בפעם הראשונה בתולדות ההרחבות מכריזה קבוצה של תושבים (באשדות יעקב איחוד) על עזיבת האגודה הקהילתית, לאחר שסירבו להעביר תשלום שנקבע על ידי הנהלת האגודה - לדבריהם, באופן בלתי חוקי, לכאורה. לטענת הקיבוץ, הצעד נוגד הסכמים חתומים. עיניים רבות בקיבוצי ההרחבות נשואות אל הסכסוך, שכנראה, יוכרע רק בבית המשפט
רוני קינן, חבר כפר חרוב ומנהל הקהילה של אשדות איחוד, המכהן גם כמזכיר ועד האגודה המוניציפלית "נוף אשדות", המשותף לתושבי ההרחבה ולחברי הקיבוץ, נכנס ביום חמישי לפני שבוע לבתיהן של שש משפחות בהרחבה. לא היה זה ביקור נימוסים: קינן מסר לידי התושבים מכתב רשמי, תחת הכותרת: “תשלום חובכם לאגודה". "למרות פניות חוזרות ונשנות - כך לשון המכתב - טרם שילמתם לאגודה את התשלומים החלים על מתיישבים בהרחבה, בהתאם להחלטות האגודה". עוד נאמר, כי החוב לאגודה נכון לינואר 2010 עומד על סך של בין 340 שקל ל-1,040 שקל למשפחה. החתומים על המכתב, קינן עצמו ועודד גפני, יו"ר נוף אשדות (חבר הקיבוץ), מבקשים לחזור ולהדגיש למכותבים, כי עליהם לשלם לאגודה את החוב "בין היתר, לאור ההסכמים שעליהם חתמתם כאשר הצטרפתם להרחבה. וכי העובדה שהודעתם על עזיבת האגודה אינה מבטלת את התחייבותכם לשאת בתשלומים הנ"ל". המסר מסתיים באזהרה: "לצערנו, אם לא תפעלו כאמור לעיל, לא תיוותר לנו ברירה, אלא להעביר את העניין לטיפול משפטי".
כמה כובעים
תחילתו של הסכסוך הזה בנובמבר 2009, אז הודיעו נציגי שש המשפחות על הפסקת חברותם באגודה, בגין אי הסכמתם לגובה התשלומים שעליהם החליט הוועד. במכתב ארוך ומנומק הם מאשימים את אשדות יעקב איחוד ב"התנהלות בלתי חוקית, לכאורה, לכל אורך הדרך". מעולם לא הוסבר, הם טענו במכתב, כי אגודת נוף אשדות תנכס לעצמה סמכויות שמשויכות על פי חוקי המדינה לוועד המקומי ולמועצה האזורית. עוד נאמר במכתב, כי אופן ההצטרפות לאגודה "בוצע ללא כל מתן הסבר מעמיק, ולמעשה, הוצג כתנאי חובה על מנת לקבל את הזכויות על הקרקע". לגרסתם, הקיבוץ חובש מספר כובעים שיש ביניהם ניגוד, כשכל מטרתו "לשרת את מטרות האגודה החקלאית בראש ובראשונה, וכל האמצעים כשרים לכך".
למרות הוויכוח, גם היום, מדגיש קינן, נוף אשדות היא סיפור הצלחה. מתוך 60 מגרשים שכבר נמכרו, 21 משפחות מתגוררות כיום בבתים שבנו בהרחבה. בוועד ההנהלה של נוף אשדות מכהנים שלושה מן התושבים. כאמור, המזכיר הוא חיצוני, היו"ר חבר אשדות, והגזבר תושב ההרחבה. "הסוד שלנו", אומר קינן, "הוא שבנינו את ההרחבה מלכתחילה בהתאם לכל הנדרש בחוק, בשותפות מרבית עם המשתכנים ובשקיפות מלאה. שותפות פירושה דיאלוג מתמשך וסבלני. מצד הקיבוץ יש לאורך כל הדרך נכונות לשנות ולהתפשר, אבל לא בדרך של תכתיבים, אלא בהידברות ובהסכמות".
ממול אומרים נציגי המורדים, כי חוסר ההידברות הגיע דווקא מצד ההנהלה. "לא היינו צריכים להגיע למצב הזה. זה לא היה קורה, אלמלא היינו נתקלים בשקרים, באי שקיפות ובהתעקשות על כל צעד ושעל. אנחנו דווקא הצענו ויתורים וחתרנו לפשרה, אבל הנהלת האגודה פשוט לא רצתה להתייחס לטענות שלנו. אותן בעיות ישנן לא רק בהרחבה שלנו, אלא גם בתל קציר ובדגניה ב'", אומר רמי רווה, אחד המורדים.
קינן מסביר, שחברי נוף אשדות (כל תושבי ההרחבה וכל חברי הקיבוץ), נדרשים לשלם תשלום חודשי תמורת פעילויות מוגדרות, ביניהן: תרבות, עלון וספורט, וחלקם במערך הניהולי. יש הפרדה בין פעילויות אלה לבין פעילויות האגודה השיתופית, שעליהן משלמים חברי הקיבוץ (האגודה השיתופית) בנפרד, ולבין התחומים שבהם מטפל הוועד המקומי, כמו שמירה, תחזוקת כבישים, בית עלמין ונוי ציבורי. החינוך מתנהל כ"משק סגור", ומשלמות עליו רק משפחות שיש להן ילדים במערכת.
להודעת הפרישה קדמה תקופה ארוכה למדי של משא ומתן . האכלוס בשכונה החל במרס 2008. בספטמבר הובאה הצעה, שלפיה כל תושב ישלם 150 שקל לחודש. התושבים הסתייגו, והציעו מצדם כ"צעד בונה אמון" תשלום של 50 שקל לחודש למשפחה, סכום שהיה בתוקף עד הדיון על תוכנית 2010. חלק מ"המורדים" סירבו לשלם אפילו את התשלום המופחת, והכריזו על צעד הפרישה שלהם אחרי אספה כללית, שבה הגיש הוועד את הצעת התקציב החדשה, עם מיסוי של 120 שקל לחבר לחודש, שלא הייתה מקובלת עליהם.
בין החולקים על המיסוי של 2008 היה גם אופיר רוביו, מראשוני התושבים בשכונה שנשוי לבת משק. כיום רוביו, ששימש בעבר גם כיו"ר הוועד, מצדד בעמדת ועד האגודה. לדבריו, לתושבים הייתה בהתחלה תחושה, שההסכמים שומרים בעיקר על האינטרסים של הקיבוץ, וזה קומם אותם. “הצענו אז תשלום התחלתי של 50 שקל לחודש, ומצאנו באנשי הקיבוץ בני שיח ונכונות לדיאלוג אמיתי. סוכם, שהחל מ-2010 יוצע גובה מס חדש וריאלי יותר, וגם הוא ייבחן שוב במהלך השנה".
קינן מדגיש, שמההתחלה המגמה שהנחתה את אשדות הייתה להשוות את התנאים בין חברי הקיבוץ לתושבי ההרחבה, בכל הקשור לתשלומים ולקבלת השירותים. לדוגמה, הוא מביא את נושא התשלום על המים, המהווה גם הוא סלע מחלוקת. מכיוון שלחברי הקיבוץ אין עדיין מוני מים בדירותיהם, הוצעה נוסחה מוסכמת לחישוב, שלפיה ישלמו הן החברים והן התושבים. ייתכן, מודה קינן, שצעד זה פורש על ידי חלק מהתושבים כהפגנת חולשה. "הם טענו, שאנו גובים על המים בניגוד לחוק. הפנינו אותם ביוזמתנו לרשויות המים, שהבהירו להם כי הקיבוץ פועל כספק מים לפי החוק. עוד טענה שלהם הייתה, שהוועד מתנהל בניגוד לחוק, ושוב יעצנו להם לדבר עם הרשם, שקבע חד-משמעית שהתנהלות הוועד עומדת בכל הקריטריונים".
אילצו אותנו
כצפוי, לנציגי התושבים גרסה שונה לחלוטין על השתלשלות העניינים. חמושים בתיקי מסמכים תפוחים, הם דוחים מכול וכול את הטענות נגדם. "להגדרתנו", אומר שמוליק סגל, מנהל מערכות מידע שהיה בעבר חבר אשדות וכיום תושב בהרחבה, "זה לא שאנחנו פרשנו, אלא הקיבוץ בהתנהלותו לא הותיר לנו ברירה ואילץ אותנו לפרוש. הגענו למסקנה שהאגודה המוניציפלית מנסה באופן לא תקין להיכנס לנעליו של הוועד המקומי, כשהרציו היחידי שלה הוא לגבות מאיתנו עוד כספים. אנחנו משלמים, בנוסף לארנונה, 40% מגובה הארנונה למועצה, שחוזרים לוועד המקומי, ובנוסף לכך עוד 17% מכספי הארנונה, סך הכול נכון להיום 242 שקל למשפחה לחודש. כספים אלה חוזרים מהמועצה לוועד המקומי, שהוא בלבד הגוף הסטטוטורי שתפקידו לספק שירותים, הן לחברי הקיבוץ והן לנו, תושבי ההרחבה. אין שום סיבה שנשלם יותר, מה גם שאין שקיפות ואין לנו שום פיקוח לאן הולך הכסף. צריך לזכור, שאנחנו לא מוגנים כמו חברי הקיבוץ ברשת ביטחון, לנו אף אחד לא יעזור. בתקציב (האגודה המוניציפלית) לשנת 2010, ההוצאות על תרבות ועל עלון הן כ-40 שקל, וכל היתר מתמקד בעיקר בהוצאות על ניהול ועל מנגנון מנופח, ועל זה אנחנו לא צריכים לשלם".
רמי רווה, חבלן משטרתי, מטיל ספק בחוקיות האגודה המוניציפלית, שהוקמה לצדו של הקיבוץ: "היועץ המשפטי לשעבר, מני מזוז, קבע שיש לבדוק את חוקיותה. יש ניגוד אינטרסים בין הקיבוץ, כספק השירותים העיקרי, לבין תושבי ההרחבה. הקיבוץ מעוניין להעלות את התשלומים, יש לו רוב מוחלט בהנהלת האגודה וגם זכות וטו על החלטות. הטענה על כך, שחברי הקיבוץ משלמים כמונו, אינה נכונה, כי עבורם התשלום לאגודה יורד ממס הקהילה שלהם, הם בכלל לא מרגישים אותו, וזאת עוד הוכחה שהאגודה היא בעצם פיקציה".
מצד הקיבוץ מגיבים לטענה הזאת, כי הורדת התשלום לאגודה ממס הקהילה תוקנה, והחל מ-2010 גם אצל חברי הקיבוץ קיימת הפרדה.
גם אלמוג אביעוז, מנהל תפעולי במרחצאות חמי טבריה, מדבר על עניין התשלומים. "חשוב להבהיר, שאנו משלמים בכל דבר כמו אנשים מבחוץ. חינוך, בריכת שחייה, ומבחינתנו זה בסדר. אנו מוכנים לשלם, אבל רק לפי בחירתנו האישית, כשאנחנו יודעים בדיוק על מה הולך הכסף".
לתושבים יש גם השגות נוספות על תשלומים נוספים, כמו התשלום הנדרש מהם לגן הילדים, או על חשבון המים. אביעוז: "כאשר רציתי להבין את גובה התשלום לגן הילדים נאמר לי, שהסיבה לתשלום הגבוה היא היותו במעמד של גן פרטי, אך כשביררתי במשרד החינוך נמסר לי שזה לא נכון. יכולתי לפוצץ את העניין, אבל הלכנו לפשרה, לא רצינו מלחמות".
נחושים להתמודד
רווה טוען, שבעוד שהקיבוץ גובה מחבריו על מים לפי מחיר לענפי החקלאות, מהתושבים דורשים 7.7 שקלים לקוב. לדבריו, יש פה אפליה בוטה ולא חוקית.
הקיבוץ טוען שחתמתם מרצונכם על הסכמים ועל התחייבויות, שהיום אתם מתנערים מהם.
אביעוז: "בעיננו ההחתמה הייתה סוג של כפייה. אף אזרח במדינה אינו חייב להיות חבר באגודה נגד רצונו. לא הסבירו לנו את המשמעויות של התקנון הזה, שנכתב בכלל עוד לפני שהוקמה האגודה".
רווה: "גם אם חתמנו, מותר לי להתחרט ולפרוש. שילמתי למינהל מקרקעי ישראל, המגרש והבית הם שלי".
לדברי קינן, מאז נובמבר 2009 מנסה ההנהלה, הנעזרת בשירותיו המשפטיים של עו"ד אלון וילנר ממשרד עו"ד חגי שבתאי שפירא, לפתור את המשבר בדרכי הסכמה, אך ללא הועיל.
עו"ד אלון וילנר: "בסכסוך הזה עולה שאלה עקרונית. המסר העיקרי הוא השוויון, ואם זה תשלום שהוחלט עליו בדרך דמוקרטית, אז כל מי שגר ביישוב הזה חייב לשאת בעול.
הרצון לגבות את התשלום המוניציפלי נובע, לא רק מהנהלת הקיבוץ, אלא גם מחברי הקיבוץ וגם מהמשתכנים האחרים באגודה".
עוד אומר עו"ד וילנר, כי התשלום הנדרש באשדות יעקב איחוד הוא תשלום סביר, שבו השימושים מול המקורות ברורים. "יש שקיפות מלאה. כולם יודעים על מה גובים, והוא דומה במידה זו או אחרת למקומות אחרים. "אני חייב להגיד", הוסיף וילנר, "כי בעקבות שליחת מכתבי ההתראה, אחת המשפחות התעשתה, ואני שמח על כך.
מבחינה משפטית, מבחינת החוזים שעליהם חתמו המשתכנים החדשים, יש פה עילה משפטית ברורה, ואם זה יצטרך לעמוד של ערכאות, יוגשו תביעות".
"העובדה הברורה היא, שהם מתכחשים להסכמים שנחתמו. נכתב שם בפירוש, שהאגודה הקהילתית תספק חלק מהשירותים, הכול על פי מה שיוחלט." אומר קינן. הצעתי למשפחות, המתנגדות להיבחר לוועד, אפילו לבוא לישיבות כמשקיפים, אולם הן סירבו. אנו בונים כאן קהילה אחת, נפעל בכל נקודת זמן לפי כללי הדמוקרטיה, אבל נגן על הקהילה, ולא נאפשר אנרכיה.
במצב הנוכחי נפגעת מהצעד של שש המשפחות כל אוכלוסיית ההרחבה והקיבוץ, אך ההנהלה אומרת כי הם נחושים להתמודד עם הבעיה ולא לטאטא אותה מתחת לשטיח. "בלית ברירה, נפנה לדרך המשפטית. אני מאמין שבסופו של יום, נוף אשדות תמשיך להוות דוגמה להצלחה", אומר קינן.
כתב ההצטרפות
בכתב ההצטרפות, שעליו חתמו כל התושבים בהרחבה, נמצאת הפיסקה הבאה - סעיף ח': “ידוע למתיישבים, כי בכוונת האגודות להביא לכך שענייני היישוב יתנהלו ע"י האגודה, והם מתחייבים למלא אחר כל ההחלטות שיתקבלו על ידי מוסדות האגודה כדין, לרבות לעניין תשלומים לאגודה, גם אם לא יהיו חבריה".
בהסכם נוסף, שעליו חתמו, מופיע פסוק 3 א': "המתיישבים מצהירים ומתחייבים כי ידוע להם, כי תנאי להסכמת הקיבוץ להצטרפותם ליישוב הינו, כי המתיישבים יצטרפו לאגודה ויישארו חברי האגודה, כל עוד הם בעלי זכויות במגרש".
