בתגובה ל"שלושים שנה ויגאל", 25.2
יגאל אלון היה מנהיג משכמו ומעלה. גורל נבו אינו ממעיט מערכו של מנהיג
גם ביום הזיכרון לפטירתו וגם בסתם יום של חול אני חוזר ומתייחד עם זכרו של יגאל אלון. אינני רוצה ואינני יכול להיפרד מדמותו, ממופת חייו, מחיוכו הטוב, מתבונתו השקולה, מאומץ לבו האישי בשדות קרב ומלחמה ומאחריותו המדינית המיוחדת במינה.
בדיון על הכריזמה של יגאל, יש לי עמדה ברורה. לדידי, לכל אורך חייו היה ליגאל קסם אישי שהקרין על סביבותיו. בכל התחנות הציבוריות והפוליטיות של פועלו ושל תרומתו - הקסם הזה לא פג.
אכן, לא היה זה קסם אישי מסנוור, אלא קסם אישי מאיר, משכנע ורוכש אמון. היה זה קסם אישי שביטא שילוב של שכל ושל רגש, של רגישות מוסרית ושל כושר מרשים לניתוח רציונלי של סוגיות חברתיות ושל יעדים מדיניים. את יגאל אהבו והעריכו גם החולקים על דעתו. הוא היה טוב לב, נאמן לזולתו, טהור מידות, בעל חוש הומור, מרגיע ונוסך ביטחון.
לא הכרתי ואינני מכיר בחיים הציבוריים והפוליטיים מישהו המאופיין בצירוף המיוחד של סגולות מנהיגות תנועתית ושל יחסי רעות אנושית, כפי שבאו לידי ביטוי באישיותו של יגאל אלון.
דווקא בימים אלה - משבר בתנועת העבודה, מצוקת התנועה הקיבוצית וכמיהה למנהיגות מלהיבה וישרת דרך - אנו מצווים להציב כדוגמה וכמופת את מנהיגותו של יגאל, את דרכו הציבורית ואת השקפת עולמו.
יגאל אלון הטביע גם הטביע את חותמו בתולדות עמנו, הן בימים שקדמו למדינה ולמאבק על הקמתה, והן בתקופת שלושים השנים הראשונות בתולדותיה. יגאל אלון היה גם אידיאולוג וגם מנהיג פרגמטי. האיש - שהיה מפקד הפלמ"ח וגדול מצביאי מלחמת העצמאות - היה גם הוגה דעות מדיני פורה ביותר לאחר מלחמת ששת הימים, והצטיין בשאר רוח, באופקים מחשבתיים רחבים ובתעוזת חדשנות בכל תפקיד ממלכתי שבו כיהן - שר העבודה, שר הקליטה, שר החינוך והתרבות ושר החוץ.
הוא תרם תרומה מכרעת לתהליכי האיחוד הפוליטי של תנועת העבודה - הקמת מפלגת העבודה והמערך עם מפ"מ - וגם לגיבושה של התנועה הקיבוצית כתנועה אחת מאוחדת.
ייחודו גם בכך, שהיה תמיד איש קיבוץ נאמן ומאמין, גאה בקיבוציותו ושלם בהזדהותו עם הקיבוץ.
"אני מאמין בשוויון האדם, ולכן בחרתי מרצוני לחיות בקיבוץ", היה אומר לחבריו ולידידיו.
ליגאל היו עקרונות פעולה בחיים הפוליטיים, שהם בעלי תוקף בימינו אולי יותר מתמיד:
ראשית, חובה למנוע מוויכוח תנועתי פנימי להפוך להתנצחות אישית, או למירוץ אחר פופולריות מזויפת באמצעות רכלני חצר; חשוב להבטיח שהוויכוח יהיה ענייני ורעיוני; בנושאים אישיים יש לטפל בעדינות ובזהירות; אי אפשר לעבוד בצוות הנהגה, ובעת ובעונה אחת להטיף ל"רענון" השורות, או לתקוע סכין בגב; כל מנהיג צריך לראות את עצמו חבר בהנהגה קולקטיבית ולנהוג ב"הצנע לכת"; גדולתו של מנהיג אינה נפגמת כאשר הוא יודע לכבוש את היצר האגואיסטי, וכאשר הוא מקפיד לשמור על אתיקה בפוליטיקה.
שנית, אין לקבל החלטות מדיניות גורליות - לא ברגע של אופוריה, לא ברגע של היסטריה ולא ברגע של דיכאון; קבלת החלטות ברגעים כאלה מסכנת את גורל האומה; במצבים אלה מצוות הזהירות והאיפוק היא מצווה עליונה.
ושלישית, אמת ישנה איננה דווקא אמת מיושנת; אין תחליף לערכי הסוציאליזם הדמוקרטי-ממלכתי של תנועת העבודה ולערכי השיתוף והשוויון של התנועה ההתיישבותית הקיבוצית.
אכן, את יגאל אלון ליווה גורל נבו. הוא לא כיהן כרמטכ"ל צה"ל בתום מלחמת העצמאות. הוא לא היה שר ביטחון ערב מלחמת ששת הימים, וכאשר חש עצמו ראוי ומוכן להמראה חדשה בתור מועמד לתפקיד ראש הממשלה, נפטר לפתע ושירת חייו נפסקה בטרם עת.
אבל גורל נבו אינו ממעיט מערכו של מנהיג - לא לגבי משה רבנו, שלא הכניס את בני ישראל לארץ היעודה, ולא לגבי יגאל אלון, שהיה מנהיג משכמו ומעלה. העובדה שהיה גם חבר מעצימה את גדולתו כמנהיג.
