"כשאפרים הציג את הצעת התקציב, הוא העלה את בעיית קיבוצי ההטלות", אומר לוי. "הוא התבקש על ידי בכירים בקיבוץ הארצי לא להיכנס לפרטים, כי מתכוונים לטפל בזה ברמת 'המשפחה'. זו הייתה הבקשה ואנחנו כיבדנו אותה. אחרי שלושה חודשים התברר, שהמקורות שעליהם נבנה התקציב אינם, כי קיבוצי ההטלות לא משלמים מס. במצב כזה יש שתי אפשרויות: או להתנהל כאילו כלום לא קרה, כלומר, כדי לסגור את הגירעון, התנועה תמשיך למכור נכסים שהולכים ונגמרים, או שבשלב כלשהו להגיד - בואו נהיה אחראים, ונקפיא בתקציב את הסכום שעומד פחות או יותר מול המסים של קיבוצי ההטלות. זה מה שעשינו. אם לא, היינו מתעוררים בעוד חצי שנה, כשהכסף כבר יצא, ואז באים למועצת התנועה ואומרים מה? שידענו שלא יהיו מקורות אבל המשכנו כרגיל? אנחנו מאוד רוצים שיימצא פתרון, אנחנו יודעים שיש שיחות, ואני אישית השתתפתי בחלק מהן, אבל כרגע אין לנו ברירה אלא להקפיא חלק מהתקציב".
"אנחנו לא שייכים לעימות הזה. הוא שייך כולו לקיבוצי הקיבוץ הארצי לשעבר, ולא לתנועה הקיבוצית של היום", אומר אפרים שפירא, "יש עוד קיבוצים שלא משלמים מסים, בעיקר כי קשה להם. כל שבוע יש לנו פגישה עם קיבוצים כאלה פה, בבית התנועה, ואנחנו מגיעים איתם להסדרים. אבל לא מדובר בקבוצה מאורגנת ולא בקיבוצים, שהם מהיותר חזקים בתנועה. וכשזה מגיע לגירעון של שישה מיליון שקל עד 2010, ועוד שלושה מיליון שקל ב-2010, זה סכום שאי אפשר להתעלם ממנו. עשינו מה שיכולנו - קיצצנו, התייעלנו, ולא מעט אנשים יצאו מהמערכת. עד לפני שלושה שבועות לא נגענו בתקציבים של גופי החינוך והתרבות. היינו מוכרחים לנקוט בצעד הזה, כי הסכנה הפכה להיות מאוד מוחשית. אם לא נעצור את הדימום היום, בעוד שנתיים יצטרכו לקצץ לא 25%, אלא 50% או אפילו 70%".
"הבעיה היא כבר לא רק קיבוצי ההטלות", אומר מרקי. "למהלך הזה, שנעשה בצורה אגרסיבית, לא חברית וחד-צדדית, יש השפעה הרבה מעבר לעשרים קיבוצים. היינו לפני שבועיים בקיבוץ גדול במרכז הארץ. קם אחד האנשים המרכזיים באותו קיבוץ, והודיע לנו שאם קיבוצי ההטלות לא יחזרו לשלם מסים, גם הם, ב-2010, לא מתכוונים לשלם. אם לא יימצא פתרון, אנחנו עלולים לגמור את השנה עם גירעון, לא של שלושה מיליון שקל, אלא אולי של ארבעה מיליון ואפילו חמישה מיליון שקל. האנשים הצעירים, שמובילים את קיבוצי ההטלות, אומרים שהתנועה חשובה להם, אבל הם לא מבינים איזה נזק הם גורמים לה. את ההצעה - שהם יחזרו לשלם מסים ויוקם צוות בלתי תלוי שיציע פתרון לבעיה - הם דחו, ודורשים ההפך - קודם תציעו פתרון, ואם הפתרון יימצא חן בעינינו, נחזור לשלם מסים. אי אפשר בדרך הזו לנהל משא ומתן רציני, כשבעצם, כל הזמן אתה נמצא תחת איום שלא תוכל להתקיים".
לעזור לעשירים
בעצם, מה שהקבוצה הזו דורשת זה "צדק תנועתי".
מרקי: "אם הם היו אומרים, שצריך לעזור לשלושה מקיבוצי ההטלות, שפעם היו עשירים והיום נמצאים במקום אחר, יכולתי להבין. זה צדק תנועתי. לזה התכוון המשורר. אבל לקחת מקיבוצים עניים ולתת לקיבוצים עשירים, זה לא צדק תנועתי. לחבורה הזו יש מעט מאוד אידיאולוגיה והרבה מאוד ליבידו. התחושה שלי היא, שבכל דיון שמתקיים איתם, במקום להתקרב, מתרחקים. אחרי ארבע-חמש פגישות הגענו למסקנה, שניסיונות ההידברות לא מובילים לשום מקום. לכן אמרנו - בואו נביא גורם חיצוני, אובייקטיבי, שהוא יחליט. גם לזה הם לא מסכימים".
אפרים: "ישנם קיבוצים, שהייתי בעדינות אומר שלא קל להם, והם משלמים מסים בנאמנות. חורקים שיניים ומשלמים. אנחנו הולכים לקראת קיבוצים שהם בקטסטרופה, אבל לא מוותרים. אנחנו אומרים להם – אין מחיקות, מה שצריך תשלמו. איזה כוח יכול להיות לנו מול קיבוצים כאלה, כשהקיבוצים החזקים ביותר לא משלמים?"
למה הקפאה בתקציב הקרן למעורבות חברתית? למה לא הקפאה רוחבית בכל הפעילויות?
מרקי: "ההוצאות של התנועה מתחלקות לשלוש קבוצות: ישנו הקטע של פעילות הבית, יש הקרן למעורבות חברתית שזה השומר הצעיר, הנוער העובד, גבעת חביבה, בינה, יד טבנקין וכדומה, ויש גופי התרבות שפעם היו ב'ברית' - להקת המחול, המקהלות, התזמורת, התיאטרון. בבית ובגופי התרבות קיצצנו וצמצמנו. את פעילות הבית קיצצנו ב-27%, דבר שהיה כרוך בהפסקת עבודה של 18 עובדים. בגופי התרבות הייתה כל שנה חריגה של קרוב לשני מיליון שקל. גמרנו עם החריגות וגם קיצצנו בתקציב. היום הם חיים על תקציב שהוא שליש ממה שהיה להם בעבר. מיליון שקל במקום שלושה. בקרן למעורבות חברתית עד היום לא נגענו. את הגופים הנתמכים מהקרן השארנו בחממה. לזכותו של ולוולה ייאמר, שהוא לא איפשר לגעת בגופים האלה. אבל הגענו למצב שאי אפשר יותר. זה היה חוסר אחריות מצדנו להמשיך להתנהל תקציבית כאילו שום דבר לא קורה".
הועלתה הצעה להציב בפני המורדים דרישה - או שאתם משלמים מסים או שתעזבו את המועדון.
אפרים: "אני חושב שזו טעות. יש ויכוח - התנועה לא רלוונטית, כן רלוונטית. אני לא מכיר קיבוץ אחד שרוצה לעזוב את התנועה. לא מצאנו. בכל שיחה עם קיבוץ שמתפרע אנחנו אומרים - תשמע חביבי, תחליט אם אתה רוצה להיות חבר במועדון הזה או לא. אנחנו רוצים אותך. עוד לא פגשנו קיבוץ שהחליט לפרוש מהמועדון. אני חושב, שבסופו של דבר, גם הקיבוצים האלה יתעשתו ויחזרו לתלם. במוקדם או במאוחר הם יתעוררו ויבינו, שאין לקשור את מסי התנועה עם בעיית קיבוצי ההטלות. לכן, לא נכון כרגע לנקוט כלפיהם בצעדים קיצוניים. אני לא רוצה שמחר יזרקו אותם מהתנועה. אלה קיבוצים טובים וחשובים, מעמודי התווך שלנו".
מרקי: "אני מאמין שרוב החברים בגן שמואל, במשמר העמק, במעברות, בדן ובמגן רוצים בהמשך קיומה של התנועה. לכן, אני רוצה להאמין, שבאיזשהו שלב האסימון ייפול, והם יבינו שהם עושים את המאבק בכיוון הלא נכון, כי הם הורסים את התנועה".
ואם האסימון לא ייפול?
מרקי: "אם קיבוצים ימשיכו לא לשלם מסים, בהחלט יכול להיות שבעוד מספר חודשים נבוא למועצת התנועה ונציע לעדכן את מקורות התקציב. הצד השני של עדכון המקורות הוא עדכון השימושים, ואז נצטרך לדון איפה ואיך מצמצמים עוד. צריך להבין, שכשמדברים על עדכון שימושים בתנועה, מדברים על פיטורים של אנשים. 80% מתקציב התנועה זה עבודה, רכב וכדומה. מה שהחלטנו, מתוך אחריות, שלא ממשיכים לממש נכסים. כי אם ממשיכים בתהליך שהיה עד עכשיו, זה סיפור של שנתיים ולכל היותר שלוש, עד שהנכסים שאפשר לממש ייגמרו".
בתוך כך עלתה הצעה אחרת לפתרון המשבר על-ידי קבוצת צירים במועצת התנועה, חברי קיבוצי השוה"צ לשעבר. על פי ההצעה, שמגלגלת את החזר החוב לפתחה של התנועה הקיבוצית, תפחית התק"צ את שיעור המס של כל אחד מקיבוצי ההטלות בעשרה אחוז מדי שנה, למשך 10 השנים הבאות, החל משנת 2007. במקביל ישובו קיבוצי ההטלות לשלם את המס התנועתי כרגיל, ואת החוב שנוצר להם בשלוש השנים האחרונות יחזירו בשלושה תשלומים. עם כניסת הסדר זה לביצוע תבוטל ההקפאה בתקציבי תנועות הנוער והגופים האחרים. ההצעה הוגשה למזכירות התנועה ובשלב זה לא נערך דיון לגביה, בין היתר משום שבתנועה הוחלט "לתת צ'אנס" למתווה הפתרון שהועלה ב"משקי חבצלת" אותו מקדם יו"ר "חבצלת" אבו וילן.
הקופה של מוטל
לדברי בכיר לשעבר בתנועה, איש קיבוצי ההטלות, ניתן לפתור את המשבר על-ידי הקמת קרן נאמנות שלאחר ייסודה יחלו הקיבוצים הללו לשלם מסים. המקור לקרן הנאמנות צריך להיות הכספים המכונים "הקופה של מוטל" - קבוצה של קרנות שונות, שהסכום הכולל בהם מוערך בלמעלה מ-30 מיליון שקל.
האיש אומר כי קיבוצי ההטלות קיבלו בתחילה הבטחה שיקבלו את כספם דרך הכספים ממכירת מניות תנובה, וזה לא קרה. משנוכחו לדעת שמאחדים את נכסי התנועות לפני שפותרים את הבעיה, הם פנו אל מזכיר הקיבוץ הארצי דאז והוא סייע להוביל החלטה, שלא מאחדים את הנכסים לפני שפותרים את נושא קיבוצי ההטלות. לטענתו, ההבטחה להחזיר את החובות לקיבוצי ההטלות נמצאת בהסכם עליו חתמו גם אמרי רון וגם אבו וילן והוצג במועצת הקבה"א בינואר 1997.
באותו הסכם, עם זאת, נכתב כי הוא יחול רק בכפוף לאישור מטה הסדר הקיבוצים וביום הפרטת תנובה הסתבר שהמטה לא מאשר את ביצוע ההחלטה.
לגבי הסדר שמשמעותו העברת כספים מ"הקופה של מוטל" ישירות לקיבוצים, ישנה טענה שיחול עליהם מיסוי גבוה שייעשה את המהלך בלתי כדאי. על כך אומר אותו בכיר לשעבר, כי הוא אינו חושב שטענה זו נכונה, וכי היות וכספי הקופה אינם שקופים והציבור אינו יודע מה בדיוק יש שם, הצוות שיבחר לפתור את המחלוקת, יוכל להיות מול מה שהוא מכנה כספים פתוחים, ולהכריע נכונה. "אני בעד לכנס ועדה שתפתור את העניינים הללו ותחל דיון. השאלה מה בדיוק יעשה עם הכסף בקופה של מוטל תצטרך להיות נדונה בצוות הזה".
תגובתו של יהודה ברעם מנכ"ל חבצלת: "במועצת הקבה"א שאישרה את איחוד התנועות ובמסמך איחוד התנועות שנערך בועידת כפר בלום, כתוב שיתרת כספי תאגידי הקבה"א לשעבר עוברים לחבצלת ובתמורה חבצלת מעבירה את בית הקיבוץ הארצי לשעבר לרשות התנועה. זאת הנדוניה שהקבה"א מעבירה לרשות התנועות. אם כספי הקבה"א לשעבר לא יועברו לחבצלת, לא תהיה לגוף החשוב הזה אפשרות לעמוד במשימות שהוחלט עליהן, כמו העברת 4 מיליון שקל לפעילות הציבורית, ונתינת מלגות בסך הקרוב למיליון ליחידים ולגופים רבים מאד. בסופו של דבר יש פה אנשים שמתבלבלים וסופרים כסף פעמיים. אין עודפי כסף במה שנקרא הקבה"א ארצי רבתי, זה או לתת לקיבוצי ההטלות את כספם או להמשיך בפעילות הציבורית התרבותית והחברתית במתכונות הנוכחית".
עוד מזכיר ברעם כי באוקטובר 2007 התקיימה ישיבה סוערת במועצת המנהלים של חבצלת ושם התבקשה מועצת המנהלים לוותר על בית התנועה לטובת התק"צ ועבורה הובטח שיעברו 20 מיליון שקל מתאגידי הקבה"א לשעבר (קופת מוטל). "היו חברים באותה ישיבה שביקשו להעביר סכום הרבה יותר גבוה לקופת חבצלת. אך הוברר כבר אז שזה הסכום שיוכלו להעביר בגמר כל ההתחייבויות האחרות." מסביר ברעם, "במלים אחרות או שהכסף הזה יועבר לקיבוצי ההטלות או שיועבר לחבצלת.
מה תגיד על כך שהכספים בקופה של מוטל אינם שקופים לעיני הציבור?
"זה לא נכון. יש הנהלה שמורכבת מאנשי הציבור של הקבה"א והם מקבלים דיווח אחת לחצי שנה על הכספים האלו".
הם משחקים באש
יו"ר "חבצלת", אבו וילן: "אנחנו חוזרים ומציגים בפני קיבוצי ההטלות את ההצעה שהועלתה: 1. הם חוזרים מיידית לשלם את המסים. 2. יוקם צוות בלתי תלוי שיבדוק את הסוגיה ויקבע האם לשלם, כמה לשלם ומהיכן לשלם. 3. הצעת הצוות תובא לדיון ולאישור בפני אסיפת קיבוצי השומר הצעיר משקי "חבצלת". לצערי, המזכירות של קיבוצי ההטלות, כך התרשמתי מהפגישה איתם, לא הפנימה את מהות הבעיה, וכל ההצעות המספריות ששמעתי מהם, או ממתווכים שונים, מגיעות לסכומים שהייתי מגדיר אותם דמיוניים בעליל. המקורות הכספיים, שעליהם הקבוצה הזו מדברת, הוגדרו על ידי התנועה כמיועדים לפעילות חינוך, תרבות וכיוצא באלה, ולא למטרות אחרות. אנחנו מתכננים לעבור עכשיו בקיבוצים הרלוונטיים ולהיפגש בפורומים של מזכירויות או של שיחות הקיבוץ, כדי להציג את הבעיה ואת הפתרון שאנחנו מציעים. להערכתי, מדובר בתהליך שיקח כשלושה חודשים. אני מתרשם שאין בעצם מה שנקרא 'קבוצת קיבוצי ההטלות', אלא יש מספר קיבוצים דומיננטיים, שהניפו את דגל המרד, וכל השאר לא בדיוק במשחק. לכן חשוב להגיע לקיבוצים ולנסות לשכנע. אני לא מאמין, שקבוצה מיליטנטית, שהכניסה לה לראש שיש פה איזושהי בוננזה, תצליח להעביר קיבוצים שלמים על דעתם. אני רוצה לקוות, שבסופו של יום, שיקול הדעת והתבונה יכריעו, ולא רדיפת הבצע שמאפיינת כמה גורמים לא שקולים בשניים-שלושה קיבוצים. הם משחקים באש".
גם הסגנון השתנה
הזעזוע אינו רק על ההתנהלות הכוחנית, אלא גם על הסגנון. לפני מספר חודשים, בכינוס של קיבוצי השומר הצעיר משקי "חבצלת" שדן בסוגיה, קם אחד הגזברים הצעירים, ממובילי מאבק קיבוצי ההטלות, קטע את דבריו של ג'ומס שלא ערבו לחכו, וזרק לעברו: "גם את השכר שלך אני מממן". אנשים שישבו באולם זעו בחוסר נחת בכיסאות, בשל גסות הרוח.
מכיוון ששכרו של ג'ומס ממומן כבר שנים רבות מקופת המדינה, לא ברור למה התכוון אותו גזבר שחצן. מה שברור הוא, שגם הכבוד שהיה פעם לזקני העדה, וגם הנימוס המתחייב בדיון מסוג זה הם כנראה נחלת העבר, וצריך להתרגל מעתה לסגנון אחר, מתאים יותר לתקופה.
קיצור תולדות הסכסוך
(מפי בכיר בתנועה שאיננו מקיבוצי ההטלות)
בשנת 1995 הוחלט על ביצוע הסדר חובות המערכת המרכזית של הקיבוץ הארצי, כתנאי להפעלת הסדר חובות עם כל קיבוץ וקיבוץ. למערכת נוצר חוב של 750 מיליון שקל, ועל מנת להגיע להסדר שעיקרו מחיקת רוב החוב, היה צורך לגייס מהקיבוצים 100 מיליון שקל.
בדיון בין הנהגת התנועה לבנקים ולממשלה, הוסכם על חלוקה שווה ואחידה של 60 מיליון שקל וכי, בנוסף, יוטלו עוד 40 מיליון שקל על 29 קיבוצים "חזקים". 7 קיבוצים מתוך ה-29 קיבלו בהמשך "תמריץ" עקב שינוי הכללים בבנקים ובממשלה, ולכן הטלה זו נמחקה להם, וכך נשארו 22 קיבוצים שלקחו בפועל על עצמם חוב של כ-33 מליון שקל.
הקבה"א התחבט בשאלה האם למכור נכסים כדי לאפשר את המשך קיום המערכת המרכזית, או להביא את הכסף מאותם "קיבוצים חזקים". בסופו של דבר הוחלט, ברוב גדול, לא למכור נכסים, וזאת על-מנת שקיום הנכסים יבטיח את המשך פעילותם של גופי השוה"צ לשנים רבות. יחד עם זה הוחלט לדאוג לקיבוצים שלקחו על עצמם הטלה נוספת, באם מצבם בעתיד יורע, ע"י "צדק תנועתי" שיבחן את המצב של כל אחד מהם לאורך תקופת הסדר הקיבוצים.
בינואר 1997, נבחנה הצעה בוועד הפועל של הקבה"א, להחזר כספי לקיבוצי "ההטלות המיוחדות" דרך תשלום 25% ממניות תנובה. ההצעה אושרה באותה ישיבה ונחתמה ע"י המורשים לכך בקבה"א. כאשר הוחלט על מכירת מניות תנובה ב"ועידת כפר מנחם" במרס 2007, הובן כי אין אפשרות לממש את החלטת ינואר 1997 מכיוון שמטה הסדר הקיבוצים לא אישר אותה.
ב-9.11.2006 התקיימה ועידת כפר בלום בה הוסדר מיזוג הקיבוץ הארצי והתק"מ. במועצה פנימית של הקיבוץ הארצי הוחלט אז, כי סוגיית ההטלות תמשיך להיות מטופלת ע"י הקיבוץ הארצי לשעבר, גם כאשר ישנה בפועל תנועה אחת. חלק מקיבוצי ההטלות, שטענו שעניינם איננו מטופל כראוי, החלו ב-2007 לא לשלם מסים לתנועה, ובהדרגה התרחב מרד המסים עד שהקיף את רוב קיבוצי ההטלות - 19 מתוך 22. על רקע מחסור של 3 מיליון שקל בתקציב השוטף, החליטה מזכירות התנועה להקפיא 25% מתקציב הקרן הערכית-תרבותית-חברתית.
החלטת מועצת הקיבוץ הארצי 26.1.97
