למי שיגידו, כי פרשת אישורי הבנייה היא עניין שולי ובר חלוף, ענה משקיף מדיני, הבקיא מאוד במתרחש בבירה האמריקאית: "מעבר למבוכה ולגינוי שיכולים לחלוף, נוצרה כאן בעיה אמיתית ביחסים שממילא מעורערים בין שתי המדינות... ההתנהגות של נתניהו מפחיתה עוד יותר את האמון ואת הרצון שלהם (של ארה"ב, א.ר) לקיים איתו דיון אמיתי על איראן. הוא נתפש אצלם כאדם לא אמין ולא רציני - טריקי ביבי".
כלומר, לא רק בשיחות השלום מחבל נתניהו, אלא גם בדיאלוג הישראלי-אמריקאי בקשר לאיראן. ואם מחברים זאת לפרשת אתרי המורשת, שהייתה בכותרת בחודש האחרון, בעקבות הכרזת ישראל על קבר רחל ועל מערת המכפלה כאתרי מורשת, והגדרתה של ארצות הברית את התנהלות ישראל כ"פרובוקציה", נראה שמדיניותו של נתניהו אינה שלומיאלית אלא מתוכננת, ואף כמעט השיגה את מטרתה: אש"ף איים בביטול השיחות.
קו זה של נתניהו מתבצע נגד מדיניותו של ברק. מדוע עכשיו? התשובה נעוצה, ככל הנראה, בשיחות שניהלו אהוד ברק וג'ורג' מיטשל, השליח האמריקאי במזרח התיכון, בימים שלפני הגעת ביידן לארץ. השניים הגיעו להסכמה על חידוש השיחות בין ישראל לפלסטינים. דיונים עקיפים אלה יימשכו בארבעת החודשים הבאים באמצעות מיטשל. הוועד הפועל של אש"ף אישר את ההחלטה לחדש את המשא ומתן העקיף, והגביל את זמן השיחות לארבעה חודשים.
ברק הסביר: "הפגישות הללו עוסקות באתגרים הביטחוניים ובאתגר החשוב ביותר: להגיע להכרעה בתהליך המדיני. אני מקווה שהשיחות יובילו להתקדמות בתהליך המדיני עם הפלסטינים באופן שיאפשר ריצה למו"מ ממשי, על כל נושאי הליבה, ובסופו של דבר, להגיע להסדר. המטרה הזו חומקת מאיתנו פעם אחר פעם כבר כמעט 20 שנה."
בימים אלה ברק חותר לא רק לחידוש השיחות האזוריות, אלא גם לקיום שיחות עם הסורים. לדברי ברק, רבים בממסד סבורים שצריך לנסות לקדם משא ומתן עם אסד, שמתייחס גם הוא בחיוב לעניין. לדבריו, "גם חלק מהתבטאויותיו של הנשיא הסורי די מפורשות".
נראה, אפוא, שברק מוצא שותפים ומקדם שיחות שלום אזוריות, ואילו נתניהו פועל כדי לחבל בהן. לעומת זאת, אפשר לטעון שנתניהו פשוט "טועה". אבל, כמה טעויות אפשר לעשות בחודש אחד?
