלכם?

"כל הפעילים שכותבים אצלנו הם מתנדבים, חלק גייסנו מיוזמתנו וחלק מגיעים אלינו מיוזמתם. אני עסוקה הרבה בחיפוש כותבים, צלמים, עורכים, מתרגמים. יש לנו עשרות כותבים קבועים שכותבים טורים וכתבות, רובם יהודים יש לומר, אך יש גם כותבים ערבים, חלק מהם אנחנו אפילו לא מכירות, חלקם אפילו יושבים בחו"ל, ועל כל הפעילים הללו בנוי האתר. אחד העקרונות שלנו זה לפרסם חומר מקורי שנכתב עבור דוגרינט. עד היום פרסמנו כאלפיים כתבות מקוריות".

 

איזה סוג פעילים וכותבים אתן מחפשות?

"אנחנו מחפשות אנשים עם דעות מגוונות. חשוב לנו לא למשוך לכיוון מסוים, אלא לשמור על כמה שיותר פתיחות. יש לנו קווים אדומים - לא נכניס דברים משעממים, דברים שלא נבדקו מבחינת האתיקה העיתונאית ולא דברי הסתה. אבל כן נכניס כתבות לא נעימות, כל עוד הן לא גובלות בהסתה או פוגעות באתיקה".

 

תני לי דוגמה לנושאים שעלו בזכות האתר לסדר היום הגלילי?

"יש לי כל מיני דוגמאות לנושאים שלא עלו לדיון בעיתונות הכתובה ואנחנו נתנו להם במה; למשל, כשבית של משפחה יהודית בחוות בודדים באזור משגב נשרף בעקבות הצתה על ידי אדם ערבי, או יישוב יהודי חילוני, שבו התושבים סערו כנגד הקמת מקווה שנכפתה עליהם מלמעלה, או ממש לאחרונה, עמותה לחלוקת מזון בכרמיאל שנעזרה בשאריות מזון ממחנה צבאי והפסיקה לקבל את הסיוע מהצבא, מאחר שלא הוציאה תעודת כשרות. אף אחד לא כתב על הדברים האלה, כי זה משהו שרק אם אתה מחטט אתה שומע עליו, והגופים המעורבים חלשים מדי ולא יודעים או מסוגלים לפרסם כזה דבר, לעשות לעצמם יחסי ציבור".

 

עובדים חברתית

 

ללבנת חשוב להדגיש, כי העשייה החברתית של דוגרינט לא מסתכמת בהפעלת אתר עיתונאי, אלא ממשיכה בעשייה אמיתית במישור החברתי. "במקרה של העמותה לחלוקת מזון מכרמיאל החלטנו להעלות את נושא העוני על סדר היום - כתבנו על נושא העוני באתר, וקיימנו ערב בנושא העוני בכרמיאל. הבאנו מרצים שונים, גם מחלקת הרווחה בכרמיאל השתתפה, וכן התקיימה הרצאה אקדמית בנושא הדרת העניים בשיח ובעשייה הציבורית.

 

"לערב הזה היו תוצאות בשטח. משתתפים ואחרים ששמעו על העשייה שלנו החליטו לתרום לעמותה לחלוקת מזון וכסף. מתנדבים נוספים הצטרפו לסייע, ובימים אלה הם מחפשים מקורות אוכל אחרים מלבד הצבא, שכן מבחינת לבנת לפעילות שיזמו הייתה הצלחה חלקית בלבד. הבעיה הגרעינית לא נפתרה, ואין עדיין גוף תחליפי קבוע שיעביר אוכל לעמותה במקום צה"ל, והסובלים הישירים הם עניי כרמיאל. לבנת מדגישה כל הזמן את אותם "קולות שקופים" שדוגרינט מצליחה לתת להם במה, בתוכם עניי ישראל ונציגים אחרים.

 

"יש לנו כמה כותבים, קבועים ומזדמנים, שמגשימים את החזון של דוגרינט במתן במה לאנשים שקולם לא נשמע בדרך כלל. למשל, הטור של אורנה רוני מקיבוץ מסדה, שעוסק בהתמודדותה כאישה נכה, או העדות שקבלנו מבחורה ערבייה שכתבה לנו ממעון לנשים מוכות. במקרה אחר כתבה לנו בחורה ששיתפה בהוויה האישית של מחלת הנפש שבה היא לוקה, וגם כתב אצלנו אב לנער אוטיסט עדות על הכאב שהוא חווה. עבורי אלה הקולות שדוגרינט מבקש להשמיע, הכותבות והכותבים הללו נותנים לקוראים תובנות וזווית ראייה ייחודית ואישית, מה שמחקר מדעי לא ידע לתת כנראה לקורא".

 

איך בנויה המערכת שלכם?

"אנחנו ארבעה עובדים בשכר אבל במשרות מאוד חלקיות, מתחלקים יחד בשכר שווה ערך למשרה אחת בלבד, ומלבדנו המון מתנדבים".

 

לבנת היא המוציאה לאור והרוח החיה מאחורי העיתון, טלי אייזנר היא העורכת בשפה העברית והגרפיקאית, סמאח בסול, 32, ריינה, בוגרת החוג ללשון ולספרות עברית באוניברסיטת חיפה, היא העורכת בערבית, וכרמי אשבורן, 45, רמת גן, גייס המשאבים. בנוסף, מסייעים בידיהם כ-30 מתנדבים, סטודנטים שעושים התמחות באתר וצעירים בעלי צרכים מיוחדים, שעושים שירות לאומי בדוגרינט, רובם ככולם נחשפו לדוגרינט בזכות פעילויות חברתיות שקיימו מזמן לזמן בשנתיים האחרונות".

 

חוה אלברשטיין

ניתן לומר, שדוגרינט עצמו סובל מאותם קשיים של המגזר השלישי, ובראש ובראשונה – מחסור חמור במשאבים?

"יכול להיות, אבל אנחנו לא מוכנים לשתוק בגלל זה. אין מה לעשות, זה לא פשוט להביא תרומות לאתר אינטרנטי, זה לא כמו להתרים לטובת אוכל לילדים רעבים. אז אנחנו מוצאים דרכים חלופיות, לדוגמה, היוזמה האחרונה של כרמי, גייס המשאבים שלנו: הוא ראה בדיסק האחרון של הזמרת חווה אלברשטיין, "מוצאי חג", ציורים מקסימים. בעיון מדוקדק יותר הסתבר לו שאלברשטיין ציירה אותם. הוא החליט לשלוח לה מייל, ובו שאל אותה אם אפשר להשתמש בציורים הללו ליצירת לוח שנה לטובת הכנסות לדוגרינט. זה היה בתחילת אוגוסט האחרון, וכבר באותו יום הגיעה אליו ממנה תשובה חיובית".

 

בעקבות נכונותה של חווה אלברשטיין לתרום את ציוריה לגיוס כספים לאתר, החלו לחפש מימון להדפסת לוח שנה עם הציורים הללו, תוך דיון בשאלה אם בכלל נכון לצאת להרפתקה הזו. ובינתיים, מועד ראש השנה עבר, הזמן חלף, ובסוף כשכבר כמעט התייאשנו, עלה הרעיון לשנות את ההפקה של לוח שנה להפקה פחות מורכבת - מארז של איגרות ברכה. קיבלנו קבצים של ציורים מאלברשטיין ויצאנו לדרך". בימים אלה הם מוכרים מארזים של שמונה איגרות ברכה ומעטפות, שהם מפיצים דרך האתר, בארץ ובחו"ל. המחיר 50 שקל למארז, ואם קונים חמישה מארזים - החמישי חינם.

 

מוצאי חג. עטיפת האלבום

אבל מלבד כסף, המשאב החשוב שדוגרינט מייחלת לו הוא עוד ועוד פעילים - כותבים, מתעניינים, פעילים חברתיים. "דוגרינט בנויה על קוראים ועל כותבים שאכפת להם מהגליל. אנחנו כל הזמן שמחים לקלוט פעילים נוספים - אם בכתיבה ואם בקידום נושאים חברתיים".

 

שכנות טובה בנויה על כבוד אמיתי

 

סמאח בסול עובדת בעיתונות בשפה הערבית מגיל 15, ולתפקיד העורכת בערבית של דוגרינט היא הגיעה דרך חברה שסיפרה לה על כך. היא עורכת את החומרים בערבית, מתרגמת מאמרים מעברית, מגייסת כותבי טורים וכמובן כותבת טור אישי, כתבות וריאיונות.

 

בסול אומרת, כי היא שואפת להגיע לכמה שיותר קוראים בגליל, שיכולים להתגייס למען זכויות האדם "בשל היותו אדם" ולקידום הצדק החברתי והסביבתי. "אני חולמת על יום שבו נפרסם כתבה בדוגרינט, שתהיה אבן דרך לשינוי כלשהו.

 

את רואה בעצמך פעילה חברתית?

"בזמן המעט שנשאר לי אני עושה את מיטב יכולתי, כדי להיות שותפה בעשייה חברתית, וזו כמובן, אחת הסיבות שבגללן אני חלק מדוגרינט".

 

את מרגישה שהפעילות בדוגרינט מקדמת את יחסי השכנות בין ערבים ליהודים בגליל?

אני מאמינה שאנחנו הולכים בדרך הנכונה, למרות שהפעילות שלנו עוד בחיתוליה מבחינת ההשפעה שלה. בזה שאנחנו נותנים במה לתושבי המקום, לקולות שלהם, לדעות שלהם. כמובן, אנחנו צריכים קהל קוראים נאמן, עקבי, ביקורתי. כאשר השכנים מצליחים לדבר בכנות ובפתיחות, כשיש יחסי כבוד והבנה, הם יוכלו לחיות בשכנות טובה יותר.

 

כדי ללמוד את החברה הערבית לא מספיק להיות ערבי, או לגור בסביבת ערבים, צריך לעקוב אחרי התפתחויות, לקרוא עיתונות אלקטרונית וכתובה, לשמוע רדיו ולחפש את האייטם יומיום, גם דרך סיפורים ששומעים מאנשים ואיספור אייטמים שאפשר לאתר דרך הפייסבוק".

 

העבודה בדוגרינט הביאה אצלך ללמידה חדשה על השכנים היהודים?

"כן, האתר הזה הוא המקום הראשון שבו אני עובדת ישירות עם עמיתים יהודים. כמובן, למדתי רבות על השכנים שלי, על תרבותם ועל אופן חשיבתם, וגם ניתנה לי האפשרות לשאול עוד שאלות על יחסי השכנות, על הזכויות, ועל הזהות".

 

ומה לגבי למידה חדשה בכלל על הגליל?

"בילדותי חשבתי שהגליל הוא דוגמה למופת למה שנקרא דו-קיום. עכשיו כשאני לומדת אותו יותר לעומק, אני יודעת שצריך קודם לדאוג לקיום ואחר כך לדו-קיום, כי מה שקורה ומתפתח בגליל - בייחוד במה שקשור ליחסי ערבים ויהודים - מסוכן מאוד. אני מתכוונת לוועדות קבלה, מכתב הרבנים, הפקעת קרקעות בלתי פוסקת, הזנחה של תוכניות מתאר וכדומה, תופעות שמעכבות את השכנות שאנו שואפים לה שמתבססת על כבוד, זכויות ושוויון".

 

יש מסר כלשהו שהיית רוצה להעביר לקוראי ה"דף הירוק"?

"חשוב לי להגיד, שהיותי פלסטינית לא אמור לסכן את עמיתיי. שכנות טובה אין משמעותה שערבי חייב לקבל הכול בעיניים עצומות, שלא יעביר ביקורת, שלא ישאל שאלות או שיוותר על זכויותיו. שכנות טובה חייבת להיות בנויה על כבוד: כבוד לאדם, לתרבותו, למנהגיו, לזכויותיו ולזהותו".

   

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים